״תחת כישוף״: סרט שרוצה (יותר מדי) להיות מחזמר

אליאן היא נסיכה בממלכה קסומה בשם לומבריה; חייה הם חיים של נסיכה קלאסית. יש לה חיות קסומות, שעליהן היא טסה בשמי הממלכה, חברים טובים, משרתים, שומרים וארמון. רק יש בעיה אחת: הוריה, המלך סולון והמלכה אלסמר, אינם כעצמם כבר כשנה. הם הפכו למפלצות גדולות ופרוותיות שעל אף חמידותן, לא עושות חסד רב עם הסביבה.

הן הורסות ושוברות את הארמון ולא מגיבות היטב לאלו שמנסים לרסן אותם. וגרוע מכך, הן לא זוכרות מי הן, לא את האצולה, לא את ההורות ולא שום זכר לזהות. זה הבסיס של סרט האנימציה החדש מבית נטפליקס, ״תחת כישוף״, שבויים על ידי ויקי ג׳נסן (שביימה בין היתר את ״שרק״), יצירה בעלת שאיפות תמטיות מכובדות, אבל תוצאות לא אפויות בשאר תחומי היצירה.

לאחר גילוי הקונפליקט המפלצתי־מלכותי, הנסיכה הצעירה מחליטה לא לוותר על הוריה, למרות שהם מתנהגים כאילו היא או כל השאר לא קיימים. היא מנסה להבין מהו הדבר שהתחולל שהפך שני אנשים לשתי מפלצות בין לילה. היא בעיקר רוצה את הוריה בחזרה, בעוד שהיא מתפקדת כמבוגר האחראי בארמון, דבר קצת כבד על נערה בת 15.

כשאליאן מבינה באמצעות האורקלים מהיער המכושף, שאם הוריה לא ישובו לעצמם תוך זמן מה הם יישארו ככה לתמיד, היא יוצאת יחד איתם למסע של חקירה במקום שבו הכישוף התרחש. מאחוריה דולקים משטר הממלכה והשרים לאחר שגילו את שאירע לשליטים שלהם.

מבחינת ההומור ״תחת כישוף״ נוחל הצלחה מכושפת בהחלט. התזמון נפלא ועבודת הדיבוב של הכוכבים נהדרת. מדובר בסרט מצחיק ושובב, עם לא מעט קומדיה שנונה

מה שנראה תחילה כשבלונאי ורדוד, מתגלה דווקא כסיפור עמוק, מטאפורי ובעל מוסר השכל. אפשר למצוא בו קווי השקה למחלות נפש ודמנציה וכיצד שונות פתולוגית או אחרת משפיעה על האוהבים והקרובים. כמו כן, דבר המתבהר קצת מאוחר מדי, הסיפור עוסק בהתמודדותם של ילדים המגלים כי גם הוריהם הם בני אדם עם קשיים משלהם, ולעיתים מתקשים במערכות היחסים ביניהם. זה גם סיפור על אומץ, גבורה ונחישות שאדם מגלה בעצמו כשהתנאים דורשים זאת.

לאורך המסע מבצבצים רעיונות תמטיים אלה וזוכים לפיתוח נגיש לכל המשפחה, מה שלא מובן מאליו כשמתעסקים עם נושאים שכאלו. על מנת לרכך את הכבדות, הסרט ממוסגר כמחזמר עם הרבה שירים וגם הומור רב – הן מילולי והן חזותי.

מבחינת ההומור ״תחת כישוף״ נוחל הצלחה מכושפת בהחלט. התזמון נפלא ועבודת הדיבוב של כוכבים כמו חוויאר בארדם, ניקול קידמן, ג׳ניפר לואיס, נייתן לייט, ג׳ון לית׳גו וריצ׳ל זגלר בתור הנסיכה אליאן – נהדרת. מדובר בסרט מצחיק ושובב, עם לא מעט קומדיה שנונה.

אבל מבחינת המוסיקליות שלו – הבדל של שמיים וארץ. המוסיקה, שהולחנה על ידי לא פחות מאלן מנקן, די מאכזבת. יש תחושה של דיסניזציה מועתקת בבוטות. השירים רובם ככולם מתוחים מדי, מעובדים לא נכון ובעיקר די שטוחים ונשכחים.

הכל צועק גנריות

במקום להעניק לנושאים הרציניים שעומדים במרכז הסרט רובד נוסף, או להעצים את הדרמה – הם משרים תחושה ש״תחת כישוף״ מאוד רוצה להיות מחזמר. למרבה הצער זה יוצא לא אחיד, לא קוהרנטי ולפעמים ממש תלוש – כאילו העבירו בטעות לסרט או לערוץ אחר.

גם מהבחינה הנרטיבית הסרט לוקה בחסר. למעט ההומור הנפלא שבו, צריך ממש לשרוד את השליש הראשון, שעמוס באקספוזיציה לא הכרחית, על מנת להבין שרב הנסתר על הגלוי. את החלק הזה של הסרט מלווה גם תחושה חזקה של דז׳ה וו. ראינו את זה אלפי פעמים. אפשר להגיד את זה גם על שאר חלקי הסרט, רק שהם כן מצליחים לקרון מרגישות וקורים בהם דברים שמצליחים לסחוב את העלילה (שאינם מסתכמים בבדיחה או שתיים).

מה שבעיקר חסר ב״תחת כישוף״ ולא מצליח להתרומם מעל בינוניות הוא הקונפליקט שעומד במרכזו אבל לא זוכה לפיתוח עקבי או מעמיק, למרות הפוטנציאל הטמון בו. הסיפור, למעט הטוויסט שמתרחש לקראת סופו, חוזר על עצמו כמו שבלונה וללא עבודה רבה על פיתוח דמויות או כאמור – על הקונפליקט עצמו, שפוקע ממשמעויות.

אותה בינוניות ניכרת גם באנימציה, שנראית לא רע, אבל צועקת גנריות. היא צבעונית ומחמיאה ליצורים המוזרים והמכושפים שיש בה, בעיקר למלך ולמלכה בגרסתם המפלצתית. אבל אין חדש תחת השמש, ובהשוואה למה שמתרחש היום בעולם האנימציה אין בו סגנון מיוחד וניכר, אלא עבודה אמנותית שמתפשרת במה שעובד כיום. אגיד זאת שוב – גנרי.

״תחת כישוף״ בסופו של דבר הוא סרט חמוד. מסוג הסרטים שאם יש קצת זמן אבל לא משהו טוב יותר לראות – הוא בחירה טובה. הבעיה היא שיש לא מעט אופציות אחרות – אפילו כאלה שנעשו בנטפליקס (״נימונה״ למשל).

מדובר בסרט שכיוון גבוה והיטב מבחינת הנושאים שמתחבאים מאחורי הקונפליקט שעומד במרכזו, אבל נפל די קצר מרוב הבחינות האחרות. סרט שאפשר להנות ממנו, אבל ממש לא הכרחי לצפות בו. ולאור העובדה שהוא כן נוגע בנקודות חשובות, ונקודות שחשוב שילדים יחשפו להם, הוא מרגיש פחות כמו כישוף – ויותר כמו פספוס.

---

תחת כישוף | נטפליקס
בימוי: ויק ג׳נסן
106 דקות; ארצות הברית, 2024
3 כוכבים