״צורפות של תכשיט קטן״: מתן דסקל ותזמורת ארמון בזמן יוצרים לוגואים מוזיקליים

דיוויד: שלום מתן 🙂 מה שלומך היום?

מתן: התחלת מהשאלה הכי קשה. משתדל להיות בטוב ולהזמין אופטימיות למרות המצב

דיוויד: מהכבד אל הקל. בוא נדבר על הפרויקט החדש שלך ושל תזמורת ארמון בזמן, שאותה אתה מנהל אמנותית: יצירה תזמורתית, שתועדה באלבום, בעקבותיו של המלחין אריק סידיי (Siday). תן קצת קווים לדמותו

מתן: אריק סידיי הוא אחד המלחינים שהכי השפיעו עלי בשנים האחרונות. הוא המציא בשנות ה־50 של המאה הקודמת את המושג ״לוגו מוזיקלי״. כמו ה״טו־דום״ שמוכר לנו היום בנטפליקס.

סידיי שכנע את בעלי תאגידי הענק בארצות הברית באותה תקופה שכדי להגדיל מכירות, הם צריכים למתג את החברה בכמה שניות של צליל, שיעבירו למאזינות ולצופות את הייחודיות והתחושה הפיזית והרגשית של המוצר.

באופן הזה הוא יצר לוגואים ל־PBS, CBS, ABC, חברות של סיגריות, מכוניות מכונות קפה, פתיחים של סדרות

דיוויד: הוא היה גם אחד מחלוצי המוזיקה האלקטרונית בעולם. העשייה שלו התרחשה פחות או יותר במקביל ל־BBC Radiophonic Workshop – מעבדת הסאונד של הבי.בי.סי, שהייתה מרחב פורץ דרך להתנסויות אלקטרוניות ראשוניות, והוקמה על ידי דליה דרבישייר, דפנה אורם, אליזבת׳ פרקר – כמה מגדולות היוצרות האלקטרוניות דאז. הכל היה ממש בחיתוליו

מתן: לגמרי. סידיי נתפס בעיני כסוכן סמוי בתוך המערכת. זה לכד אותי. מצד אחד, הוא שירת נאמנה את הגלגל הקפיטליסטי דרך הפריזמה השיווקית, ומצד שני היה איש של רוח: הוא למשל המציא ״מבחן רורשאך צלילי״ – אבחון פסיכולוגי דרך השמעת צלילים מופשטים לאנשים כשהם צריכים להגיד מה הדבר הראשון שעולה להם לראש כשהם שומעים אותם.

סידיי שכנע את בעלי תאגידי הענק בארצות הברית באותה תקופה שכדי להגדיל מכירות, הם צריכים למתג את החברה בכמה שניות של צליל, שיעבירו למאזינות ולצופות את הייחודיות והתחושה הפיזית והרגשית של המוצר

הוא הזמין מ־Moog את הסינתיסייזר הפרקסיבי הראשון, התנסה בסוגים חדשים של רמקולים, הקליט הסכתים על פסיכואקוסטיקה, וייצר לוגואים צליליים להנאתו באולפן – כאלה שהיו מופשטים, אמנותיים ולא שירתו אף אדם או מטרה כלכלית. הוא אפילו הלחין פורטרט עצמי: לוגו מוזיקאלי של עצמו

דיוויד: והכל באורך שניות בודדות

מתן: פשוט התאהבתי ברעיון הזה, שיצירה מוזיקלית מופשטת יכולה להיות באורך שניות.

אחד הדברים היפים בלהאזין למלחינים האלקטרוניים החלוציים זה שהם כמו חותמת זמן של תחילת עידן. מעניין לשמוע את הבחירות האסתטיות והיצירתיות שלהם. לא היה להם את המטען התרבותי שיש לנו היום מכלים אלקטרוניים כמו סינתיסייזר

 

דיוויד: זה טריפי לחלוטין. ומעניין לחשוב שהכלים הללו, שהיו יקרים כל כך דאז, יכלו להתפתח רק בחסות גופי ענק – בין אם הבי.בי.סי או תאגידי ענק באמריקה. זה שונה לחלוטין מהאופן שבו אנחנו תופסים מוזיקה אלקטרונית בימינו

מתן: לגמרי. היא לא הייתה נגישה אז כמו שהיא היום

דיוויד: איזה השפעות אתה שומע בחותמת הזמן של סיידי? מה השורשים המוזיקליים שלו?

מתן: הוא היה כנר ג׳אז וכתב גם יצירות תזמורתיות אז אני מנחש שאלה ההשפעות שלו

דיוויד: קול. אני שואל כי נדמה שבמובן מסוים היצירה התזמורתית בעקבותיו היא סוג של סגירת מעגל. מהתזמורת הגעת ואל התזמורת תשוב. ספר על החיבור שלך ליצירה שלו. איך הכל התחיל?

מתן: נחשפתי אליו דרך המלחין ד״ר סטיבן הורנשטיין, שקיבל שיחת טלפון יום אחד, עם בקשה לקטלג את האולפן של אריק סידיי, שם מצא הקלטות אנלוגיות שמעולם לא פורסמו. סטיבן הפקיד את הארכיון בלינקולן סנטר וספריית העיון בניו יורק. זה היה ארכיון המוזיקה האלקטרונית הראשון שנוסד שם אי פעם.

סטיבן הקים יחד עם משפחתו של סידיי קרן לתמיכה במוזיקאים. אני הייתי אחד המלגאים של הקרן הזו. כמחוות הוכרת תודה לאיש המיוחד שריתק אותנו, יחד עם סטיבן, יצאנו לדרך משותפת של הלחנת יצירה תזמורתית בהשראת סידיי שעלתה בפסטיבל ישראל 2020.

ליצירה הזו, כמו לתקליט, יש שני צדדים: צד א׳ שהלחנתי ועליו אני מנצח, וצד ב׳ שסטיבן הלחין ועליה הוא מנצח. היא מבוצעת על ידי תזמורת ארמון בזמן ותזמורת המעבדה

 

מתן: הוצאתו של האלבום התאפשרה הודות למענק נדיב של קרן אריק ואדית סידיי (ארה״ב), מפעל הפיס ואקו״ם. את המוסיקה אפשר לשמוע בפלטפומות הסטרימינג, ובעוד כמה חודשים היא תצא בוויניל

דיוויד: נהדר. איך היית מתאר את ההשפעה של סידיי על האלבום? באילו אופנים הוא מופיע בו?

מתן: חלק מהטרקים הם תזמורים שלי ללחנים של סידיי, וחלק אלה יצירות שכתבתי בהשראתו. בהשראת המבנים המוזיקליים והסאונדים שהוא השתמש בהם. בהשראת תפיסת הזמן שלו

דיוויד: אני חושב על תפיסת הזמן שאתה מדבר עליה: מקסימום אפקט במינימום זמן. יש בה בהילות מסוימת, אקספרימנטליות, מתח: האם יצירה של 3 שניות יכולה להותיר את חותמה? סידיי הוכיח שכן. היצירות באלבום משתהות על המהלכים האלה, מותחות אותם, חוזרות עליהם בווריאציות

מתן: זה ממש לא מובן מאליו. למשל, כששלחתי את האלבום ״צלילי סידיי: צד א׳״ לנענע דיסק על מנת שיפיצו אותו לספוטיפיי, קיבלנו דחייה מהמערכת בטענה שהטרקים קצרים מדי. זה אורך שלא מאושר להפצה לחנויות המוזיקה. אחרי הסבר מנומק, הם שוכנעו והאלבום עלה לאויר. הוא מכיל את אחד הטרקים הקצרים בספוטיפיי שאורכו 2 שניות

דיוויד: דאמנ. מותחים את גבולות המערכת

מתן: יש משהו מאוד פואטי ומרגש בזה שהרבה מחשבה ומאמץ מוקדשים לכמה שניות בודדות. כמו אי קטן בתוך הזמן האינסופי של האוקיינוס

דיוויד: מאוד. היא גם מזמנת תשומת לב למלאכתו של המלחין כאומן עם ו׳, כאיש מלאכה

מתן: נכון. כשמיקרוסופט הזמינו מבריאן אינו את הלוגו הצלילי למערכת ההפעלה של Windows, הוא תיאר את תהליך היצירה כ״צורפות של תכשיט קטנטן״

דיוויד: יפהפה. מי עבדו איתכם על האלבום?

מתן: את היצירה מבצעים 25 נגנים מאלפים. הרבה מהלחנים נוצרו מרגעים של אלתור. אנחנו משתמשים בשפת סימנים שנקראת Soundpainting שמאפשרת להלחין בזמן אמת על ידי ניצוח. 

אז למשל הטרק האחרון באלבום התחיל כאלתור מתוך הרבה חזרות ==> תיווי רגעים מתוך האלתור שאהבתי ==> החזרתי לנגנים את האלתור שפעם ביצעו, אבל הפעם עם תווים. זה סייקל נורא נחמד. הנגנים הם חלק משמעותי מתהליך היצירה

דיוויד: שמעתי שניגנתם על מים

מתן: שמעת נכון 🙂 נגן כלי ההקשה שלו נאמן מנגן על מים באלבום. נגן המחשב אסף מידן מניח מיקרופונים ליד הסט מים של שלו, ועושה עליהם מניפולציות בלייב תוך כדי נגינה, שגורמים למים להישמע כמו סאונד חללים עם טקסטורות נורא יפות

דיוויד: מדהים. סידיי ניסה לחקות צלילים טבעיים באמצעות סינתיסייזרים – אתם מתחקים אחר סידיי באמצעות חומרי טבע

מתן: בול. אבל גם עשינו מחוות ישירות: יונתן דסקל, אחי האהוב, מנגן על 3 סינתיסייזרים ופסנתר באלבום, שאחד מהם הוא Moog, כמחווה לאריק סידיי, שהיה בין הראשונים שניגנו על Moog

דיוויד: אגב יצירה תזמורתית של 2 שניות – מה מבדיל בינה לבין סמפל של צליל בודד של גיטרה, או סמפל הקשה על תוף שאורכם 2 שניות? מה הופך אותה ליצירה?

מתן: על הנייר אין הבדל. זה רק איך שבוחרים להתייחס אל זה

דיוויד: טוב, שאלה קצת מאתגרת. במובנים מסוימים, היצירה של סידיי השתתפה באותם מנגנונים מסחריים שנועדו למכור מוצרים באמצעות מוזיקה. היא אפילו ניבאה משהו על העידן הנוכחי, שבו, בחסות הטיקטוק ושאר הפלטפורמות, הקשב הווירטואלי הצטמצם – שלא לומר המוזיקלי. אנשים מקשיבים פחות ופחות ליצירות מלאות, ומסתפקים במקטעים של 30 שניות לכל היותר. מה דעתך על ההיבט הזה ביצירה של סידיי?

מתן: אני לא נוטר לו טינה שהוא תרם ליצירת תרבות האינסטנט שבגללה אנשים מאבדים קשב. אני חושב שגם היום המוזיקה שלו מאוד מאתגרת במובן החיובי, ושלהאזין לאלבום של סידיי של 60 מקטעים של כמה שניות דורש ריכוז וקשב רב

דיוויד: איך אתה מדמיין את המוזיקה של העתיד?

מתן: אין לי באמת מושג, אבל אני מנחש ש־AI יפתח מרחבי תודעה שישפיעו על האסתטיקה של הצליל, על המבנה ועל הדרכים שבהם אנשים יצרו. אני גם חושב שהצורה שבה אנחנו מאזינים למוזיקה תשתנה, שהסטריאו לא בהכרח יהיה ברירת המחדל, ו־Dolby Atmos וסיטואציות סראונד יהיו יותר ויותר נפוצות.

שמעתי פודקאסט על אקוסטיקה שבעתיד, כשנרכיב את האיירפודס, הם ידעו לזהות איזה תדרים פחות נעימים לנו לפי המרחק בין האזניים שלנו, ומבנה הגולגולת האינדיבידואלי שלנו, וידעו לשנות את המיקס של המוזיקה בהתאם. לא יודע אם זה קשור לראיון 🙂

דיוויד: נדמה לי שזה המשכה של האבולוציה שאנחנו מדברים עליה. הכל התחיל בסינת׳ 🙂

מתן: לגמרי

---

פסטיבל סאונדפיינטינג
ניהול אמנותי: מתן דסקל
1-11.1