״קרייבן הצייד״: עוד פספוס ביקום הספיידרמן של סוני

השקתו של הסרט החדש ״קרייבן הצייד״, במסגרת מה שמכונה ״יקום ספיידרמן של סוני״ (הידוע גם בשם יקום הנבלים של סוני), לווה בידיעה מרעישה: זה יהיה יקום קטן מאוד, כי קרייבן הוא הסרט האחרון של היקום. סוני ויתרו על הפרויקט והכריזו – לא עוד. על פניו, קופתית, אין סיבה מספיק טובה לסגור את הברז. איכותית, ובכן, די מפתיע שזה לא התרחש קודם.

קרייבן הצייד, בדומה לוונום – דמות נוספת מהיקום – הוא אחד הארכי־נבלים מבית ספיידרמן. הסרט, בכיכובו של אהרון טיילור ג׳ונסון, מבקש להציג את סיפור המקור של מי שיהפוך לאחד מאויביו המושבעים של איש העכביש, נבל־על בעל כוחות חייתיים. הסרט נפרש בצורה לא לינארית, מזנק בין ילדותו, עברו המשפחתי ובגרותו, כשברח מהבית והפך לצייד שיצא למסע התנקשות מגואל בדם.

למרבה הצער, סוני החליטו שוב לקחת דמות מצוינת ואהובה, מרתקת ועשירה בפוטנציאל – ולא לעשות עם זה הרבה. סליחה, אמרתי הרבה? התכוונתי לא לעשות עם זה כלום. שוב, הם זנחו את הזיקה לספיידרמן, ושוב, ויחד עם הזיקה הזו, החליטו בסוני, בדומה למה שנעשה במאדאם ווב, בוונום ובמורביוס, לזרוק גם את כל הפוטנציאל שיש לאנטי גיבורים לאשפה.

אם אפשר להגיד דבר אחד על היעני יקום של סוני, זה שהוא לא לומד מטעויות. אפשר רק להזכיר את המונח ״אנטי גיבור״ (ע״ע דדפול אפרופו מארוול, טוני סופרנו או וולטר וויט). זה לא רק מונח פופולרי בימינו אנו, זה עולם ומלואו שהפך למסורת אודיו־ויזואלית. זו מסורת הכרוכה בדואליות, בקונפליקטים מורכבים פנימיים ובסתירות אתיות הנולדות במפגש הצפייה בין הצופה שנדרש לאהוד אדם שלא הולם את אמות המוסר הסטנדרטיות בחברה – בלשון המעטה.

במקום לקחת דמויות מורכבות ואפלות ולעבוד על פיתוח הדמות שלהם בצורה שקולה ואחראית, מה שנעשה ביקום הנבלים של סוני הוא למעשה חיסול ממוקד וכפול – הן של ההגדרה אנטי גיבור, והן של אפיון הדמות במסגרת העלילתית

אלא שבמקום לקחת דמויות מורכבות ואפלות ולעבוד על פיתוח הדמות שלהם בצורה שקולה ואחראית, מה שנעשה ביקום הנבלים של סוני הוא חיסול ממוקד וכפול – הן של ההגדרה אנטי גיבור, והן של אפיון הדמות במסגרת העלילתית. קרייבן הצייד הוא לא אנטי גיבור, אלא גיבור קונבנציונלי. המסמר האחרון ננעץ, אנטי גיבורים לא נמצא כאן.

קל להבחין בכך גם ללא שום השכלה באשר לדמויות מסוג זה. עקומת ההתפתחות של קרייבן היא קלאסית: הדמות מתחילה כמפוקפקת, מצויה בדילמות כאלו ואחרות, מתגברת על האתגרים, לומדת על עצמה, ולמרות שאולי התחילה מלאה במניעים מפוקפקים – היא עוברת את מסעו של הגיבור הקלאסי: מתחילה רעה, חווה משברים, מגיעה לצומת דרכים ויוצאת מהצד השני טובה משהתחילה.

זה מה שמתרחש ב״קרייבן הצייד״, רק במסווה של סיפור מקור שראינו אלף פעם. הנער רוכש כוחות על ומשתמש בהם על מנת לעשות טוב – גם אם ״טוב״ זה לחסל את כל מי שרע בצורה מאוד אלימה. החיסולים עצמם מספקים קצת הנאה, שכן הסרט מדורג למבוגרים בלבד. אז יש הרבה דם, אבל מלבד זאת מדובר בשבלונה משעממת לעייפה.

עלילת הצד, על אודות מערכת היחסים בין קרייבן למשפחתו, בעיקר לאביו, ניקולאי קרבינוף (ראסל קרואו עם מבטא רוסי סמיך) – גם היא מבוזבזת. היא לא תורמת מבחינה דרמטית, לא לאפיונו של קרייבן ולא להתפתחות העלילתית. היא מכריעה שלילד המסכן יש אבא די רע ומשם מגיע הרבה תסכול. זהו.

לאורך יותר משעתיים הסרט מדביק זה לזה סצנות אקשן בצורה שמזכירה מונטאז׳ סטייל יוטיוב של הרגעים הכי טובים ב־UFC, יחד עם צילומי נשיונל ג׳אוגרפיק שבהם חיות צדות בני אדם ובני אדם צדים חיות. הקשר ביניהם – פעמים רבות חסר והזוי. מלבד הופעתו של ריינו, הקרנף (עוד ארכי נבל מבית ספיידרמן), וכמה רפרורים כדי לצאת לידי חובה, שום דבר לא מצדיק את השימוש ביקום של ספיידרמן או מוסיף לו. אפשר היה לקרוא לסרט ״שמוליק הצייד״ ולהגיד שהוא שייך ליקום הקולנועי של הטלטביז.

אם היה עתיד ליקום הקולנועי של סוני נכון לרגע זה, או שמילים אלו היו מילות סיכום על היקום הקולנועי ז״ל – כדאי היה לחתור ולהצביע על המאפיינים הרבים המשותפים לסרטי הנבלים של סוני – כולם כולל כולם, מהרעים ועד הבינוניים שבהם.

הזיכיון המדובר הוא דוגמה מצוינת לדון באיך לא בונים יקום קולנועי בתקופה שבה רבים עושים זאת. אבל האמת היא שאולי כדאי ללמוד מסוני לפחות דבר אחד ולהפסיק לבזבז זמן. אפשר לסכם ש״קרייבן הצייד״ הוא פספוס נוסף וזה ממש לא נורא שהוא יהיה האחרון, לפחות לעת עתה. חבל על עוד מילה ונתראה בשבעה.

---

קרייבן הצייד
בימוי: ג׳יי. סי. צ׳נדור
127 דקות; ארצות הברית, 2024
1.5 כוכבים