סוניק 3: קיפוד כחול ומהיר שמציל את הז׳אנר

בסבך העיבודים הקולנועיים למשחקי וידאו לא תמצאו הרבה הצלחות. תת הז׳אנר הזה נחשב לנחות יחסית וכל סרט שני בו מתקבל בתחושות מעורבות – במקרה הטוב בקרב קהל המעריצים (עיינו ערך ״מורטל קומבט״), ובמקרה הרע נוחל מפלה כלכלית אדירה ומחפירה (עיינו ערך ״בורדרלנדס״).

אבל שני סרטי סוניק הם תוצרים בודדים ונדירים שעשו פלאים, שברו את התבנית השבלונית והלא יוצלחת, והביאו בצורה ראויה לכל מחמאה את הקסם מהמשחקים (לפחות חלקו אם לא כולו) אל המסך הגדול. הם היו קלילים, עם עלילות פשוטות למדי, לא מתאמצים ועם אפקטים מעולים, תוך שהם שומרים על המהות ועל האופי של הדמויות בתוספת קריצות ששמורות למעריצים בלבד.

ימים ספורים לפני כתיבת שורות אלו, הסרט השלישי בסדרה והטייטל שבראש ביקורת זו, כבר עשה חיל בקופות בסוף השבוע הראשון ליציאתו בארצות הברית, הביס את ״מופאסה: מלך האריות״, היציר הדיגיטלי התורן של דיסני, גרף מחמאות מקיר לקיר ובדרכו להפוך ללהיט התורן שיכבוש את ילדי ישראל.

בעלילת ״סוניק 3״, אנחנו פוגשים שוב את סוניק (בן שוורץ), זנבות (קולין אושונסי) ונאקלס (אידריס אלבה). הם חיים בכיף ובסתלבט יחד עם טום ומאדי (ג׳יימס מרסדן וטיקה סאמפטר), בזמן שד״ר אייבו רובוטניק (ג׳ים קארי) משמין לו בנחת איפה שהוא לא יהיה, אחרי שהובס בפעם השנייה.

הנוסחה של סוניק ממשיכה לעבוד בפול ספיד, למרות שמדובר בפיצ׳ר מעט ארוך מהממוצע לסרט שנועד לקהל הצעיר, אבל נשאר נאמן לדרך ולקו שהסרט הראשון שרטט בהצלחה

העניינים מתחילים להתעורר כששאדו (קיאנו ריבס), קיפוד שחור אדום מסתורי ובעל כוחות על מהחלל, מתעורר מיקיצה בת 50 שנה ומאיים להרוס הכל כי שנאה יוקדת בליבו בעקבות טרגדיה נוראה. ג׳ים קארי מופיע הפעם בתפקיד כפול – האיש בעל מיליון ואחת הפרצופים מגלם גם את ד״ר ג׳רלד רובוטניק, סבו של אייבו, שמנצל את כוחותיו של שאדו לטובתו האישית והזדונית – להשמיד את כדור הארץ.

״סוניק 3״ הוא סרט שנועד קודם כל למעריציו הגדולים של הקיפוד המהיר ומספק עבורם את התיאבון הגדול וההכרחי של פאן סרוויס. הוא עמוס באזכורים ורפרנסים מהמשחקים וזהו תענוג מתמשך למי שקוצים כחולים וקיפודני CGI הם הפורטה שלו. הצופה הממוצע (כלומר, זב החוטם בן ה־4-6) שיישב באולם אולי לא יזהה כל פרט ואיסטר אג, אבל למרבה המזל – העובדה הזו לא פוגמת בחוויית הצפייה כלל.

הנוסחה של סוניק ממשיכה לעבוד בפול ספיד, למרות שמדובר בפיצ׳ר מעט ארוך מהממוצע לסרט שנועד לקהל הצעיר, אבל נשאר נאמן לדרך ולקו שהסרט הראשון שרטט בהצלחה. זהו סרט מצחיק, מגניב, כיפי וצבעוני והוא בעיקר יודע מי האנשים שקנו כרטיס ובאו לצפות בו ולא מתיימר להיות שום דבר אחר מסרט שכולו ״כיף ומשחקים״. וזה עובד.

כל הכיף וכל המשחקים האלה קורים גם בזכות ג׳ים קארי, שלעולם לא מחמיץ את ההזדמנות לגנוב את ההצגה גם משלושה יצירי מחשב פופולריים, ותופס 90% מזמן המסך (כי תפקיד כפול). קארי כהרגלו כובש, משעשע ומנפק הופעות קומיות משובחות במנות כפולות ומכופלות (חכו לסצנת הריקוד המשותף של אייבו וג׳רלד. ההנאה מובטחת).

בראיון שקארי, המאיים בפרישה מהמקצוע בכל שני וחמישי, העניק לאחרונה, הוא אף רמז שבהינתן הרגע הנכון – הוא יחזור לסרט נוסף של ״המסכה״. אז אדון קארי, נא לא לבלבל את המוח. מה גם ש״סוניק 4״ נכנס לפיתוח.

קיאנו ריבס מגיח שוב לדיבוב דמות מונפשת (אין על דיוק קאבום!) ושאדו הוא ליטרלי השחקן האהוב, רק בצורת CGI. הנוכחות של הקיפוד השחור־אדום מקבילה לנוכחות של השחקן בעל הבעת הפנים האחת בסרטים שלו.

כנבל, הוא ירשים כנראה רק את המעריצים האדוקים והילדים באולם, ודיבובו של ריבס יושב עליו בול. אבל זו דמות טובה לא רק בגלל הקשת הסיפורית שלה ומסע הייסורים שהיא עוברת עד לגאולה המיוחלת, אלא בגלל שהיא כל כולה מחווה לריבס ולסרטיו, ביניהם ״ג׳ון וויק״ ו״מטריקס״. זה מגניב ונייס בהחלט.

עם כל החיוביות הלא אופיינית הזו, רצוי להשאיר גם מקום קטן לדברים הפחות טובים בסרט. ״סוניק 3״ הוא סרט עמוס (אבל עמוס!) באירועים ומגיע לשלושה שיאים שונים לפחות. הוא ארוך באופן יחסי לסרט חג שכזה ורצוי היה לחתוך אותו במקומות הנכונים (ולא חסרים כאלו). העומס הזה לא יוצר תחושה של סיפוק ובדיוק כמו קודמו, הוא מכביד עליו, מותח אותו שלא לצורך ומוציא אותו מאיזון, כשהקומדיה קצת נבלעת בתוך האקשן.

עבור ״סוניק 3״ המטרה הראשונה כבר הושגה: הוא מסתמן כשובר קופות ולהיט בקרב הקהל והמבקרים, וזה מצטרף לבשורה שהגיעה עוד לפני שהסרט פגש את המסכים – סרט רביעי נמצא כעת בפיתוח. ההודעה הזו היא הוכחה ניצחת לכך שהזיכיון הזה מקבל טיפול ראוי, בעדינות הנדרשת לסרטים מבוססי משחקי וידאו – תת ז׳אנר חבוט ופגום שקיפוד כחול ומהיר הוא המושיע שלו. מדהים.

---

סוניק 3
בימוי: ג׳ף פאולר
110 דקות; ארצות הברית, 2024
3.5 כוכבים