״חולית: הנבואה״ (ניתנה לשוטים)

בעידן היקומים הקולנועיים, סדרת הספין־אוף ביקום הקולנועי של חולית – ״חולית: הנבואה״ – לא איחרה לבוא. בהיותה כזו שנולדה ביקום סרטי המופת של דני וילנב, היא מתחילה בקריצה לאחיה הקולנועיים.

הפרק הראשון מתחיל בדומה לסרט הראשון, בציטוט שצופן בחובו משמעויות רפלקסיביות. בסרט היה זה הציטוט ״חלומות הם מסרים מן המעמקים״. בסדרה – ״הנצחון מהולל באור, אך הוא מושג בחשכה״. שני הציטוטים רומזים למטען התמטי של התוצרים, ושניהם מדגישים את הזיקה בין העלילות, על אף שהן מתקיימות בהפרש של אלפי שנים.

אותה זיקה נוכחת גם בכבוד העמוק שהסדרה רוכשת לסרטים, שכן היא מקפידה לשמור על הסגנון האסתטי, על ההיגיון של העולם העלילתי ועל התסבוכות מהעולם הספרותי הקאנוני של פרנק הרברט. אבל למרות ניסיוניותיה הניכרים, את הדבר החשוב ביותר מסרטי חולית – היא לא הקפידה לשמר.

הסדרה מתרחשת כעשרת אלפים שנה לפני בואו של פול אטריידיס, הגיבור בסרטיו של וילנב. היא מתמקדת דווקא בכוחות משניים בסרטי חולית, לפחות לכאורה. הכוחות הללו מכונים ״אחוות בנות הגשרית״, גילדה מטריארכלית שמתגלה כשחקן פוליטי הפועל במחשכים. הסדרה עוסקת בגילדה בימיה הראשונים, בראש ובראשונה באם הנערצה (כינוי למנהיגת המסדר) – ואליה הארקונן (אמילי ווטסון).

באותם ימים לא נולדה רק הגילדה, אלא המבנה הפוליטי הגלקטי־קיסרי כולו. הנבואה מספקת אקספוזיציה ממצה של הסיבות, התנאים והנסיבות שהובילו למצב הפוליטי התקופתי וגם פורשת לא מעט פרטים על הבתים הגדולים שמוכרים מהסרטים (דוגמת הארקונן ואטריידיס).

הסיפור נסוב סביב שאיפות הגילדה בכלל והאם הנערצה בפרט, לערוך מניפולציות על מנת להביא אישה בת הגילדה לשלטון הגלקטי כקיסרית. בכך היא מוסיפה מידע חשוב ומעניין לעולם הקולנועי. מבחינת המיתולוגיה של העולם הספרותי שהפך לקולנועי – זה די מספק להשלים קצת פרטים ולהשכיל.

הסדרה נעה ונדה בין העבר להווה, בין בחירות שנעשו לתוצאות ששבו לרדוף את המסדר בפרט ואת הקיסרות בכלל, אבל ללא מספיק בשר. דווקא הדמות המרכזית שלה, שבנויה לעילא, נמצאת קצת יותר מדי ברקע

נקודת הפתיחה היא שאיפתם של בנות הגשרית להציב קיסרית על כס המלכות הגלקטי. אבל במהרה דברים משתבשים, תוכניות יורדות מהפסים, ואירועים מיסטיים מסתוריים מאיימים על שאיפות המסדר. הגעתו של חייל קיסרי מוזר ומאיים היא הסימן המרכזי לכך. הוא מגיע למרות שנחשב כמת, וברגע שהוא מגיע – אנשים מתחילים למות בדרכים נוראיות.

מבחינה ז׳אנרית, ״חולית: הנבואה״ בנויה כתוצר היברידי בין דרמה פוליטית מורכבת וסיפור מסתורין. השילוב עובד, בעיקר בזכות העובדה שבחרו לא בגיבורה, אלא באנטי־גיבורה, דבר חביב על יוצרי וצופי הטלוויזיה האיכותית הפופולרית.

האם הנערצה היא נוכלת לא קטנה, לא חפה מפגמים, שעברה מוכתם בידי מעשיה ובידי מעשי אבותיה. היא מונעת ממניעים טובים לכאורה, אבל דרכי פעולתה? ובכן, זה כבר סיפור אחר. עבורה כל האמצעים כשרים, וזה אומר לעשות כל מה שצריך, למי שצריך – מה שהולם את שאיפות בנות הגשרית מהסרטים ואת דרכי פעולתן.

שני הפרקים הראשונים עושים עבודה מופלאה בפתיחת הקצוות, בניית אופי הדמויות והעולם, וארוגים בפואטיקה ויזואלית מרשימה שלא מביישת את סרטיו של וילנב. העיצוב כולו מרשים, אבל מבחינת התקדמות הסיפור, מה שקורה אחר כך, למרבה הצער, מעיב על הצפייה, שכן הוא מרדד את המתרחש לסוג של אופרת סבון מדע בדיונית. במהרה, ״חולית: הנבואה״ שנראית כשאפתנית מאוד, הופכת מצועצעת, ולבסוף נכשלת – לפחות ברמה הנרטיבית. החידות לא מפותחות מספיק, התשובות מרושלות ודמויות רבות מתגלות כפלקטיות.

אין אוויר

הסיבה היא פשוטה: הסדרה בנויה מריבוי עלילות ודמויות, אבל אין להן אוויר. הסדרה מאופיינת במורכבות נרטיבית, ומזכירה מבחינה זו סדרות כמו ״משחקי הכס״ – צומת אחת גדולה של נתיבים ועלילות ועשרות דמויות. אבל להבדיל ממשחקי הכס, חולית דחוסה מדי. העונה הראשונה היא שישה פרקים בלבד, והם מנסים לכסות ערב רב של התרחשויות ובו בזמן לבנות מספר רב מדי של דמויות, סיפורי רקע, לפתוח, לחשוף ולגלות אודות סודות רבים ומניעים אישיים.

להבדיל ממה שנעשה בסרטים של חולית, שבנויים סביב גיבור אחד מרכזי וקו עלילה אחד, ב״חולית: הנבואה״ קשה להיאחז במשהו. היא נעה ונדה בין העבר להווה, בין בחירות שנעשו לתוצאות ששבו לרדוף את המסדר בפרט ואת הקיסרות בכלל, אבל ללא מספיק בשר.

דווקא הדמות המרכזית שלה, שבנויה לעילא, נמצאת קצת יותר מדי ברקע, ומוחלפת על ידי דמויות שטוחות ממנה. זה לא שהמבנה הלא־לינארי מפריע לה, אלא פשוט שכל מה שקורה לא מעמיק מספיק – בין אם התרחש בתקופה כזו או אחרת.

לסדרה מורכבת נרטיבית שדורשת אוויר. למרבה הצער, מפאת העומס – היא נחנקת. זה לא עוזר שחלק גדול מקווי העלילה די משעממים ולא נחוצים במיוחד לבניית הסיפור הגדול. גם הפיתולים והפניות החדות שהיא עורכת נחפזים, ומותירים תחושה רבה של החמצה.

כדאי היה להתמקד יותר בדמות המרכזית של הסדרה ולוותר על היומרה לכסות כל פרט ופרט הנפרם במהלך העלילה. שכן בסוף, למרות עיצוב מרהיב ועשייה ויזואלית מדהימה, יש בלאגן נרטיבי המעורר בעיקר בעיות קשב וריכוז. מצד אחד היא מוסיפה לעולם הקולנועי החדש של חולית, המבוסס על הספרות – היסטוריה, קונטקסט וסתם מידע שכיף לדעת.

מצד שני, היא עורכת מהלכים פרגמנטריים, תלושים כמעט, שלמרות שהקשר ביניהם קיים, הוא סוחב עליו הרבה כלום ושום דבר. הפרק האחרון הוא דוגמה מצויינת לכך: מדובר בפרק טריילר לעונה הבאה, שכמות האינפורמציה שנדחסת לתוכו לא הגיונית, אפילו מאולצת והזויה לעיתים. יכול להיות שבהמשך הסדרה תצדיק במידה מסוימת את הבחירות התמוהות ואת האחידות המפוקפקת שלהף אבל אם לשפוט את עונתה הראשונה, לפחות לעת עתה – נראה שהנבואה ניתנה לשוטים.

---

חולית: הנבואה | HBO
יוצר: דיאן אדמו־ג׳ון
שישה פרקים; ארצות הברית, 2024
2.5 כוכבים