״הממלכה של קנסקי״: בין אדם לאדם ובין האדם לטבע

״הממלכה של קנסקי״ הוא סרט הילדים שזכה בפרס המרכזי בפסטיבל סרטי הילדים בניו יורק. הצפייה בו לא מעוררת פליאה לגבי זכייתו בפסטיבל, אבל היא כן מעוררת תמיהה לגבי מיתוגו כסרט לילדים: למרות שהוא אמנם נגיש מאוד לגילים צעירים, שפתו האודיו־ויזואלית, תכניו ומסריו התמטיים מרכיבים יחד חוויה צפייה מפוכחת ופואטית שגם מבוגרים יכולים – ואולי אפילו צריכים – ליהנות ממנה.

סרט הביכורים של ניל בויל וקירק הנדרי מבוסס על ספרו של מייקל מורפורגו (שכתב גם את ״סוס מלחמה״, שהפך לעיבוד קולנועי של סטיבן ספילברג), שזכה לתרגום בעברית בהוצאת ידיעות ספרים. הוא מספר על מייקל, נער צעיר השט עם משפחתו בים הפתוח.

בלילה אחד ספינתם נקלעת לסערה ומייקל נופל מהספינה ונסחף לאי בודד. יחד איתו נסחפת כלבה מתוקה בשם סטלה, והם שניהם תקועים על פיסת חוף תחת צוק תלול ללא אוכל ומים. המצב נראה מייאש במיוחד. אבל במהרה מסתבר שהם לא לבד: יש שם אדם נוסף, זקן יפני מסתורי ששמו קנסקי.

נראה שהאיש לא ממש מעוניין בחברה, וגם להבדיל ממייקל – נראה שהוא לא מעוניין להיחלץ מהמקום המבודד. קנסקי השלים עם אירועי חייו, לרבות העובדה שהוא יגור לבד על האי שאליו נסחף. הוא מתואר כאיש נדיב ושוחר שלום, אבל בעיקר נרגן וקנאי למקומו ולאורח חייו המבודדים. דמותו המסתורית מתקלפת באיטיות בעוד נרקמים בינו לבין מייקל יחסים מיוחדים, למרות מחסום השפה.

יש בסרט הרבה ענווה, כבוד ומשקל לנושאיו הנפרשים בשרשרת של אירועים מותחים ומערכת יחסים מורכבת בין שני אנשים. שני אנשים שבמקרה גם לא דוברים את אותה השפה, נולדו לתרבות שונה ובעידן שונה

הסרט בנוי על פי מודל סיפור הרפתקאות־התבגרות קלאסי, ונשאר נאמן לחומר המקור. אפשר להגיד שהוא נראה, במבט ראשון, כעיבוד פשוט ותבניתי. האנימציה שלו דו־ממדית ולפחות בתחילה נראה שכך גם דמויותיו. אבל הן האנימציה, הן הגיבורים והן הסיפור בכללותו מתפתחים, גם אם מעט באיחור, ומתגלגלים לסיפור הרפתקאות מרגש.

האנימציה הפשוטה (שמזכירה יותר את סוף שנות ה־90), שמאפיינת את הסרט בהתחלה ונראית חסרה בפרטים ובעומק – אינה מקרית. הסופה, מייקל, משפחתו וקנסקי – כולם מאויירים בצניעות מכוונת. יחד עם זאת, ברגע שהסיפור נפתח והיחסים נרקמים, גם האי והטבע מתגלים. ושם, החיות – לדוגמה חבורת אורנג אוטנגים שאיתם קנסקי התיידד, הציפורים והחרקים, הצמחים והטופוגרפיה כולה – מאופיינים בצבעים שונים מעט, היפר־ריאלסטים יותר ומפורטים יותר, דבר המעניק לתמונה עומקים חדשים.

ההבדלים מגלמים בחובם את המסרים והנושאים שהסרט עוסק בהם, שכן הוא רוקם זה לזה שני עקרונות תמטיים ומשתמש בהם על מנת לשרת זה את זה: האחד הוא החברות, היחס בין אדם לאדם; השני הוא סביבתיות, היחס בין אדם לטבע. הקונפליקט הפשוט לכאורה, שמזכיר התמודדות עם אסונות דומים בקולנוע, כמו לדוגמה ב״להתחיל מחדש״ או ״חייו של פיי״, מומר לדרמה מסוג אחר שעניינה לא רק בהישרדות. להפך.

מבחינה זו, יש בסרט (כמו בספר) מוסר השכל חיובי מאוד. אבל משהו בעיבוד הקולנועי, בעיקר בצורה המושקעת והמרובדת שמתפתחת בשפתו האסתטית – משקף רצון לעסוק ברצינות ובבגרות בנושאים האקטואליים, בעיקר בדחיפות האקולוגית. יש בסרט הרבה ענווה, כבוד ומשקל לנושאיו הנפרשים בשרשרת של אירועים מותחים ומערכת יחסים מורכבת בין שני אנשים. שני אנשים שבמקרה גם לא דוברים את אותה השפה, נולדו לתרבות שונה ובעידן שונה; אנשים שהפער התרבותי ביניהם הוא כמרחק שמיים וארץ.

אבל דווקא בתוך הפער הזה הם מוצאים חברות, סובלנות, סליחה עצמית והתפכחות, ואותו מסע התבגרות שמאפיין את מצבו המתבקש של מייקל בגילו, מתגלה גם כישים עבור קנסקי המבוגר. התוצאה סופית היא מסע מרגש ומהנה, מענג אסתטית ורצוף בחוויות עשירות ורגישות, עצב ושמחה, בחירות, החלטות וגם טעויות.

הכל מגולגל היטב אחד בתוך השני, בחוויה קולנועית שאליה תרמו את קולם לא מעט שחקנים נהדרים, כמו קן וואטנבי בתוך קנסקי או קיליאן מרפי בתור אביו של מייקל. זהו סרט אנימציה עשוי היטב, מומלץ לילדים ומבוגרים כאחד.

---

הממלכה של קנסקי
בימוי: ניל בויל וקירק הנדרי
84 דקות; בריטניה, 2023
4 כוכבים