״גבול״: קילוגרמים של כאב אנושי והמון רגש

אורכו של ״גבול״, סרטה של היוצרת והמשוררת רוני בהט שזכתה לאחרונה בפרס משרד התרבות ליוצרות קולנוע בראשית דרכן, הוא 18 דקות בסך הכל. אבל הוא מגלם בתוכו מספיק קילוגרמים של כאב אנושי בסיסי ביותר והמון רגש, גם אם מספר השורות שנאמרות בו מצומצם יחסית.

ביחד עם סרטיה הקודמים, מרכיבים סוג של טרילוגיה בלתי רשמית. הראשון, ״אלטעזאכן״, הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בטורונטו. השני, ״בגין״, עוסק בקשר ובחיבור שבין בחורה צעירה לכלבתה, אבל מתחת לפני השטח הוא מדבר על הרצון הבסיסי לקשר אנושי חם ואוהב.

וכך גם ״גבול״: בעלילת הסרט אנחנו פוגשים את נטע (אלישבע וייל, ״דניאל אויערבאך״) במיקום לא ברור. מסתבר שהיא מחכה למישהו. לאחר כמה דקות מתגלה כי מדובר ביוסף (פיראס נאסר, ״טיפול לילי״), אהובה המרוקאי (אסלי ממרוקו) שעושה את דרכו אל ארץ הקודש. השעות חולפות אבל יוסף לא מגיע וגם לא עונה לטלפון, מה שמעלה את החשד אצל נטע שאולי הוא כבר לא יגיע.

מאוכזבת, נטע חוזרת לצימר המדברי ששכרה מראש כשבבוקר יוסף צץ בדלת ולאט לאט מתגלה סבך היחסים ביניהם. נטע משאירה את מערכת היחסים הזו חסויה ויוסף מצדו לא מבין את ההססנות שלה. מה שהיה אמור להיות חגיגת יום הולדת משמחת הופך במהירות למשבר עמוק ביחסים שרק עוגה יכולה להשכיח אותו ממנה.

תנועת המצלמה דלה עד לא קיימת. בחלק נכבד מהשוטים הדמויות נכנסות ויוצאות מהפריים, תופסות/לא תופסות את מקומן והבעות הפנים שלהן מספרות לצופה את כל מה שהוא צריך לדעת

בדומה לשני הסרטים הקודמים בפורטפוליו המקוצר של בהט, אין הרבה טקסטים ומילים ב״גבול״. אבל כאן טמון היופי שלו, ובסרטים קצרים מהסוג הזה. בהט מצליחה להוציא ולהפיק מקסימום רגש ואינפורמציה במינימום מניירות וג׳סטות מיותרות מצד הדמויות שלה.

תנועת המצלמה דלה עד לא קיימת. בחלק נכבד מהשוטים הדמויות נכנסות ויוצאות מהפריים, תופסות/לא תופסות את מקומן והבעות הפנים שלהן מספרות לצופה את כל מה שהוא צריך לדעת. לא צריך מילה נוספת ולא צריך להאכיל אף אחד בכפית של כסף או זהב. התחושות והמועקה המעיקה שהדמויות כורעות תחתיה מורגשות, מה שיוצר סרט אמוציונלי להחריד ובאמצעים צנועים ומוקפדים.

כאמור, בין שלושת סרטיה של בהט עובר חוט מקשר, עבה וברור. הטרילוגיה לא טרילוגיה הזו מלמדת על יוצרת עם אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד. וכשמגלים ש״גבול״ מבוסס על חוויותיה האישיות, זה מוסיף עוד נדבך רגשי ליצירה שלה. בהט מגישה כאן את הלב שלה חשוף על מגש. ב־18 דקות היא מעבירה מערכת יחסים שלמה, גדולה ורחבה בצורה מצומצמת ומתומצתת, ויחד עם זאת עוצמתית ורועשת.

עד כתיבת שורות אלו, ״גבול״ כבר הוקרן במספר פסטיבלים ואף נרכש על ידי ערוץ הטלוויזיה הצרפתי קנאל פלוס, שם הוא כבר זמין לצפייה. מעבר לכך, בשבוע הבא יהיה אפשר לתפוס את הסרט בהקרנה מיוחדת ב־28.1 במכון הצרפתי בתל אביב.

---

גבול
בימוי: רוני בהט
18 דקות; ישראל, 2024
3.5 כוכבים