אלעד לרום מצייר איקונוגרפיה דתית מסורתית בפרשנות אישית ועכשווית
יובל: הי אלעד, בוקר טוב. מה שלומך בתוך כל הכאוס והדרמה מסביב?
אלעד: וואו, שאלה קשה, זה מאוד מעציב אותי, מה אפשר לומר. נראה לי שאני מנסה למצוא איזון נפשי בין החוץ לפנים. זה ממש לא עובר לידי, אבל קשה לי להכיל את זה כל הזמן
יובל: כן, הכי מבין. אבל הנה, תערוכה חדשה בבית האמנים בירושלים, ״בעל הסולם״, שעוד לא ביקרתי בה אבל התעכבתי הרבה זמן על העבודות, כדי להבין מה אני רואה שם, מה קורה בהתרחשויות השונות, ואני קודם כל תוהה מתי העבודות האלו נוצרו
אלעד: אלו עבודות ממש חדשות נוצרו רובן בחצי שנה האחרונה
יובל: כן, הייתה לי תחושה כזו. בוא נתחיל אם כך בזה שתספר קצת על התערוכה והעבודות, מה אתה מציג בתערוכה
אלעד: חלום ישן שלי התגשם כשנסעתי לפירנצה לפני שנתיים ללמוד את טכניקת הפרסקו. משכה אותי האסתטיקה הייחודית של הטכניקה והקשר העמוק שלה להיסטוריה של האמנות. עם שובי, התגבש בי הרצון ליצור פרויקט פרסקו משלי, וחיפשתי דרך שתשלב הבטים טכניים וקונספטואליים

אלעד לרום, בעל הסולם, בית האמנים ירושלים. צילומים: דניאל חנוך




אלעד: כך נולד הרעיון לשלב בין העבר לעתיד – לעבד רפרנסים לציורים באמצעות בינה מלאכותית. המתח שנוצר בין הישן והחדש, בין המסורתי והטכנולוגי, נראה לי כר פורה לחקירה אמנותית.
התוכן של העבודה מורכב ורב־שכבתי. בליבו עומד ניסיון ליצור איקונות של דת אישית, אולי עתידנית ובדיונית. העבודה מתכתבת גם עם נושאים קלאסיים של מטא־אמנות, תוך שילוב רבדים נוספים, סמויים מן העין
יובל: איך זה עבד? מאיפה התחלת? ומה זה אומר לעבד רפרנסים לציורים באמצעות בינה מלאכותית…
אלעד: בינה מלאכותית היא כלי חדש ומרתק בארסנל האמנותי. האתגר המרכזי הוא לשמור עליה ככלי, מבלי להפוך אותה למטרה בפני עצמה. בתהליך העבודה פיתחתי שיטה טכנית של מיזוג דימויים שונים, בשילוב עם הנחיות טקסטואליות מדויקות, כדי ליצור ואריאציות של הדימוי הרצוי.
כל רפרנס שנבחר דרש תהליך עבודה מעמיק ומדוקדק, שכלל יצירה והערכה של עשרות ולעיתים מאות גרסאות שונות עד להשגת התוצאה המבוקשת. הוספתי גם הגדרות סגנוניות המתייחסות לתקופות היסטוריות ספציפיות, במטרה ליצור אשליה משכנעת של פרסקאות עתיקות אותנטיות
כל רפרנס שנבחר דרש תהליך עבודה מעמיק ומדוקדק, שכלל יצירה והערכה של עשרות ולעיתים מאות גרסאות שונות עד להשגת התוצאה המבוקשת. הוספתי גם הגדרות סגנוניות המתייחסות לתקופות היסטוריות ספציפיות, במטרה ליצור אשליה משכנעת של פרסקאות עתיקות אותנטיות
יובל: לפני שאשאל על כל הדבר הזה, אתה יכול לתת דוגמאות ספציפיות? נגיד שתי עבודות שתפסו לי את העין במיוחד – עיוורון וקרן. מה אתה יכול לספר עליהן?
אלעד: ״עיוורון״ היא עבודת המפתח בתערוכה, והיחידה שנוצרה בטכניקה מסורתית של שמן על פשתן, ללא שימוש בבינה מלאכותית. זהו פורטרט עצמי שנוצר בהשראת יצירתו האחרונה של ליאונרדו דה וינצ׳י, וטכניקות הציור של פרנס הלס. העבודה מעלה שאלות מורכבות על טיב המבט, על היחסים בין האדם לאלוהים, ועל היבטים ארס־פואטיים של היצירה האמנותית.
״קרן״ היא אחת מעבודות הפרסקו הראשונות בסדרה. היא מתארת רגע מאגי שבו קרני אור בוקעות מכף ידה של דמות נשית. העבודה משקפת את המהלך הכולל של הפרויקט – לקחת איקונוגרפיה דתית מסורתית ולהעניק לה פרשנות אישית ועכשווית, המחברת אותה לעולם הרוחני והנפשי הפרטי שלי
יובל: זה מעניין שבחרתי בשתיים האלו… ואז אני חושב – כמה זה חשוב לך שאני אדע שיש שימוש בבינה מלאכותית? שאבין מה הרפרנס ומה הפרשנות האישית שלך? כמה חשוב הידע המוקדם?

אלעד לרום. צילום: מ״ל

קרן. צילומי עבודות: אלדו די טיבולי

עיוורון
אלעד: זו שאלה טובה שיש לה שתי תשובות לפחות. ברמה הפשוטה ממש לא חשוב ידע מקדים אלא פשוט להתבונן בעבודות פיזית ולחוות אותן בהקשרים הפרטיים או התרבותיים של כל צופה. ברובד העמוק יותר, הקונטקסט הביקורתי והידע המקדים מעשירים את חווית הצפייה ומרחיבים את מעגלי המשמעות.
הבנת הרקע, ההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים, והמיקום של העבודות בהתפתחות המדיום האמנותי – כל אלה מוסיפים שכבות פרשנות מורכבות ומעמיקות את ההבנה של היצירה. שני הרבדים הללו אינם מתנגשים אלא משלימים זה את זה, ומאפשרים מגוון רחב של חוויות והבנות בקרב הצופים השונים
יובל: אתה יודע, אני פותח רגע טאב, אני חושב על הציור היפה שלך בתצוגת אוסף הקבע החדשה במוזיאון תל אביב, ״כוכב שחור (רון ארד)״, שמי שלא יודע מי זה רון ארד ומה הסיפור מאחוריו רואה משהו אחד, ומי שקורא את הלייבל עם שם העבודה נטען במשמעות נוספת – ואפילו מהותית – לעבודה.
ואז אני חושב על התערוכה שלך ״הכל חייב לחלוף״ במשכן האמנים הרצליה וזה היה חדרי מוטלים אם אני זוכר נכון? אז השאלה הרחבה יותר היא איפה אתה רואה את התערוכה הנוכחית שלך ברצף היצירה והעבודות שלך? (שאלה גדולה, אני יודע)
ברמה הפשוטה ממש לא חשוב ידע מקדים אלא פשוט להתבונן בעבודות פיזית ולחוות אותן בהקשרים הפרטיים או התרבותיים של כל צופה. ברובד העמוק יותר, הקונטקסט הביקורתי והידע המקדים מעשירים את חווית הצפייה ומרחיבים את מעגלי המשמעות
אלעד: כן, זה נכון, אבל יש לי דרך למסגר את זה פשוט: אפשר להבין את מכלול עבודתי האמנותית כמעין מנגינה מתמשכת, שבה כל סדרת עבודות היא וריאציה על אותו נושא מרכזי. כאמן שעובד בסדרות, הגישה שלי היא אמנם קונספטואלית, אך קיים חוט מקשר עמוק בין כל הסדרות – כאילו הן מבטאות רעיון מהותי אחד שחוזר ומופיע בצורות שונות.
זו תופעה מוכרת בעולם האמנות, כשאמנים רבים חוזרים לחקור נושאים מרכזיים שמעסיקים אותם לאורך הקריירה שלהם. למרות שפיתחתי חתימת יד סגנונית מובהקת, אני מאמין בחשיבות של התחדשות והתפתחות מתמדת. הנכונות להיות מושפע מרעיונות, טכניקות וגישות חדשות היא המנוע שמזין את הסקרנות והתשוקה היצירתית שלי

צרה. צילומי עבודות: אלדו די טיבולי

נחש אף

יד

הבובנאי

בעלת הסולם
יובל: אז בוא נסיים עם הבינה המלאכותית, אני מודה שאני עוד לא יודע מה לחשוב על זה. מצד אחד אתה אומר שהבינה המלאכותית היא כלי חדש, ושהאתגר המרכזי הוא לשמור עליה ככלי, מבלי להפוך אותה למטרה בפני עצמה, מצד שני אני לא קונה את התשובה הזו – לא מבחינתך אלא באופן כללי. נכון, זה כלי, אבל הוא מכתיב גם שפה. וזה עוד לפני השאלות האתיות הרבות שהיא מעלה. אז אני לא יודע מה השאלה פה, אלא יותר מבקש שתרחיב איך אתה רואה את זה, איך אתה נמנע מהמהמורות בדרך
אלעד: אני מכיר את החששות המתעוררים סביב השימוש בבינה מלאכותית באמנות, אך חשוב לזכור שכל כלי טכנולוגי חדש מביא עמו מערכת חוקים וגבולות שהאמן לומד לעבוד איתם ולהתפתח דרכם. ההיסטוריה מלמדת אותנו על תגובות דומות שהתעוררו בעבר מול חידושים טכנולוגיים משני־תפיסה כמו המצלמה ומאוחר יותר תוכנת הפוטושופ – כלים שהיום הם חלק בלתי נפרד מארגז הכלים האמנותי.
מנקודת מבטי האישית, השימוש בבינה מלאכותית אינו שונה מהותית משימוש בדימויים שאני מוצא באינטרנט או גוזר ממגזינים. האינטגריטי האמנותי שלי נשמר דרך האופן שבו אני מנהל דיאלוג יצירתי עם הכלי, במקום להיכנע לשפה הוויזואלית שהוא מציע. זו גישה של שיתוף פעולה ביקורתי – הכרה בערך ובפוטנציאל של הכלי, תוך שמירה על מודעות מתמדת להשפעותיו ולאופן שבו הוא מעצב את התוצר הסופי.
אמנם יש עדיין שאלות רבות לברר בנוגע להשלכות של טכנולוגיה זו, אך דווקא המעורבות הפעילה של אמנים בתהליך זה היא שתעצב את האופן שבו נשתמש בכלי זה בעתיד
יובל: אמן. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?
אלעד: אני מזמין אתכם לבוא ולחוות את התערוכה באופן ישיר. למרות כל מה שניתן לתאר במילים או בצילומים באינסטגרם, השיא האמיתי של התהליך האמנותי מתגלם ביצירות הפיזיות עצמן
אלעד לרום | בעל הסולם
אוצרת : סאלי הפטל נוה
בית האמנים ירושלים, שמואל הנגיד 12, ירושלים
נעילה: 15.3













