קבוצת התיאטרון סמרטוט // טובעים יחד

פרטים טכניים

״טובעים יחד״, פעולה פרפורמטיבית מצולמת באורך 3:36 דקות של קבוצת התיאטרון סמרטוט, שמוצגת (ותוצג) במוזיאון העיר תל־אביב-יפו בחודשים מרץ, יוני, ספטמבר ודצמבר 2025 במסגרת הפרויקט ״OK מחאה״, שמציג עבודות עכשוויות בהקשר של מאבק אזרחי (אוצרת: הדס יוסיף־און). 

מי אנחנו

קבוצת התיאטרון סמרטוט, מייסודו של חוני המעגל ז״ל, פועלת מזה כ־30 שנה בשדה התיאטרון והפרפורמנס. הקבוצה היא בעלת שפה תיאטרונית עכשווית וקו אמנותי פורץ דרך. בשנת 2019 נבחר אבי גיבסון בר־אל, שגם ביים את העבודה הנוכחית, למנהל האמנותי של הקבוצה.

העבודה

אבי גיבסון בר־אל: ״טובעים יחד״ היא תגובה אמנותית שלנו על מצב החירום המתמשך והניסיון שלנו לבחון את מקומה של האמנות. הסיפור של העבודה החל חודש לאחר פרוץ המלחמה, כשהמצב היה בלתי נסבל והמלחמה בעיצומה.

היתה תחושה של כאב ומוות, תחושה לפיה כחברה – איבדנו את זה. חוויה של פחד. הרגשנו שמסוכן לדבר נגד המלחמה או לזעוק להפסקתה. כיוצר שמורגל להגיב באופן אופוזיציוני באמצעות המופע החי, מצאתי את עצמי מבולבל וכועס. בתקופה שמה שמוביל את השיח היא התפיסה של ״ביחד ננצח״ – מסוכן להציג אלטרנטיבה מחשבתית, ואנשי שמאל נרדפים ונרדפות על אמירות שמדברות הומניזם. ההבנה שזה ״המצב״ רק חיזקה בי את ההחלטה שחייבים להגיב.

בעיצומה של המלחמה מצאנו את עצמינו מחויבים לתגובת חירום למציאות הכואבת. חבורת אנשים שבאו עם לבבות מדממים ועיניים רטובות – לטבוע ולחלום יחד

נפגשנו חברי קבוצת התיאטרון סמרטוט – נעמה מנור, אילון פרבר ואני, מתוך החלטה שחייבים לעשות משהו. קיימנו סיעור מוחות על אפשרויות התגובה שלנו ועלו הרבה רעיונות, חלקם רדיקלים עד להפליא. ואז נעמה אמרה ״אני רואה מים״. משם הרעיון התגלגל והבנתי שצריך לצלם את הפעולה: קבוצת אנשים, יהודים ופלסטינים, אוחזים ידיים ונכנסים לים וטובעים. יחד. פעולה מצולמת חד פעמית.

צירפתי את יפעת פרץ, עוזרת הבמאי שעובדת אותי, ואת סהר עזימי שאמון על דרמטורגית הגוף של הקבוצה. פניתי לאיש הווידאו יואב כהן שיצלם ויערוך ולצלם ספי אלישע נחמני, שהפכו מיד לשותפים מלאים לחזון ההתנגדות. מתחת לרדאר קיימנו פניות לפרפורמרים ופרפומריות להצטרף לפעולה, וכך היא החלה לרקום את משמעותה.

ב־6.12.23 התכנסנו כולנו, כנופיית יוצרות ויוצרים, בחמש לפנות בוקר באחד מחופי תל אביב לכדי פעולה פרפורמטיבית מצולמת. בעיצומה של המלחמה מצאנו את עצמינו מחויבים לתגובת חירום למציאות הכואבת. חבורת אנשים שבאו עם לבבות מדממים ועיניים רטובות – לטבוע ולחלום יחד על חיים, שפיות ושלום.

תעבירו את זה הלאה

הייתי שמח שהעבודה תוצג בהמשך בגלריה לאמנות באום אל פחם.

פלוס אחד

העבודה ״אם16 – תמונת ניצחון!״ שיצרתי מציגה בשוטף בתיאטרון תמונע. העבודה נולדה בעקבות הפסל ״הוא הלך בשדות״ שיצר יגאל תומרקין ב־1967 וכתגובה אירונית לספר הנושא את אותו השם מאת משה שמיר. החייל המתכתי, המפלצתי והגרוטסקי של תומרקין עומד בניגוד לאורי, דמות הצבר הלוחם מספרו של שמיר.

בעבודה אנחנו שואלים מיהו אותו חייל בישראל של שנת 2025 ואילו תמורות עבר מיתוס ״יפה הבלורית והתואר״ ב־70 השנים האחרונות. בהמשך לתומרקין, קבוצת תיאטרון סמרטוט בוחנת את תהליך ההתרסקות ההיסטורית של דמות החייל ההירואי והתכנסותה אל תוך תבנית אדם־לוחם־מכונה. בפעולה בימתית אינטנסיבית, ארבעה פרפורמרים מציפים שאלות בדבר המחיר של ההליכה המתמשכת בשדות חרוכים, ונוגעים בתפיסות חברתיות־מקומיות המחזקות הלכה למעשה את שליחת הבנים והבנות אל שדות הקטל.