הרשימה המשותפת // 13.3.25

אסנת בן דב, נדיה עדינה רוז ורותי הלביץ כהן במוזיאון וילפריד; הילה טוני נבוק בגלריה נגא; ורה ולדימירסקי במוזיאון ארץ ישראל; יסמין ורדי ואן סאמאט במרכז לאמנות עכשווית; וחוזר חלילה במוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח; מיתוסים ומציאות בגלריה העירונית עפולה

אסנת בן דב, נדיה עדינה רוז ורותי הלביץ כהן במוזיאון וילפריד

שלוש תערוכות יחיד ייפתחו מחר (14.3) במוזיאון וילפריד לאמנות המזרח (אוצרת: שיר מלר־ימגוצ׳י): הראשונה, ״פרח פני הבוקר״ של אסנת בן דב, שמזמנת מפגש בין תצלומיה לשירי הייקו יפניים, בעיקר של מאצוּאוֹ בּאשוֹ (1644-1694) המציירים תמונת רגע חד־פעמי ובן־חלוף, אבל הדימוי החי האצור בהם מוסיף להיספג בתודעה זמן רב מעבר למילים עצמן.

השנייה, ״בגלל״ של נדיה עדינה רוז – מיצב שבו היא שוזרת לראשונה את שני העולמות שלה, פיסול ושירה, לכדי יצירה אחת. היא בוחנת את אופייה החמקמק והמתעתע של השפה המילולית ופותחת אפשרויות חדשות לקריאה ויזואלית של שירתה. השלישית, ״מאחורי האפילה השקטה״ של רותי הלביץ כהן, תערוכה שראשיתה בדיאלוג רישומי עם שירתו של המשורר ההודי רבינדרנאת טאגור (1861-1941). הלביץ כהן בוחנת את היחסים בין טקסט לגוף, רישום וחלל ומבקשת לפגוש את השירה במקום שממנו היא נובעת, מעבר למילים.

נדיה עדינה רוז. צילום: מ״ל

רותי הלביץ כהן. צילום: טל בדרק

הילה טוני נבוק בגלריה נגא

״שלב שלב״, תערוכת יחיד להילה טוני נבוק, תפתח מחר (14.3) בגלריה נגא. לאחר שתי תערוכות פיסול גדולות במוזיאון תל אביב ובמוזיאון הרצליה, תציג נבוק סדרת רישומים חדשה שנוצרה מתוך טכניקה פיסולית יוצאת דופן. במהלך השנה האחרונה יצרה נבוק בעמלנות מאות יחידות קטנות ונפרדות של רישום מופשט, מעין לבנים של בניין. בתהליך הרכבה ממושך, היא התאימה בין היחידות ויצרה מהן מרחבי רישום חדשים, עשירים, דחוסים ומרובי שכבות.

בתערוכה יוצגו 11 רישומים חדשים על נייר, לצד ארבעה רישומי־תבליט עשויים אלומיניום בפורמט ריבועי. אל רישומי התבליט התיכה נבוק חפצים יומיומיים שונים מהסביבה הביתית – מגבות, תריסים, צינור, חצי שולחן עבודה. פעולת ההתכה אל תוך הרישום מגלה את איכויותיהם המופשטות והפיסוליות של החפצים. טכניקת ההרכבה והדחיסה, לצד ריבוי השכבות, מבטאות מצב של התבצרות וחסימה, תחושה של התפרקות וקריסה, בניסיון נואש להחזיק הכל יחד, לעבוד עם מה שיש.

הילה טוני נבוק בגלריה נגא. צילומים: מ״ל

.

ורה ולדימירסקי במוזיאון ארץ ישראל

״גלויות מאתמול״, עבודת קיר קבועה חדשה של ורה ולדימירסקי (אוצרת: רז סמירה), מוצגת במוזיאון ארץ ישראל ומתייחסת לאופיו הרב־תחומי של המוזיאון, המכיל אוספים היסטוריים של ארכאולוגיה, אתנוגרפיה, צילום, פולקלור ועוד. ולדימירסקי התמקדה בדימוי הצילומי ובתפקידיו השונים בהבניית השפה החזותית־מקומית והזיכרון הקולקטיבי.

היא צילמה תצלומים שהוצגו בתערוכות עבר וכעת תלויים על קירות משרדיהם של אוצרות ואוצרי הביתנים, לוחות שעם שעליהם ״נאצרו״ תערוכות מיניאטוריות – הזמנות, מזכרות, גלויות וזיכרונות אישיים, כל אלה חושפים שכבות של המוסד המוזיאלי. את אלה הפגישה עם דימויים מאוספי הצילום, ויצרה אסמבלאז׳ תלת־ממדי, שאותו צילמה מחדש. העבודה הסופית מאזכרת ״לוח שעם״ ענק, מפגש בין דימויים בהקשרים נטולי היררכיה ושכבות של הסתרה וגילוי. מול ההצבה המרכזית מוצבת עבודת טפט, דוגמה חזרתית המורכבת מצילום של ענפי זית שנאספו מרחבי בוסתן המוזיאון.

ורה ולדימירסקי

יסמין ורדי ואן סאמאט במרכז לאמנות עכשווית

שתי תערוכות יחיד מוצגות במרכז לאמנות עכשווית (cca): הראשונה, ״חליפין״ של יסמין ורדי (אוצרת: תמר מרגלית), שעבודותיה מבוססות על הקבלות מבניות בין מצבים גופניים ונפשיים לדרכי פעולה של מערכות. חוויות אישיות ופרטים אוטוביוגרפיים משמשים אותה כרמזים ראשוניים המובילים לחקירה אסוציאטיבית ופואטית של עולמות ידע שונים הנפגשים לאחר מכן בחדר העריכה.

השנייה, ״לעולם אל תלכו בצילו של מישהו״ של האמנית המאלזית אן סאמאט (אוצר: ניקולה טרצי), שמחברת טכניקות מסורתיות ודרכי חשיבה חדשות תוך שהיא משלבת בהן רעיונות אוּמנתיים וייצור סדרתי. סאמאט בקיאה בשפת הטקסטיל ובמיוחד בטכניקות המשמשות את אומת איבּן מסראוואק, הגדולה ב־13 מדינות מלזיה. עבודתה נפתחת באריגת בסיס צבעוני מנצרי רַטָן וחוטים. לאיזון עבודה קפדנית ומגשרת מעין זו, היא משתמשת בחיוניות בחפצי רדי מייד מוכרים בקהילות שלמרות ריחוקן זו מזו חולקות נטייה גוברת והולכת לצריכת־יתר.

יסמין ורדי

אן סאמט. צילום: האמנית ומארק שטראוס, ניו יורק

וחוזר חלילה במוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח

התערוכה הקבוצתית ״וחוזר חלילה״ מוצגת במוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח בבאר שבע (אוצרת: טל בכלר), ומתמקדת במשמעותם של תבניות ואלמנטים חזרתיים באמנות. התערוכה מציגה ביטויים חזותיים ומוזיקליים לנושא בהשפעת תרבויות המזרח הקרוב והמערב. בתרבות האסלאם ובקרב עמי המזרח, תבניות גיאומטריות מורכבות כמו ערבסקה, מתאפיינות בסימטריה ובסדר מתמטי, משקפות חוקיות על־זמנית המזוהה עם האל.

בתרבות המערב, בתקופת הרנסנס לדוגמה, עיטורים חזרתיים הדגישו הרמוניה וסדר שהביעו תפיסה רציונלית של העולם, אך מאוחר יותר הפכו למושא לביקורת מודרניסטית שדחקה את האורנמנטיקה לטובת חדשנות ופשטות. התערוכה בוחנת גם אספקטים חברתיים של חזרתיות – איך נוכחות חוזרת מחדדת את הגבולות בין היחיד לרבים אך גם מטשטשת אותם כשהקבוצה מעניקה לפרט משמעות כחלק משלם, וכיצד היא משפיעה על יצירת זהות אישית וקהילתית.

מרים כבסה במוזיאון לתרבות האסלאם בבאר שבע. צילומים: מ”ל

אמיר תומשוב

מיתוסים ומציאות בגלריה העירונית עפולה

התערוכה הקבוצתית ״מיתוסים ומציאות״ תפתח ביום שני (17.3) בגלריה העירונית עפולה (אוצר: אנדיראן ז׳ודרו) ותעסוק בגבול ובחיבור בין מציאות לדמיון, שנשזר ופותח דלת להיסטוריה, מיתולוגיה, פחדים ותקווה. התערוכה תתחקה אחר האופן שבו סמלים עתיקים שומרים על נוכחותם בתרבות, ואחרי הדרך שבה המיתולוגיה של ההווה מתנגשת בהדרגה עם המציאות.

בתערוכה יוצגו יצירותיהם של 59 אמנים ואמניות, הממחישות איך סמלים ממשיכים להתקיים ואיך סיפורים שבעבר נחשבו לאגדות הופכים לקודים תרבותיים, המשולבים בחיי היומיום שלנו.