״פלסטיק פלוס״ של הנס ואילנה פלדה: מעבר למוצר, מעבר למותג

הנס פלדה נולד בהולנד והגיע לישראל כתייר בשנת 1980, לאחר שלמד בבית הספר הגבוה לצילום בהאג. כאן פגש את אילנה הרשנברג, ונשאר לחיות וליצור בישראל עד למותו, בחודש שעבר. ב־1982 הקימו השניים את מותג העיצוב ״פלסטיק פלוס״, שכלל סדנה וחנות ברחוב שינקין בתל אביב.

אילנה נולדה בפולין וגדלה בישראל. היא למדה עיצוב בתיכון ויצו צרפת בתל אביב, ועיצוב גרפי בבצלאל. כשפגשה את הנס הייתה חברה בסטודיו ״טרטקובר וחברים״, בניהולו של המעצב והאמן דוד טרטקובר.

בני הזוג פלדה היו יוצרים־יזמים מוכשרים ורבי תושיה. הם פעלו ללא הכשרה פורמלית בעיצוב מוצר, בתקופה שבה לימודי העיצוב האקדמיים בארץ היו בראשית דרכם. רק בשנת 1976 הוסמך המסלול לעיצוב תעשייתי בבצלאל, שנוסד כמה שנים לפני כן, להעניק לבוגריו תואר בוגר בעיצוב – מהלך שהשלים את תהליך האקדמיזציה של בצלאל כמוסד להשכלה גבוהה.

הם גם לא פעלו כ״מעצבי בית״ במפעלי הפלסטיק הגדולים בארץ, כמו תמה או חוליות, שייצרו מוצרי יסוד בכמויות גדולות. דווקא באותן שנים הצטמצמו מסגרות עידוד למעצבי מוצר בתעשייה המקומית, כמו ירידי עיצוב שנתמכו בעבר על ידי משרד המסחר והתעשייה. גם המכון הישראלי לאריזה ועיצוב המוצר ואיגוד מעצבי המוצר צמצמו את פעילותם.

ביוזמה אישית וללא תמיכה מוסדית, פלסטיק פלוס עיצבו ויצרו חפצים ביתיים של יום־יום. את החפצים יצרו תוך שימוש בחלקים וטכניקות של תעשייה זעירה, על גבול המלאכה, עם תוספות ידניות ייחודיות שנעשו עבור מוצרי המותג

ביוזמה אישית וללא תמיכה מוסדית, פלסטיק פלוס עיצבו ויצרו חפצים ביתיים של יום־יום. את החפצים יצרו תוך שימוש בחלקים וטכניקות של תעשייה זעירה, על גבול המלאכה, כמו לחצנות של מתכות או יציקות פלסטיק בסדרות קטנות, עם תוספות ידניות ייחודיות שנעשו עבור מוצרי המותג.

המוצרים עוצבו מפוליגל ויריעות פולי פרופילן, חומר גמיש, שנענה בקלות לרעיונות העיצוב הייחודיים שכללו גופי תאורה ואהילים, כמו מוד לייט, או אהיל סוויץ׳; שעונים, ספירלות תלויות לקישוט או תכשיטים. לצד אלה פיתחו כלי אוכל והגשה ממלמין ואריחי לינולאום, חומר ששימש גם לעיצוב רהיטי משרד ביתי.

חלק מהחפצים הוטענו במסר חברתי או פוליטי, כמו שעון השלום (1995) שעוצב בתקופת הסכמי אוסלו, ומנורה צברית (1998), לציון 50 שנה למדינה. כך גם חנוכייה כשר, חנוכייה בעלת נר יחיד נטוע בסלע, כששמונה מראות קטנות משקפות את אורו מדי יום בימי החנוכה – מוצר שמציב את עיצוב המוצר כסוגיה מאתגרת מול מוסדות דת או מסורת.

בשנת 1985 הקימו בני הזוג פלדה קבוצת מעצבים רב תחומית בשם ״קקטוס״, שמוצריה נמכרו בחנות המותג. הקבוצה כללה מעצבים מייצרים, ביניהם גד צ׳רני, לימים פרופסור לעיצוב במכון טכנולוגי חולון, וורה ולרשטיין בוגרת בצלאל ומעצבת טקסטיל, שעמדה בראש המחלקה לעיצוב טקסטיל במכללת שנקר בשנים 1987-1991.

הקמת מותג עיצוב, ושיתוף פעולה כמעצבים המייצרים מוצר, היו מהלך ייחודי בהתפתחות ענף עיצוב המוצר ומעמד מעצבי המוצר בישראל. חשיבות פעילות המותג מתמקדת בעיצוב מקורי, רענן ומלא הומור, הנשען בעיקר על משאבי ייצור מקומיים של מוצר נגיש וזול, המיועד לקהל צרכנים צעיר ועדכני. כמו כן, עצם נוכחות החנות והמותג, הניעה את ההתפתחות של רחוב שינקין בתל אביב כמרכז עירוני, צעיר ותוסס, מראשית שנות ה־80 ועד שלהי שנות ה־90.

מוצרי פלסטיק פלוס הוצגו בתערוכות עיצוב בגלריות ראשונות וייחודיות, ביניהן גלריית קקטוס בשנת 1986. עבודות הסטודיו הוצגו בתערוכת עיצוב קבוצתית, בחללים שאינם גלריה בהגדרתם אך שימשו כחללי תצוגה חד פעמית, כמו בדיזנגוף סנטר בשנת 1983, ובתערוכה בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ב־1987.

בני הזוג פלדה השתתפו גם בתערוכות בגלריית הסדנא לאמנות ביבנה בשנת 1988 ובהמשך בגלריית הסדנא לאמנות ברמת אליהו בשנים 1989 ו־1992. הגלריות פעלו בהובלת עמי שטייניץ והיו ייחודיות בהצגת אמנות באזורי פריפריה, כמו גם אמנות מעורבת בחיי הקהילה, וגם במחשבה פורצת דרך, בהצגת תערוכות אמנות ועיצוב ללא היררכיה בין סוגות התרבות השונות.

בשנת 1992 השתתפו הנס ואילנה פלדה בתערוכה במוזיאון יפו, ובשנת 1994 במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד. בשנת 1996 הציגו את פלסטיק פלוס בתערוכת יחיד בגלריית המומחה בנווה צדק, שאצרה דגנית ברסט. באותה שנה השתתפו גם בתערוכה ״כסא פלסטיק״ שהתקיימה בגלריית המומחה באוצרות אריה ברקוביץ. בשנת 1987 זכו הנס פלדה ואילנה הרשנברג־פלדה בפרס ומענק סנדברג לפיתוח של מוזיאון ישראל, ועבודות המותג פלסטיק פלוס נרכשו לאוסף העיצוב של המוזיאון.

ב־1994 עברו לפרדס חנה וב־1996 נסגרה החנות בשל עליית מחירי השכירות, אבל המותג פלסטיק פלוס פעל עד 2009. במקביל פיתח פלדה מיזם לעיצוב סביבתי – ״ריטיירד״. תוך שימוש חוזר בפסולת פלסטיק ובניה בצמיגים ישנים, הוא יצר בחשיבה אקולוגית אדניות, פינות ישיבה, בריכות דגים, גדרות ופסלים.

הזוג פלדה שותפים גם להקמת מיזם התרבות בית פתוח, ואמנות במושבה בפרדס חנה, שם היה פלדה ממקימי תיאטרון הידית, ושימש גם כמעצב החזותי שלו. בשנים האחרונות פעל פלדה גם בשיתוף פעולה עם אמנים, עיצב ויצר חפצים ייחודיים ומעוררי מחשבה, בין השאר עם האמניות אילת כרמי ומירב הימן, בעבודות ״עשרימון״ ו״שביל ישראל – התהלוכה״.

הכרתי את המעצבים פלדה במסגרת תפקידי כמנהלת אשכול העיצוב (2019-2021), בפרויקט דיגיטציה של ארכיוני תרבות חזותית ואמנויות הבמה בהובלת הספרייה הלאומית. בהערכה עמוקה נכלל ארכיון פלסטיק פלוס לתיעוד בפרויקט זה, כמותג עיצוב מוצר ייחודי ומשמעותי בתולדות שדה העיצוב בישראל.

---

מבחר מייצג מחומרי ארכיון פלסטיק פלוס, באדיבות אילנה הרשנברג־פלדה והנס פלדה זמינים דיגיטלית, באדיבות בעלי הארכיון ובמסגרת שיתוף הפעולה בין משרד המורשת, הספרייה הלאומית של ישראל, שנקר – הנדסה.עיצוב.אמנות וחטיבת היודאיקה בספריית הרווארד.