״אנדור 2״: מסדרת מופת לזחלנות פושעת

יותר משנתיים עברו מאז ש״אנדור״ – סדרת המופת של זיכיון מלחמת הכוכבים – נחתה על המסך והפתיעה רבים. לא רק כסדרה הטובה ביותר של הזיכיון, אלא כאחת הסדרות הטובות ביותר שדיסני פלוס הפיקה בכלל. כמובן שלא כולם הסכימו עם ההתלהבות או לכל הפחות הסתייגו. היו שטענו שהסדרה משעממת, איטית, טרחנית, מלאה בדיאלוגים אינסופיים וסבך פוליטי שאי אפשר לצלוח. והנה – כל מה שלא יכולתי להסכים איתו בעונה הראשונה הפך לבלתי ניתן להכחשה בעונה השנייה.

״אנדור״ הייתה הסדרה הבשלה והמורכבת ביותר שיצאה מיקום ״מלחמת הכוכבים״, דווקא משום שלא ניסתה לרצות את המעריצים. למרות הקשר ל״רוג אחת״, היוצר טוני גילרוי בחר לספר סיפור שעומד לגמרי בזכות עצמו – נרטיב עצמאי, שאינו נשען על ידע קודם – ועיצב דרמת ריגול־פוליטי אפלה, שמציבה את קסיאן אנדור (דייגו לונה) בלב קונפליקט מוסרי, פוליטי וחברתי מסלים.

במקום אקשן נוסטלגי, הסדרה בחרה בפיתוח דמויות עמוק ובעלילה חכמה, עם דמויות משנה עשירות. זה היה מותחן ריאליסטי ואינטליגנטי, כתוב כמה רמות מעל שאר מוצרי הזיכיון. העלילה התמקדה באנדור, אדם שולי וחסר שייכות, שהסתבך ברצח ונשאב לעולם המרד החברתי מול כוחות האימפריה. המרד התגבש, איחד קבוצות, ובנה גשר לקראת סיפור ״רוג אחת״ הסרט ממנו יצאה דמותו של אנדור.

בעונתה הראשונה, הסדרה עקבה אחר תהליך הרדיקליזציה שלו – מאדם שדואג רק לעצמו למי שמוכן להקריב הכול. במקביל נחשפו מנגנוני השליטה של האימפריה, וההתנגדות נגדם, שצצה מכל כיוון – בלי ג׳דיי, בלי חרבות אור, כמעט בלי קריצות למעריצים.

העונה השנייה ממשיכה את מסעו של אנדור, כשהוא עובר מתפקיד של חייל למנהיג. במקביל, נמתחים קווי עלילה נוספים – של מנהיגי מרד אחרים, כמו לות׳ן ראאל (סטלאן סקארסגרד) וסו גררה (פורסט ויטאקר), לצד פוליטיקאים מחושבים דוגמת מון מות׳מה (ג׳נבייב אוריילי), ומשרתי האימפריה כמו דדרה מירו (דניס גוף).

המעט שעובד – לא מספיק. יש רגעים יפים. יש שחקנים מצויינים(!) יש הגיגים מוסריים מעניינים וקריצות אקטואליות. העיצוב, הצילום, העריכה: הכול נפלא. אבל כל אלה לא יכולים להחיות עלילה כל כך ישנונית

בדומה לעונה הקודמת, גם החדשה מחולקת, פחות או יותר, לשלוש קשתות עלילתיות. אולם השינויים בצוות הכתיבה והבימוי ניכרים – וסביר שזו אחת הסיבות לכך שהעונה הזו נופלת רחוק מרמת קודמתה.

במשך כחצי ממנה כמעט שלא קורה דבר. ו״כמעט״ זו הנחה נדיבה. אין אירועים מכוננים, אין פיתוחים דרמטיים משמעותיים, אין דמויות חדשות שראויות לציון. ארבעת הפרקים הראשונים הם, בלי הגזמה, מהתוכן הכי משמים ששודר בטלוויזיה השנה. זחלנות פושעת. קשה להישאר ער.

אם מצליחים – מגיעים לחלק השני, שהוא מעט יותר סביר, ולשלישי, הטוב מכולם. האם החלק השלישי מגיע לקרסוליה של העונה הראשונה? לא בטוח. האם הוא מצדיק את העינוי שצריך לעבור כדי להגיע לשם? לא. בתור צופה מן המניין, כבר הייתי פורש מזמן באנחת רווחה.

המעט שעוד עובד – לא מספיק כדי לכפר על המוצר הדל. כן, יש עדיין רגעים יפים. יש שחקנים מצויינים(!) יש הגיגים מוסריים מעניינים וקריצות פוליטיות ואקטואליות. העיצוב, הצילום, העריכה: הכול נפלא. אבל גם הצלמים הטובים בעולם לא יכולים להחיות עלילה כל כך ישנונית.

נכון, גם בעונה הראשונה הייתה חלוקה לאפיזודות. אבל שם זה עבד. זה תמך בהתפתחות התמטית, הדמויות קיבלו מיקוד, והמבנה שירת את הסיפור. כאן – אין זכר לכל זה. הסבך הפוליטי שחוות הדמויות הופך לסבך נרטיבי לא קוהרנטי, חזרתי. ים של אינפורמציה שבתוכו הצופים עלולים, כמו שאומרת אחת הדמויות על המרד, ״לטבוע באינפורמציה״. אין אוויר. אין רגעי הפוגה. רק דיבורים. ועוד דיבורים. ועוד קצת דיבורים. אפילו בלי הניצוץ שהיה בדיאלוגים ובמונולוגים של העונה הקודמת.

וניכר שגם הדמויות סובלות: הכריזמה השקטה של אנדור התחלפה במבטים מיוסרים והססנות מתישה. דמויות שנראה היה שיעמדו במרכז – נותרות תקועות. שוב אותם טריקים, שוב אותן מזימות, שוב אותה גברת בשינוי אדרת. שוב. ושוב. ושוב.

התוצאה הסופית מאכזבת. איך נפלו גיבורים? מיצירת מופת ואחת הסדרות הטובות של 2022,״ אנדור״ בעונתה השנייה הפכה לעוד מוצר טלוויזיוני אפור, מתאמץ, נטול נשמה מבית דיסני פלוס. ככה זה נראה כשסדרה מעולה שוקעת בתרדמת עמוקה.

---

״אנדור״, עונה שנייה
יוצר: טוני גילרוי
דיסני+, 12 פרקים, 2025
2 כוכבים