״אהבה מדממת״: תלמה ולואיז על סטרואידים (תרתי משמע)
גיגול זריז של השם ״רוז גלאס״ לא יעלה יותר מדי תוצאות חיפוש מוכרות לצופה הקולנוע הישראלי הממוצע. אלו שצפו ב״הקדושה מוד״, סרט הביכורים של הבמאית הבריטית, ייעלבו מהשורה הקודמת, אבל כל השאר – כדאי שיקראו. ״אהבה מדממת״ (Love Lies Bleeding), שמו של סרטה הארוך השני של גלאס, גם הוא לא מצלצל מוכר ליותר מדי חסידי קולנוע, אלא אם כן מדובר בסינפילים הארד קור שסובלים מפומו אמיתי וצופים בכל שיט שיוצא לאוויר העולם.
הסרט הנ״ל כבר זכה לאהדת המבקרים בעולם וקיבל שבחים מפנקים אחרי מספר הקרנות, ביניהן בפסטיבל סאנדנס האחרון. אבל משום מה, ובמיוחד בהתייחס לנוכחות של A24, האולפן שאחראי על הפקתו, ״אהבה מדממת״ לא הוקרן בישראל. ובכן, באסה, כי מדובר ביצירה נועזת, מקורית ומהנה לגמרי. אז מזל שהוא הגיע ל־VOD של yes.

בעלילת הסרט אנחנו פוגשים את לואיז (קריסטן סטיוארט), מנהלת חדר כושר בניו מקסיקו של שנת 1989. הקשר של לואיז עם המשפחה שלה רופף ביותר: אביה לו (אד האריס בתסרוקת של פדופיל), גנגסטר כל יכול ופנים מוכרות ב־FBI, וגיסה הדוחה (דייב פרנקו) שמכה נון סטופ את אחותה (ג׳נה מאלון). בנוסף לכל זה היא מנסה להיגמל מעישון.
בדלי החרא שהוא החיים שלה, היא פוגשת את ג׳קלין (קייטי אובריאן בהופעה פיזית מרשימה), טרמפיסטית חסרת בית שחולמת להשתתף בתחרות באדי־בילדינג בווגאס. השתיים מתאהבות והקשר שנוצר ביניהן מייצר סיטואציות מדממות במיוחד.
הסרט הזה משתיק את כל מי שצחקו על כישרון המשחק של קריסטן סטיוארט. חובבת הערפדים המנצנצים ואנשי הזאב ההורמונליים בסאגת ״דמדומים״, מפתיעה לטובה בתפקיד שהוא בין הטובים ביותר בקריירה שלה
כבר במבט ראשון זה ברור: ״אהבה מדממת״ הוא ״תלמה ולואיז״ אבל על סטרואידים. תרתי משמע. מבחינה סגנונית, הוא נצמד היטב לתקופה שבה הוא מתרחש וגם מתכתב עם סרטים דומים בז׳אנר הפשע הנשי־פמיניסטי. זה קורה הרבה בזכות הכימיה והחיבור הפגזי שנרקם בין סטיוארט לאובריאן.
כמו חברתה לסט, אובריאן, שהגיעה מעולם הבאדי־בילדינג, מצליחה להרשים בתפקיד גדול ראשון (שיחקה פה ושם בתפקידים קטנים מאוד). הפיזיות המרשימה שלה משתלבת היטב עם יכולת המשחק המשכנעת שהיא מביאה למסך. מה שמוביל את הטקסט הזה לכיוונה של סטיוארט, ההפתעה הבאמת גדולה כאן.
כי כמו אובריאן, גם סטיוארט (שבוחרת יותר ויותר פרויקטים טובים) באה לתת עבודה: היא מדוייקת, זורמת ופוגעת בול במטרה, והיא חייבת לקבל יותר קרדיט בקשר לפרוייקטים עתידיים שלה. הסרט הזה משתיק את כל מי שצחקו על כישרון המשחק של סטיוארט. חובבת הערפדים המנצנצים ואנשי הזאב ההורמונליים בסאגת ״דמדומים״ סבלה בשנים האחרונות מבאקלשים בלתי פוסקים על סגנון המשחק והבעת הפנים היחידה בארסנל הפרצופים שלה. אבל ב״אהבה מדממת״, היא מפתיעה לטובה בתפקיד שהוא בין הטובים ביותר בקריירה שלה.
בקיצור, הצמד חמד הזה מרגיש כמו ליהוק מושלם, לעומת פרנקו והאריס, שעושים עבודה טובה בסך הכל, אבל הנוכחות שלהם – כמו כל הנוכחות הגברית בסרט הכל־נשי הזה – חיוורת באופן יחסי. מצד שני, זה משרת את המטרה הגדולה של הסרט – האשמה (אולי קצת מוגזמת) של גברים על היותם דושבאגים מסרחים, פושעים, גברים מכים, טיפוסים רעילים וחארות אמיתיים. כך שמבחינת גלאס המשימה הושלמה.
בלי קשר למשפט האחרון, ״אהבה מדממת״ הוא לא סרט מושלם. כי אם בתחילתו הוא מזריק סטרואידים לווריד, משתמש בוויזואליה מרשימה ובניית מערכת יחסים לסבית־רומנטית־עבריינית לתלפיות, אז דווקא בחלקו האחרון הוא מהוסס ומרגיש פחות נועז.
אחרי יותר מדי הזרקות של חומרים אסורים לוורידים (שהגיעו אחרי לחץ מתון ביותר של לואיז), ג׳קי מתחילה לאבד את עצמה ונכנסת לפרנויות והזיות. הסיטואציה מובילה להתרחשויות מופרכות בואכה בודי הורור, פנטזיה גרוטסקית ומותחנים פסיכולוגיים.
אבל משום מה, דווקא כאן גלאס נופלת עם בימוי מהוסס ומאופק. היא הייתה צריכה להתפרע הרבה יותר ולהפוך את הסרט הזה לקאמפי וטראשי. אם זה היה קורה בתוספת פסקול של איזה להיט אייטיזי אחד או שניים (אף להיט מהתקופה לא מתנגן כאן וזה מכעיס) – התוצאה הייתה הרבה יותר שלמה, נועזת, לא מתנצלת וסוחפת.
למרות ש״אהבה מדממת״ הוא סרט קטן ממדים, יש לו נוכחות, אווירה ניאונית, שרירי בייספס אימתניים, גופות מיוזעים ואווירה אייטיזית מעודנת. תכלס, כדאי לתת לו הזדמנות – ולא רק בגלל שמדובר בסרט עצמאי, שאולי לא הצליח מעל למצופה.
אלא כי מעבר לעובדה שזהו סרט עצמאי וחצוף, הוא גם הומאז׳ כיפי, קליל ולא רשמי לסרטי הפשע של שנות ה־80 – בלי שק גדול של כסף, מטילי זהב או וואטאבר. בסופו של דבר הסרט הזה שואל את השאלה הקלישאתית והפשוטה ביותר: מה הייתם מוכנים לעשות בשביל האהבה שלכם? ויש לו גם תשובה. מוזרה וכואבת אמנם. אבל יש לו.
אהבה מדממת
בימוי: רוז גלאס
104 דקות; ארצות הברית, בריטניה, 2024
3.5 כוכבים











