ערן איזנהמר: ״הלימוד אינו נפרד מההחיים, כלומר מהעיר״

יובל: הי ערן בוקר טוב. מה שלומך בתקופה הכאוטית שאנחנו עוברים?

ערן: הי יובל, בוקר אור. זוכר שאפשר היה לענות טוב תודה. ומה שלומך?

יובל: אני בסדר, מעסיק את עצמי ביצירה ונדמה לי שגם אתה, נכון? 

בוא נדבר על התערוכה שאצרת בבית ליבלינג, ״כל מה שלמדנו עד עכשיו״, שאני מאוד סקרן לגביה, ואולי נתחיל מהשם שלה? מי אלה האנחנו שהשם מתייחס אליהם?

ערן: זה נכון, אנחנו מקפידים להמשיך בשגרת לימודים ופעילות ככל שאפשר ובחודשים האחרונים גם עלו שתי תערוכות שמסכמות שמונה שנים של בית הספר של העיר בבית ליבלינג. השם של התערוכה, ״כל מה שלמדנו עד עכשיו״, שמעיין המציאה, מתייחס לעבודה משותפת על התערוכה ובכלל, לשאלה על איך לומדים ולרצון הבלתי אפשרי לסכם אינסוף דברים בתערוכה אחת

יובל: מי זו מעיין ומהו בית הספר של העיר. תן לנו את תקציר הפרקים הקודמים למי שלא עקב.ה

ערן: אחזור להתחלה: בית הספר של העיר הוא ה״מחלקה החינוכית״ של בית ליבלינג. החזון שלנו היה להקים בית ספר, ששותפים בו יוצרים מתחומים שונים שיחד מפתחים תכניות לימוד ומלמדים בבית ליבלינג ומחוצה לו וכך אכן היה. אנחנו מתעניינים מאוד בפדגוגיה ובפיתוח דרכי למידה שמבוססים על התנסות ישירה והתערוכה נמצאת אמנם בחלל אחת הדירות בבית ליבלינג אבל עיקרה הוא פעולות וארועים. 

ומעיין היא כמובן מעיין מוזס, אמנית פרפורמנס, שותפה בהקמת בית הספר ומנחה בין השאר את קורס ״הר״. זה גם המקום להדגיש שזו תערוכה שנאצרה בצוות די רחב ובו מעיין, טל אלפרשטיין, רותם וולק, מיכל דוד ומאיה קרמר ומציגים בו כל הצוות, תלמידים בבית הספר ועוד

יובל: למה תערוכה עכשיו? שמונה שנים? בדרך כלל מציינים איזה מספר עגול של 10 שנים…

ערן: אני מרגיש שעכשיו זו תקופה של הרהורים ומחשבות ובהם על עשייה פדגוגית־אמנותית, ורואה בזה הזדמנות לסכם תקופה ולחשוב על אסטרטגיה להמשך. אפשר להזכיר גם את ∞ הסימן לאינסוף – לכל מה שלמדנו עד עכשיו, מה שנלמד ומה שלא נבין אף פעם; שזה אמור היה להיות השם של התערוכה אבל היה קצת ארוך מדי. אולי זו הזדמנות להרחיב על השם?

יובל: קדימה. תרחיב

ערן: טוב זו תהיה תשובה קצת יותר ארוכה. הרעיון שאנו מנסים לפתח לפדגוגיה הוא שהלימוד אינו נפרד מההחיים, כלומר מהעיר. אנו חווים לפעמים את הלימוד כדבר התחום במערכות לימוד כמו בתי ספר למשל, בזמן שלמידה צריכה להיות מחוברת להתנסות ישירה וזו מתרחשת תמיד במרחב ובחלל.

ניסינו שהמחשבה הזו על למידה שמגיעה מתוך התנסות ויצירה תימצא בקמפיין של התערוכה, בחלל עצמו ובאירועים שלה. זו תערוכה על לימוד והפרספקטיבה של התערוכה, בתקווה גם של המבקר בה, היא של לומד, וכשאנחנו לומדים אנחנו יכולים להיות יותר קלים ופתוחים; יכולים להתנסות – לקרוא את הדברים בדרך שלנו

יובל: מה מוצג בתערוכה? או מה זה תערוכה העיקרה הוא פעולות וארועים?

ערן: התמודדנו עם הרצון להציג 1,000 רעיונות, תכניות ופרקטיקות שפיתחנו בשנים האחרונות. לא רצינו להסתפק בהצגת דימוי שלהם אז כיוונו לתערוכה חיה, כזו שדורשת אנרגיה וחשיבה חדשה. 

ההשראה היא תערוכת אקספו או תערוכות של בית ספר הבאוהאוס, כאלו שהאוירה של ניסוי/לימוד נמצאת בחלל או באירוע. מאחר והחשיבה החלה מהרעיון עצמו אז לפעמים אלו הצבות בחלל, ולפעמים פעולות־אירועים. הם מכוונים לילדים או מבוגרים, לעיתים לקהל מקצועי בעולמות האדריכלות עיצוב אמנות ופרפורמנס ולעיתים לקהל רחב.

לספר מה יש בה?

יובל: בטח

זו תערוכה על לימוד והפרספקטיבה של התערוכה, בתקווה גם של המבקר בה, היא של לומד, וכשאנחנו לומדים אנחנו יכולים להיות יותר קלים ופתוחים; יכולים להתנסות – לקרוא את הדברים בדרך שלנו

ערן: בתערוכה מופיעות כעת שלוש הצבות מרחביות. ״קמרון מוצלב״, פרויקט אדריכלי שנעשה על ידי מיכל דוד שמלמדת בבית הספר ונטע דבלסטין שנמצאת כעת בתכנית רזידנסי בסטודיו. רצינו לחוש חלל מקומר בתוך חלל אחת הדירות בבית ליבלינד, חלל שנבנה בסגנון הבינלאומי. בחלל מוצג הקמרון עצמו בלבד ובארוע שתכננו עם המכון האיטלקי לתרבות, נציג את הקמרון והתכנון שלו יחד עם הקרנת סרט על הסטודיו של האדריכל רנזו פיאנו.

הצבה אחרת היא סטודיו 1:1 של רוני רביב – מרחב למפגש אישי לשיחה באמצעות פעולה בחומר. הסטודיו מוצב בחלל ואיתו מתקיימים מפגשים הפתוחים להרשמה. עבודה נוספת היא שדה של אבוקדו של דנה מור שגדל במטבח מהתערוכה הראשונה כלומר מינואר. 

ועוד הצבה יפה היא קופסה כחולה – איה צייגר בנתה חלל להצגת וידאו וטל אלפרשטיין אצרה בו קולנוע של וידאו ארט. מוקרנות שם עבודות של אורי לוין, אוהד פישוף, מורג׳אן אבו דיבה, ראפת חטאב, Józef Robakowski ו־Willi Dorner

יובל: ואירועים?

ערן: עשינו שיתוף פעולה עם פסטיבל צוללן. נקיים יום פעילות משותף ובו שיחת לימוד, שיחה על הרגע שבו פעולת לימוד היא פעולת אמנות. מעיין וטל יציגו פרקטיקה שפותחה אצלנו – ״תרגילי חלל״, מופע פרפורמנס היוצר דיאלוג בין אדם לארכיטקטורה ונסיים בפריוויו – מרחב תצוגה של ערב אחד אותו אוצרת רוני רביב. נציג בו שברים וטעויות של זוהר גוטסמן ומערכת צלילים של רני אביב. בהמשך יהיה ערב עם שתי הופעות על גג בית ליבלינג: מופע של פיי שפירו ופה פעור קול קללה ברכה בבית שאצרה אנה ווילד ומשתתפות בו נויה פוקס, ניקו טין ותפר. ויש עוד אירועים וגם מופע סיום

יובל: שאלה לפני המהות על המדיום: אני באמת רוצה להבין למה לקרוא לזה תערוכה ולא נגיד פסטיבל. לא שזה כזה משנה לי, אבל בכל זאת, כשאומרים לי תערוכה יש לי איזה הבנה של פורמט, ולא שיש לי בעיה עם שבירת פורמטים ובכל זאת. וגם לא שיש לי בהכרח שם יותר טוב…

ערן: התלבטנו על זה, פסטיבל או תערוכה, אבל התערוכה הזו היא תערוכה שנייה של בית הספר ולפניה הצגנו תערוכת עבודות של אמנים המלמדים בבית הספר ושל לומדים אז היה הגיון בלהציג את כל המהלך כתערוכה

יובל: אז יש לי שאלת פרספקטיבה. אתה ואני מדברים כבר הרבה שנים על הדבר הזה שנקרא בית הספר של העיר, עוד מהמחלקה לרעיונות מופשטים והמחלקה לרעיונות קונקרטים בצ׳אט שלנו לפני 12 שנים מ־2013: מה הבנת מאז שלא ידעת על למידה? על עיר? בכלל

או מה התחזק אצלך במשך השנים? משהו כבר אז האמנת בו ועם השנים רק התחזק?

ערן: מופשט וקונקרטי! אז זה התחיל ברעיון שבדקנו דרך פסטיבל אמנות בתל אביב וכמה שנים אחר כך הגעתי לבית ליבלינג ולהקמה של בית הספר של העיר. היה לי כבר פחות עניין במימוש דרך אירועים, הבנתי שפדגוגיה היא עניין של זמן מאוד ארוך ורציתי לפעול בסיטואציה שמאפשרת משך ושותפים קבועים. 

רציתי להתעמק בלמידה ובקיום הרחב שלה כפדגוגיה; לנסח את הפרטים של למידה ושל שיעור ובמקביל לתאר את הפרטים האלו בתוך מערכת פדגוגית שמתרחשת בעיר ופועלת מתוך מוסד תרבות. אבל בכלל שאלת מה הבנתי וזו אולי הנקודה – הרגע של ההבנה, שבו אתה חש את ההבנה. 

אנחנו יודעים דברים וידע אינסופי נגיש לנו אבל הרגעים שבהם אתה מבין משהו הם מאוד מסוימים והשאלה היא מהם התנאים שמאפשרים רגעים כאלו, איך פועלת מערכת שמתרכזת בדבר עצמו. אז תנאים או שנכנה את זה ״מרחב״ יוצרים את הרגע הזה של ההבנה והדגש עובר מלבנות שיעור לתפיסה רחבה יותר של עצמי כמורה ויש בה נוכחות, מפגש. התבוננות, חושים – חווית הלימוד עצמה שהיא מעבר למידע שעובר אלינו. 

זו הפדגוגיה שהיא גם מרחב לימוד וגם מרחב פיזי. אם אנחנו רוצים ללמוד אדריכלות אנחנו צריכים לפתח פרקטיקה כזו שתהיה רלוונטית לחיים של כל לומד, וזה מה שעשינו בשנים האחרונות

יובל: משהו חשוב נוסף שלא אמרת שאתה רוצה להוסיף?

ערן: כן: הדהוד, מופע הסיום של התערוכה ב־29.5 בשעה 20:00. ארבעה מופעי סאונד ואור, חלקם בכלים מומצאים, כמו טרמין שעליו ינגן רן נחמיאס ו־vs.wav, כלי של המעצבת ירדן שחר, גיא שרף ינגן גם עם קהל על שולחן עגול שיוצב בקמרון שבתערוכה ומיכל דוד ועדי שחר בהופעת אור־סאונד במרתף בית ליבלינג

---

כל מה שלמדנו עד עכשיו
צוות אוצרות: מיכל דוד, רותם וולק, ערן איזנהמר, טל אלפרשטיין, מעיין מוזס, מאיה קרמר
בית ליבלינג, אידלסון 29, תל־אביב
נעילה: 10.6