הזדמנות אחרונה לראות // רונית ברנגה בגלריה ברוורמן

מה צריך לדעת לפני שבאות

הקיר הלבן שניצב מעבר לחלון הראווה של הגלריה, הפונה לדרך אילת בדרום תל אביב, אינו חושף מאומה מהדרמה המתחוללת מאחוריו. רק שם התערוכה כתוב עליו בהדפסה מינימליסטית, ״סימנים מקדימים״, אבל אין באמת סימן. כך, תערוכת היחיד של רונית ברנגה בגלריה ברוורמן משחקת מחבואים עם הצופים ומבקשת שנעמיק אל תוך החלל פנימה. בעוד שהכותרת מעלה על הדעת איזו ציפייה או התכוננות – בלב העניין, כפי שברנגה מיטיבה להמחיש, ניצבים דברים שלא נוכל לדעת או להתכונן לקראתם. אפשר לקרוא לזה בשם כללי ״החיים״.

ברנגה ידועה יותר כמאסטרית של פיסול קרמי היפר ריאליסטי. מעטים חושבים עליה כציירת, אך זה תמיד ״היה שם״, בהבעות הפנים של פסליה, בגוון העור או בתחושת החיות של פה משתוקק, לשון לחה, עיניים נוצצות. הנושאים שלה מאז ומתמיד היו שילוב של המעודן והפראי הבוקעים זה מתוך זה; חושים מתעוררים, איברים משולחי רסן.

בעבודות היא מציגה לא פעם טרנספורמציה, מצבי מעבר מגוף אחד לאחר, מילדות לבגרות, מהשלם אל השבור. עדינות שברירית, תינוקית, ומתיקות חלומית, שמתגלגלים בקצותיהם לפיות טורפניים, לנשיות מינית, לפנטזיה פרועה או סיוט. האגו החברתי, הסופר אגו התרבותי והאיד המאיים לפרוץ בחוסר שליטה.

בתערוכה זו ברנגה מציגה לראשונה ציור פיגורטיבי ריאליסטי – לדבריה, זה מה שעשתה תמיד, עד שגילתה את הפיסול, בשנתה השנייה בלימודי האמנות במדרשה (לפני כ־20 שנה). באופן ייחודי היא משלבת פיסול הפורץ את מסגרת הציור ופושט החוצה, תוך תעתועי ראייה, שמזמינים מבט נוסף וחיפוש זוויות שיאששו את מה שהתחלנו לתפוס, אך אולי עוד לא ממש הבנו. הדמויות בציור – נשים או נערות על סף בשלות – מושכות ומתריסות.

כמו ״סימנים מקדימים״ לסכנה, ברחבי בחלל מוצגים פסלי ילדות: תינוקות על גבי נדנדה; ילדה מטפסת על רהיט רעוע ואחרת משחקת בבובות. זוהי למעשה עבודת מפתח – כל משחק תפקידים של הבובות מרמז על אחת הסצנות בציורים התלויים סביב

במרחב התערוכה, הפיסול תופס מקום שני הפעם. כמו ״סימנים מקדימים״ לסכנה, ברחבי בחלל מוצגים פסלי ילדות – תינוקות על גבי נדנדה; ילדה מטפסת על רהיט רעוע ואחרת משחקת בבובות. זוהי למעשה עבודת מפתח – במעטה של תום ומשחקיות, כל אחת מהאינטרקציות במשחק התפקידים של הבובות היא רמז או השתקפות של אחת הסצנות בציורים התלויים סביב.

״העבודות בתערוכה נוצרו במהלך השנתיים האחרונות, כאשר כל סדרת עבודות נולדה מתוך קודמתה, כמו רעיונות וחזיונות שמתפתחים זה מתוך זה״, היא מסבירה. מכאן גם נובע שם התערוכה ״סימנים מקדימים״. תהליך יצירתי שבו כל יצירה או סדרת עבודות, מהדהדת את שקדמה לה, ופותחת פתח למה שתבוא אחריה.

הביטוי ״סימנים מקדימים״ רומז לתחושה עמומה אך מטרידה – משהו מאיים, נסתר מן העין, אורב מעבר לפינה. התחושה הזו, של סכנה שקטה אך מוחשית, עוברת כחוט השני בין העבודות בתערוכה, בפסלים ובציורים, שבהם הפנטזיה פוגשת את הפחד.

למה כדאי להתאמץ

״זו תערוכה שיצרתי את כולה בזמן האחרון והיא מדברת על הבית והשבר והחלל בתוכו. ניתן למצוא את ׳הסימנים׳ בציורים של הנשים הצעירות בחלל הביתי – שהן בנותיי; תחושת הסכנה המרחפת (פסלי התינוקות על הנדנדה, הילדות על הקצה של המבנים הרעועים) והדהוד העבר והזיכרונות מילדות, מחשבות על תפיסת עולם, על דפוסי חשיבה והתנהגות בוגרת״, היא אומרת.

״למרות שהמודליות שציירתי הן הבנות שלי, זה לא אלבום משפחתי. אבל זו כן תערוכה מאד אישית, של התחושות שלי במציאות המורכבת של התקופה האחרונה. מוזר בכלל להציג תערוכה בזמן הזה. מכל בחינה״.

כמי שמרבה להציג בחו״ל ברנגה חוותה בשנתיים האחרונות גם ניתוקי קשר וכתף קרה מצד גלריות שאיתן עבדה בעולם לדוגמה, ולעומת זאת היו גם גילויי תמיכה ואהדה בלתי צפויים מאספנים ואוצרים זרים. עם זאת, לצד החרדה, רוח הנעורים והסוד העוטף את הדמויות בתערוכה; העושר ועומק הצבעים, הפרי הבשל, המבט הישיר, הפתוח, מאפשרים לגלות בעבודותיה אופטימיות בין השורות.

אם אתן כבר בסביבה

במוזיאון נחום גוטמן בנווה צדק מוצגת תערוכת יחיד של האמן בן הגרי ״עור וצל״, שאצרה סאלי הפטל נוה. (עד 28.6). הגרי חוקר הפעם מסורות תרבותיות עתיקות מאינדונזיה המשלבות יחד ריטואל דתי, ערכים חינוכיים ובידור פופולרי. הוא מציג בעיבוד לווידאו מופע תיאטרון צלליות בסגנון האינדונזי המסורתי, שמשולב בנגיעות עכשוויות.

מציאות, דמיון, מיתוסים וארכיטיפים עתיקים מתערבבים, ביצירה העוסקת בבריאה ומחזוריות הקיום האנושי – לידה, טרנספורמציה ומוות. הסרט עוקב אחר נקודת מבטו של ילד, המלטף את ראש הבאפלו ומתבונן בבובות מקרוב, ומגלה כך את מורכבותה של המציאות החבויה בפרטים.

---

רונית ברנגה | סימנים מקדימים
אוצרת: עדי גורה
גלריה ברוורמן, דרך אילת 33, תל אביב
נעילה: 5.6