״האגדה של אוצ׳י״: מסע התבגרות וגילוי עצמי, שמתחיל במעשה טוב

כבר תקופה ארוכה ש־A24 ממשיכה לבסס את עצמה כילד הכי מגניב של אולפני האינדי – בית לסרטים מהורהרים, חידתיים, מוזרים, נפיצים ומעוררי מחשבה – לפעמים ממש פורצי דרך. ״האגדה של אוצ׳י״ הוא הניסיון המוצהר הראשון להביא את החזון האמנותי שלה לסרט לכל המשפחה. והתוצאה? סרט עם קסם, אך כזה שגם מתפוגג בחלקו.

העלילה פשוטה וגם צפויה. ילדה בשם יורי (הלנה זנגל) חיה בכפר מבודד עם אביה, מקסים (ווילם דפו) – צייד יצורים מסתוריים המכונים ״אוצ׳י״. הקהילה מפחדת מהיצורים הללו, רואה בהם איום, מאמינה שהם מסוכנים, כאלה שמוטב להרחיק, אפילו לחסל. האב מתעב אותם. זה ממש בדמו – והוא שואף להנחיל את האידיאולוגיה הזו גם לדור הבא, דרך קבוצת הילדים שהוא מדריך.

אולם במהלך אחד המאבקים בין בני האדם והאוצ׳י, יורי מוצאת גור פצוע. היא מחליטה לא להקשיב למה שלימדו אותה, ולנסות להשיב אותו אל חיק משפחתו – אל לב הטבע הפראי. המסע הזה לא מונע רק מחמלה, אלא גם מדחף אימהי שמתעורר בה: יורי מחביאה את היצור (קטן מספיק כדי להיכנס לתיק גב), מאלתרת קיבוע לרגלו בעזרת עיפרון, ולובשת שיני ערפד פלסטיים כדי לחקות את אמו.

מה שמתחיל כמעשה של חמלה מתגלגל למסע כפול – הן פנימה, הן החוצה; היא נדרשת להתעמת עם מה שהיא יודעת על עצמה, כמו גם עם מה שסיפרו לה על העולם שמסביבה. מקסים, אביה, וחבורת הילדים־הלוחמים שלו יוצאים בעקבותיה. המסע של יורי והניגוד בין אב דומיננטי לאם נעדרת, משקפים את המתח הבסיסי שבין טבע לתרבות – ובהשאלה, בין מה שלימדו את יורי לבין מה שהיא נדרשת לגלות בעצמה.

מדובר באמירה אקטואלית בעלת גוון סביבתי מובהק: פחד מהאחר, מהפראי, ממה שלא ניתן לשלוט בו; חרדה אקלימית ומשבר אמון אקולוגי. אבל מתחת לאמירה זו מוחבא גם מבט רך יותר – על האדם כיצור שנקרע בין דילמות מוסריות ואתגרים הישרדותיים.

״האגדה של אוצ׳י״ לא מפחד לגשת לחומרים מורכבים – ואף מצליח להנגיש אותם. גם כאשר מדובר בדברים מופשטים, כמו הורות, טראומה משפחתית ונתק רגשי. כל התמות כולן מקבלות טיפול ראוי – לא מתייפייף ולא מתחמק

אותו מסע, בהקשרו הז׳אנרי ובזיקתו האקטואלית, מזמין שלל השוואות. למשל ״אווטאר״, ״מואנה״ ו״הממלכה של קנסקי״. יש גם ניחוח של סרטי התבגרות מהאייטיז כמו ״אי.טי״ האייקוני. בשני המקרים ילד פוגש יצור זר, בוחר לעזור לו במקום לפחד ממנו, ויוצא איתו למסע שמערער את כל מה שחשב שידע. ״האגדה של אוצ׳י״ נוגע באותם מקומות – אבל עושה זאת בדרכו שלו, ובצורה מעט אלגורית ומפונפנת יותר, כיאה לבית A24.

בניגוד לסרטים ״לכל המשפחה״ שוויתרו מראש על כל ניסיון לעסוק בנושאים עמוקים (שלא לומר ויתרו על האמונה באינטליגנציה של הצופים), ״האגדה של אוצ׳י״ לא מפחד לגשת לחומרים מורכבים – ואף מצליח להנגיש אותם. גם כאשר מדובר בדברים מופשטים, כמו הורות, טראומה משפחתית ונתק רגשי. כל התמות כולן מקבלות טיפול ראוי – לא מתייפייף ולא מתחמק.

למרות אורכו הצנוע (והמבורך – 95 דקות), הסרט מרגיש איטי לעיתים – ולא תמיד במקומות הנכונים. יש רגעים שבהם זה משרת את הסרט: מאפשר להרהר ביופי החזותי, או נותן לסוגיות התמטיות זמן לנשום ולעבור עיבוד. אולם לרגעים הוא מתארך לרצפים מעייפים. למבוגרים זה אולי לא יפריע. עבור ילדים, זה עלול להיות מעט משעמם.

הבמאי אייזיאה סקסון, שזהו סרט הביכורים העלילתי שלו, מגלה רגישות חזותית נדירה, עם עין מדויקת לפרטים ויכולת ליצור תחושת מתח ועומק רגשי כמעט יש מאין. מדובר ביצירה פואטית מאוד. היא מאופיינת בצילומי נוף מרהיבים (הסרט צולם ברומניה), שפת העריכה סבלנית, הקולות – ולא פחות מכך, הדממה – כולם תורמים לאווירה, לאותנטיות ולאמינות הסיפור.

ראוי לציון שהסרט ממעט בשימוש ב־CGI, ובמקום זאת נשען על בובנאות היברידית, אנימטרוניקה ואפקטים מעשיים – מהלך לא שכיח כיום, שמוסיף ליצירה שכבות של איכות ואותנטיות נדירה. העולם נראה מסתורי, ערפילי, ציורי. היצורים המסתוריים נראים חמודים, מוחשיים ומעוררי חמלה – אולי מהטובים שנראו על המסך בשנים האחרונות.

אולם לצד החזון האסתטי המרשים, ניכר גם היסוס – בעיקר בקצב ובפיתוח הדמויות, שנותרות לעיתים מאופקות מדי, מינימליסטיות, אף שטוחות. זה נכון בעיקר ביחס לדמותה של יורי, אותה מגלמת הלנה זנגל. היא לא מצליחה להחזיק את הסרט על כתפיה. במיוחד אל מול הקאסט המרשים שסביבה, שכולל את ווילם דפו ואמילי ווטסון.

 למרות חולשותיו, שווה לצאת למסע עם יורי והיצור הקטנטן והקסום, בין העצים ובהרים. הסרט מצליח בו בזמן לעורר הדהוד נוסטלגי, להפיח תחכום אסתטי ומטאפורי בעולם הפנטזיה, ולספר מעשייה קלאסית בדרך שובת לב. זה אולי לא ניסיון ראשון מושלם – הן עבור A24 בזירת הסרטים לכל המשפחה, הן לבמאי הטרי – אבל זה ניסיון קסום, מתוק ושווה צפייה.

---

האגדה של אוצ׳י
בימוי: אייזיאה סקסון
ארצות הברית, 2025, 95 דקות
3.5 כוכבים