מילאנו 2025 // לי שמלץ

מי

לי שמלץ, בן 30 מתל אביב. בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר. פועל כיום כמעצב עצמאי במגוון תחומי עיצוב שונים.

מה

הצגתי את פרויקט הגמר שלי משנקר בתערוכה של Isola, שמאגדת מעצבים ומקדמת מעצבים צעירים מכל העולם. נושא התערוכה היה Design is Human. הפרויקט, A Form of one’s own, עוסק בקשר שבין בני אדם לחפצים שמסביבו. הפרויקט הוא סימביוזה בין אדם לחפץ. סימביוזה, בטבע, היא התלות בין שני מינים שונים ומנוגדים התלויים זה בזה כדי להתקיים.

עיצבתי מערכת של שלושה רהיטים סימביוטיים (כיסא, שולחן ומנורה), שאינה יכולה להתקיים ללא פעולה ותשומת לב של בן אדם. האוביקטים מציעים הסתכלות מחודשת על הקשר הפיזי שבין בני אדם לחפצים, דרך ערעור על המהות הפונקציונלית שלהם, ודרך צורת הסתכלות ואינטראקציה חדשה עם רהיטים.

לפני

התקופה שלפני התערוכה עוררה הרבה רגשות. אמנם הפרויקט כבר קיים ומוכן, אבל רגשית לחזור להתעסק בו ועוד במסגרת הזו ולאירוע כזה – דרש כוחות מחודשים. זה לווה בהתרגשות גדולה וכבוד גדול על שנבחרתי להשתתף באירוע בסדר גודל כזה – משהו שאתה לא חושב עליו בתור סטודנט שעובד על פרויקט גמר, או שאני לפחות לא חשבתי עליו.

פתאום הוא לא רק פרויקט הגמר שלי אלא עבודה שעומדת בפני עצמה. זה מכניס פרספקטיבה חדשה לפרויקט. ההכנות היו בעיקר טכניות והפקתיות, כדי להגיע מוכן עם כל מה שרציתי. היו חששות וחוסר וודאות על איך יוצג הפרויקט והאם יקבל מקום ראוי. היתה גם הרבה ציפייה והתרגשות להיות חלק, לראות ולשמוע. זו במה שאתה לא מקבל כל יום, בטח בתור מעצב צעיר, וזו זכות גדולה.

במילאנו

זו היתה הרגשה מדהימה. גם בתערוכה שבה השתתפתי – לראות קהל שמגיע, עוצר, מסתכל, מתעניין, שואל. זה תמיד נעים. לא צפיתי את גודל האירוע ואת כמות האנשים, וזה ממש מכניס לאווירה. כל העיר נצבעת בעיצוב, אין איך לחמוק מזה.

הרגשתי טוב ושאני במקום הנכון. לפגוש כל כך הרבה אנשים מהתחום ממקומות שונים בעולם היה חלק חשוב לא פחות בחוויה. היה לי ממש חשוב גם להסתובב ולראות, כי יש המון – בין אם אלה תערוכות של סטודיואים או מעצבים גדולים, לצד תערוכות קראפט או קונספט קטנות יותר, מיצגים ופאנלים. זוהי חוויה שהיא חובה בעיניי לכל מעצב או חובב.

חודש אחרי

לקח לי רגע לעבד ולעכל את התקופה שם, כי הכל קרה בקצב גבוה מאוד. יש תחושת סיפוק גדולה, והוקרת תודה שהייתה לי את ההזדמנות לקחת חלק. הפידבקים היו מדהימים. הם התקבלו עוד בזמן התערוכה, וגם עכשיו חודש אחרי – זה עדיין קורה וזה תמיד משמח.

יש כל מיני כיוונים ומחשבות על העתיד, במיוחד אחרי התערוכה שהעניקה לי הרבה השראה. אני מתעסק בכל מיני תחומים בעיצוב – זה כיף לי וזה מה שהכי חשוב.