#האשטאג: תיוגים

כבר קרוב ל־15 שנים שאני מקפידה לבקר בתערוכות בוגרים.ות. יש שנים שאני מכתתת את רגליי מצפון לדרום למזרח למערב, מאקדמיות של שמונה מחלקות כפול 50 סטודנטים לכאלה של שמונה בוגרות בודדות. זה תמיד קורה בקיץ, זה תמיד חם ומתיש (ואני, כידוע, אוהבת חום), אבל אלה תמיד גם התערוכות שאני הכי נהנית מהן.

עוד יותר אני נהנית מהעובדה שלמרות שאני חשה שראיתי כבר הכל – אני תמיד תמיד מופתעת מכמות היצירתיות, הדמיון והמיומנות של אותם א.נשים צעירים וצעירות, שאגב נשארים תמיד באותם הגילים בעוד שאני הולכת ומתבגרת. למה זה חייב להיות ככה? פעם היה בינינו פער של כמה שנים, היום אני יכולה להיות אמא של רובם. מבאס, אבל אין מה לעשות.

אבל יש משהו אחר שכן יש מה לעשות בעניינו. הוא אולי איזוטרי וקצת מתקטנן, ובוודאות יש דברים חשובים יותר לדאוג להם – גם במסגרת עולם תערוכות הבוגרים ובטח במסגרת העולם הכללי. ונכון, אני חופרת בנושא כבר תקופה שמשתווה כמעט לתקופה הארוכה יותר שבמהלכה אני חופרת על ההבדל בין מיצב למיצג; אבל המשהו האיזוטרי והקטנוני הזה יכול להקל על כל כך הרבה א.נשים את חוויית הביקור בתערוכות בוגרים, ובמקביל גם לסייע לבוגרים במה שהם צריכים יותר מהכל – חשיפה.

כולנו חיים באינסטגרם. זו הדרך שבה אנחנו צורכים אינפורמציה, זו הפריזמה שבאמצעותה אנחנו חווים את העולם. לטוב ולרע. זה לא תמיד אידיאלי, נכון, אבל היה יכול להיות יותר גרוע – היינו יכולים נגיד, לחיות בטיקטוק. עד שזה יקרה, בואו נקל על כל הנוגעים בדבר ונחליט שבכל לייבל של עבודה יהיה לצד השם של האמן.ית, הטכניקה, השנה ואולי גם טקסט קצר אם פרגנו – גם את שם המשתמש שלו או שלה באינסטגרם. לא בברושור, ולא בקטלוג, ולא באתר התערוכה, ואל תשלחו לנו את זה במייל אחרי. ממש על הלייבל עצמו. מול העיניים שלנו.

נשאלת השאלה: למה יש מקומות שלא מציינים חשבון אינסטגרם בלייבל? איך זה עדיין לא מאסט? חברים וחברות, תעשו מאמץ. תבקשו מכל סטודנט את שם המשתמש שלו ושימו אותו שם. במקום בולט

אני אסביר: כל מי שביקר.ה בתערוכת בוגרים בחייו יודע שמדובר באירוע עמוס ומציף. לצפות בעשרות פרויקטים, שכל אחד מהם שונה בתמה ובטכניקה ובקונספט, להעמיק ולשקוע בכל אחד מהם – זו עבודה. ובהיותינו א.נשים שבאו לעבוד, הרבה פעמים אנחנו זקוקים גם לאינפורמציה נוספת על אותו בוגר או בוגרת שמצא חן בעינינו, או שמסקרן אותנו לדעת עליו טיפה יותר. בשביל זה נברא האינסטגרם. ולכן אנחנו צריכים את התיוג הזה זמין לנו מול העיניים, שם, לצד העבודות.

הסיבה הנוספת והחשובה לא פחות היא השיתוף המיידי. לפני כך וכך שנים (2016 אם אני לא טועה), הוטמע פיצ’ר חדש בפלטפורמה, שעוד אפילו לא היתה אז חלק מתאגיד מטא – סטורי. מכירים? מכירות? לפעמים עושה רושם שצוותי הוראה, מנהלי מחלקות ואפילו הסטודנטים לא לגמרי מכירים, או לפחות מתעלמים מקיומו. היכולת שלנו לצלם ולשתף דימוי באופן מיידי ובלתי אמצעי היא משהו שאולי קיים בחווית המציאות שלנו רק כעשור, אבל באמא שלכם – עשור זה מספיק זמן כדי להפנים את האירוע.

נשאלת השאלה: למה יש מקומות שלא מציינים חשבון אינסטגרם בלייבל? איך זה עדיין לא מאסט? התשובה היא פשוטה: עצלנות ומקובעות. כל השנים בלייבלים מופיעים השם, הטכניקה והשנה. מה פתאום להכניס עוד גורם שידרוש מאמץ (קל) נוסף?

ומה אם יש סטודנטים שאין להם חשבון אינסטגרם? (אז עכשיו זה בדיוק הזמן שיהיה להם. די עם השטויות. אתם רוצים להיות אמנים? אתם צריכים נוכחות ברשת). אז חברים וחברות, תעשו מאמץ. תבקשו מכל סטודנט את שם המשתמש שלו ושימו אותו שם. במקום בולט.

העניין הפעוט אבל החשוב הזה רלוונטי בעיניי, היום, לכל תערוכה באשר היא. אבל בתערוכות בוגרים זה משמעותי במיוחד משתי סיבות: האחת היא שאלה תערוכות גדולות עם הרבה משתתפים ולכן הכאב ראש של למצוא בכל פעם את הבוגרת הספציפית בעלת השם הגנרי הכזה־או־אחר יהיה הרבה יותר פשוט.

השנייה היא, שמדובר באמנים ואמניות בתחילת דרכם. אין לנו שום הכרות מוקדמת איתם, ואנחנו לא יכולים בשום אופן לנחש שמישהו שקוראים לו נגיד, יובל סער, קורא לעצמו באינסטגרם byfar.

תכף ייפתחו תערוכות הבוגרים ברחבי הארץ, ויכול להיות שספציפית במוסד שלכם הלייבלים כבר עוצבו והודפסו, אולי אפילו נתלו. במקרה כזה, גם פיילוט V8 שחור יעשה את העבודה. כרוכית וכמה אותיות, לא יותר מזה. נכון, יש דברים חשובים מזה, בהרבה. יותר חשוב לשחרר את החטופים, יותר חשוב לסיים את המלחמה. אבל כל אחד מאיתנו וחלקת אלוהימה הקטנה שלו, אז עושות מה שאפשר. שימו תיוגים. תהיו חברים. קשה לנו גם ככה, למה להקשות כשהטכנולוגיה פאקינג קיימת.
שלכם.ן, @reutb99.