תערוכות יולי־אוגוסט בסדנה לאמנות יבנה

צעיפים מדברים

פרויקט אמנות בינלאומי באוצרותה של איריס אלחנני, בהשתתפות אמניות מחמשת היבשות. האמניות – ביניהן אמניות פלסטיות, סופרות, משוררות, ופעילות חברתיות – מביעות באמצעות צעיפים אמנותיים את הקריאה לנשים מרחבי העולם להרים את קולן ולחיות מתוך בחירה, חופש ושוויון.

הפרויקט הוצג לראשונה ב־2019 בביאנלה לאמנות בוונציה, נדד לפריז ולפולין וחזר לישראל בעקבות מגפת הקורונה. ביבנה יוצג הפרויקט החמישי בסימן קריאה נשית לאחדות.

בעולם שבו מסורות ונורמות חברתיות הסתירו זה מכבר את קולן ופוטנציאל של נשים, הפרויקט מתגלה כעדות אמנותית רבת עוצמה לכוח של נשים. החוסן והיצירתיות של האמניות משמש כדי לרתום את הכוח הסמלי של הצעיף כדי להעביר מסרים עמוקים של שוויון, שחרור והגדרה עצמית. הצעיף, שנראה באופן מסורתי כסמל של צניעות והסתגרות כאחד, הופך בתערוכה זו למדיום של שחרור וביטוי עצמי על ידי האמניות הבאות מרקעים תרבותיים שונים ומגוונים.

בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר קמו נשים רבות בישראל מכל המגזרים, שמשמיעות קול גדול ובאומץ רב קוראות תגר על כל המוסכמות. הן משמשות כסוכנות עוצמתיות לשינוי ולבניית תהליך חדש של אחדות, שוויון, פיוס ושיקום בחברה הישראלית. התערוכה מוקדשת לכל אותן נשים אמיצות.

---

גרעינים שחורים

תערוכה קבוצתית של אמני ״ארטמה״, באוצרות המשותפת של אייל בן סימון ורוני ראובן. במרחב התרבותי הישראלי, הגרעינים השחורים – גרעיני החמנייה הקלויים – אינם רק חטיף עממי, אלא סמל טעון ורב־משמעות. התערוכה מבקשת להעמיק במעמדם של הגרעינים השחורים כלב הפועם של ההוויה הישראלית, ולבחון איך הם משקפים ומתווים את הזהות, הזיכרון והחברה המקומית.

הגרעין השחור, לכאורה פשוט ויומיומי, נטמע בתרבות הישראלית כמלווה קבוע של רגעי קהילה, שמחה ומפגש – בפיקניקים, אירועי ספורט, התכנסויות משפחתיות וחגיגות ציבוריות. פיצוח הגרעינים הפך לטקס חברתי, כמעט פולחני, המגלם בתוכו אינטימיות, שותפות ותחושת שייכות. הוא מהווה גשר בין דורות, עדות חיה למסורות שהובאו לישראל מקהילות יהודיות מגוונות, והתמזגו ליצירת פסיפס תרבותי ייחודי.

אבל הגרעין השחור נושא עמו גם מטען סימבולי נוסף: הוא רומז לגרעין ההתיישבותי – אותם מרכזים חלוציים, לעיתים בעלי זהות ציונית־דתית מובהקת, שנועדו לעצב את גבולות הארץ ולחזק את אחיזתה של החברה הישראלית במרחב. כמו הגרעין, גם ההתיישבות נדרשת להישרדות, עמידות ויכולת לפצח אתגרי קיום.

הגרעינים השחורים, מעבר להיותם סמל תרבותי ישראלי, מאופיינים גם בתכונה ממכרת: עצם הפיצוח, ההנאה מהטעם והפעולה החברתית הכרוכה בכך, יוצרים חוויה שקשה להפסיק. הדואליות הזו – התמכרות המובילה להנאה מידית אך גם לסכנה סמויה – הופכת את הגרעין השחור למטאפורה עוצמתית להתיישבות בישראל.

בדומה לגרעינים, גם ההתיישבות הציונית נולדה מתוך תשוקה, דחף קיומי וחזון משותף, אבל לעיתים לוותה גם בקשיים, חיכוכים פנימיים וחסימות – ״כיבים״ חברתיים, תרבותיים ופוליטיים המאיימים על הרקמה המשותפת.

השאלה המרכזית שמעלה התערוכה – האם אנו מפצחים את המציאות הישראלית כהלכה – נבחנת גם דרך הפריזמה הזו: האם אנחנו מצליחים לאזן בין הרצון וההתלהבות לבין זהירות, אחריות ויכולת הכלה, או שמא שבויים במעגל של התמכרות, חזרתיות וסכנה סמויה?

בתערוכה יוצגו עבודות במגוון מדיות – ציור, פיסול, צילום, וידאו ואובייקטים – שבוחנות את הגרעין השחור כמטפורה וכחומר גלם. חלק מהעבודות עוסקות בזיכרון הקולקטיבי, אחרות עוסקות במבנה החברתי, ויש המאתגרות את גבולות האסתטיקה והחומר.

משתתפים.ות: דוד גרשטיין, זאב אנגלמאיר, אייל בן סימון, מירה מיילור, אורי אינקס, אסף רהט, תמי אפשטיין, צליל בנדריהם, חומי גרומן, טל להט רפל, כרמית לוי – כרמוש ארט, דפנה מוריה, אורלי מרגי אלון, אופיר סופר, טלי רצקר.

---

הסדנה לאמנות יבנה
שדרות דואני 25, יבנה
פתיחה: 18.7; נעילה: 28.8