״יומן שרוט״: גד אולמן חוגג 90 בהשקת ספר אמן במוזיאון תל אביב

חגית: שלום גד, ברכות על ספר האמן החדש, שיושק בערב חגיגי במוזיאון תל אביב ביום ראשון הבא. מה שלומך?

גד: באמת לא האמנתי שאעמוד בנדר שנדרתי לפני שנה – להוציא לקראת יום הולדתי ה־90 ספר אמן, שירכז את השירים שכתבתי שנים למגרה, לצד עבודות אמנות. כשיש משימה כזאת טוטאלית, שדורשת תיאום בין המון תחומים, אתה באטרף של עמידה בלוח זמנים. כך שרעשי הרקע פחות צורמים

חגית: הדדליין הוא יום הולדתך – הגעת למועד המדויק?

גד: יום ההולדת חלף ב־14.7, אבל מה לעשות, נפלו כמה טילים איראניים ושברו כמה חלונות במוזיאון תל אביב, כך שההשקה נדחתה ליום ראשון הקרוב (7.9) בשעה 18.30

חגית: אתה אמן ומעצב, וכעת נודע לי שגם משורר – איש רב פעלים ובעל קריירה מפוארת. אז איך נולדו השירים ואיך התבשל הספר החדש?

גד: ברשותך אתן כבוד לאמא – היא נמלטה מגרמניה מאימת הנאצים, וכאן בתל אביב הקטנה הגשימה את תורות החינוך המהפכניות של תקופתה – כמו באוהאוס ואנתרופוסופי, פיתוח היצירתיות. ועובדה שהחינוך שלה לאמנות הצליח – שלושת ילדיה: תרצה אולמן, מיכה אולמן ואני – כולנו אמנים

חגית: 100 אחוז הצלחה. הלוואי שהשיטות הללו היו תופסות כאן אחיזה לעוד דור או שניים

גד: מאז גיל צעיר התעסקתי בהמצאות, תעלולים ורישומים ארסיים. בניתי מכשירי רדיו, פירקתי כל מכשיר שהיה בו תקע. מעין פגע רע. בסוף הגעתי לבצלאל ולא הייתי מוכן להיכנס למסגרות הקיימות, הייתי סקרן בלתי נלאה.

בבצלאל הישן היו מרוכזות כל המחלקות בבניין אחד. אז היה אפשרי ללמוד מקצוע ראשי ולהתפלח גם למחלקות נוספות – כך למדתי במקביל מה שכיום נקרא תקשורת חזותית, ציור והדפסים וגם התמחיתי במחלקת מתכת (שאיפשרה את דרכי האמנותית בפיסול וציפוי קירות בנחושת) – שם התחילה הרב תחומיות

חגית: יש לך פסלים ברחבי הארץ, יצרת והצגת בתערוכות ונגעת בדיסציפלינות שונות, אבל שירה לא פרסמת עד כה

גד: בתקופת הקורונה, המשוררת וילהלמינה סוסק ארגנה קבוצת משוררים שנפגשו בזום. התוודעתי אליה ולאט לאט שכללתי את המיומנות והצגתי בכל פעם זה מול זה שיר ויצירת אמנות. וילהלמינה פיתחה תזה על כך, שתציג אותה בערב ההשקה. כך – בספר משולבים חצי יובל של ציורים, הדפסים, ופסלים לצד שירים מהשנים האחרונות. הספר שם את הדגש על השירים. מי שרוצה לראות את פירות שנות החיים שלי בתחום האמנות – שיעיין באתר שלי

חגית: נהנית מהמעבר למדיום המילולי?

גד: יש הרבה מהמשותף. מתוך השירים הרבים, בחרתי כאלה שמבטאים תופעות ותובנות שידברו גם לאנשים אחרים. יש פרק מיוחד על שירי אהבה וצרות אחרות, כמובן התלבטתי: כמה רחוק אוכל לחשוף. אני חושב שאנשים מזדהים במיוחד עם הפרק האחרון – שמביע את המצוקות של אנשים קשישים. התמודדות עם הגיל, תופעות הגיל השלישי, כמו שכחה, עול נטילת כדורים יום יומית וחרדות הסיום בעולם הזה. שמעתי מחברים: ׳׳מוזר, זה בדיוק איך שאני מרגיש׳׳, ואולי זה פוקח עיניים גם לדור הילדים שלהם. זהו סיום אופטימי לספר המתחיל קשה ומיוסר

חגית: אז אתה משוטט בחופשיות בין טקסט ליצירה פלסטית?

גד: מה הסוד של היצירה? קשרים והקשרים. זה השם שנתתי בשעתו לתערוכה שהצגתי בבית האמנים והוא משקף את תפיסת עולמי. לקשר הכל עם הכל. בספר אפשר למצוא חיבורים ממש אבסורדיים. הפלגה בין־גילית וציטוטים המהתנ״ך, משיר השירים, מ״נתנה תוקף״, תפילת יום כיפור״, אלה מעורבים עם חידודי לשון וכפל לשון. והכל עם קריצה רב משמעית. במה זה שונה מהציורים שלי? בכולם יש קריצה, ציטוטים וכפל מכחולים

חגית: כפל על כפל 😊 אתה נשמע משועשע, וזה מאוד משמח, בתקופה כל כך קשה. אני מבינה שאתה פעיל גם בכיכר החטופים ולא רק בפנים המוזיאון – איך חיים עם הדיסוננס הזה ושומרים על אופטימיות?

גד: כל התקופה הזו אני מפגין ומשתתף במחאה. בהתחלה ציירתי בהפגנות. זה חלק ממני. אין סוף ספרי מסע. תמיד רשמתי בפנקס הרישומים את הקורה סביבי. חלקם המשכתי ופיתחתי ליצירות יותר רציניות עם הבעה רגשית חזקה. תהליך חוזר, המתעסק תחילה בפרטי פרטים, ואחר כך מעבד ליצירה מונומנטלית מינימליסטית.

בהתחלה ציירתי בהפגנות. זה חלק ממני. אין סוף ספרי מסע. תמיד רשמתי בפנקס הרישומים את הקורה סביבי. חלקם המשכתי ופיתחתי ליצירות יותר רציניות עם הבעה רגשית חזקה. תהליך חוזר, המתעסק תחילה בפרטי פרטים ואח״כ מעבד ליצירה מונומנטלית מינימליסטית

לדוגמה: באחד הציורים בציור בספר אני הולך על חבל מתוח ומנסה לא ליפול. כך, חדור מטרה, מנוווט דרכי. וחלק חשוב ממני היא החברה בה אנו חיים. מגיב עליה באופן קבוע. גדעון עפרת כתב עליי בספריו שאני אמן פוליטי. לפני שנתיים הוצאתי בהוצאת ידיעות אחרונות ספר רישומים וטקסטים, לרגל 50 שנה למלחמת יום כיפור. באותה תקופה הוגדרתי כצייר מלחמות (הודות ליצירותיי ממלחמת ששת הימים).

הייתה לי תמיד מחוייבות לחברה. גם בבחירה ביצירת הדפסים, שנותנים אפשרות שבכל בית תהיה אמנות במחיר סביר. אח״כ עבודה לטובת הקהילה במבני ציבור, שבהם רשמתי או פיסלתי את הנעשה סביבי – למעשה את תולדות המדינה.

אבל יש להדגיש שבכל הקשור לספר הפעם זה אישי לגמרי. ״יומן שרוט״, אין בו שום דבר פרט לשירים אישיים

חגית: למה הכוונה – ״יומן שרוט״?

גד: בהשאלה מעולם ההדפס: עסקתי בהדפס לאורך 50 שנה בסדנה של בית האמנים. בתחום ההדפס, האמן מכין גלופה וממנה הדפיסים כמות הדפסים מוגבלת – נניח 100. האמן חותם על כל הדפס וממספר מאחד עד מאה, וכדי לוודא שלא יודפסו יותר שורטים את הגלופה, כך שההדפס האחרון נקרא ׳׳הדפס שרוט׳׳. משם התיאור של היומן האישי שלי כאילו שרוט, פרום, חשוף

חגית: סיפרת לי שיש עבודות שעשית עם בינה מלאכותית. אני מבינה שאתה נמשך לטכנולוגיה. אתה גם חושב שהלכנו רחוק מדי? שהתלות בטכנולוגיה והמכונות החכמות בסוף יגברו על השכל האנושי?

גד: הספר נכתב לפני הבינה המלאכותית, אבל אנימציות על הרישומים שנעשו בעזרת AI יופיעו בספר בגירסה הדיגיטלית. כל חיי הייתי בקדמת הטכנולוגיה. מראשוני מפעילי המחשב. ולמדתי כל תוכנה חדשה ראשון לאמץ ולהיעזר ביתרונות הטכנולוגיה. כל הפחדים שהזכרת הם כמו פחד ממכשפות או משדים. השמות של ה״מפחידים״ משתנים. עכשיו זו ״בינה מלאכותית״, זה יעבור ושוב יהיה שם חדש לפחדים. ככה זה מאז ראשית האדם

חגית: אני נוטה להסכים. בהצלחה בערב ההשקה במוזיאון תל אביב

גד: תודה, בהשקה החגיגית ישתתפו דוברים מרתקים ביניהם אחי, מיכה אולמן, וילהלמינה, אריה ברקוביץ, יהיה גם חלק מוזיקלי של אמנית קול וזמר־מלחין והקרנות וידאו. אל תחמיצו 😊

חגית: בהצלחה!

---

גד אולמן | יומן שרוט
השקת ספר אמן
מוזיאון תל אביב, אולם קאופמן
7.9 בשעה 18:30