שלום ולהתראות: מהיונה הלבנה ועד השקית השחורה

היונה, שהיא כבר מזמן לא רק ציפור, מרתקת מזה שנים את האמן ואיש הפרסום גבי זלצמן, שמתעסק רבות בעבודתו בסמלים ובסימבוליות. ״דווקא עכשיו, אחרי שנתיים של מלחמה, כשהשלום נראה בלתי אפשרי ורגע לפני ראש השנה שבו היינו שולחים גלויות עם יונה ומאחלים לשנה של תקווה ושלום, החלטתי שזה הזמן לתערוכה״, הוא מספר.

״לאורך ההיסטוריה האנושית היונה מרחפת בין שמיים לארץ. היא היתה מאז ומתמיד סמל לשלום, לתקווה ולאמונה. מהרגע שבו שוחררה מתיבת נח ועד ציוריו של פיקאסו, היא נושאת את משקל התקווה, השלום, הרוחניות והתום.

״אך כמו הסמלים הגדולים בהיסטוריה, גם היונה נשחקה ונפגשה עם מציאות מורכבת, אורבנית, יומיומית, רוויה באבק ורעש. היא חולפת בין ספסלים, משאירה אחריה שובל של לכלוך, מקננת בגגות ומתנחלת במזרקות״. הפער הזה – בין דימוי לאוביקט, בין פואטיקה ללכלוך – הוא לב התערוכה ״שלום ולהתראות״, שמציגה מבטים מגוונים על היונה כסמל וכיישות ממשית, מתוך עולמות של ציור, צילום, וידאו ארט, טקסט, מיצב וחפץ.

כמו הסמלים הגדולים בהיסטוריה, גם היונה נשחקה ונפגשה עם מציאות מורכבת, אורבנית, יומיומית, רוויה באבק ורעש. היא חולפת בין ספסלים, משאירה אחריה שובל של לכלוך, מקננת בגגות ומתנחלת במזרקות

״התערוכה מתעכבת על הרגע שבין אמונה לשבר. זהו רגע שבו הסמל נפרם, שבו האמונה באוטופיה מתנגשת במציאות המורכבת. האם נותר עוד תוקף לסמלים של שלום? האם ניתן לטעון מחדש דימוי שנשחק? מה אנחנו מבקשים כשאנחנו אומרים ׳שלום או להתראות׳ – האם זו התחלה חדשה, או סוף? 

״׳שלום ולהתראות׳ אינה תערוכה שמציעה פתרון. היא מייצרת מרחב של הקשבה, של התבוננות מחודשת, של תהייה על סמל המבקש שנתבונן בו מחדש. של שלום; ושל להתראות״.

---

ניל כהן | אגרוף היונה

במסגרת שיתוף פעולה בין Con ובין ״האחים״ יצרתי את השפה הוויזואלית לפרוייקט ״לובשים מחאה״. במרכז השפה עומד הסמל ״אגרוף היונה״: שילוב בין מוטיב של התנגדות ובין סמל אוניברסלי של שלום. 

ההשראה לסמל נולדה מסמל האגרוף של תנועת הפנתרים השחורים בישראל, ששאבה בעצמה את שפתה החזותית מהפנתרים השחורים בארצות הברית. האגרוף, אייקון מחאה בינלאומי בעל היסטוריה שחוצה תרבויות, הופיע בצילום של מיכה בר־עם מהפגנת הפנתרים בשנות ה־ 70 , שם נראה שלט גדול עם האגרוף. משהו בביצוע המרושל של הסמל המקומי, עם חלל פנימי בתוך האגרוף, הזכיר לי זנב של יונה.

במפגש עם יותם דוקטור (״האחים״) זרקתי את הרעיון של יונה בתוך אגרוף כאפשרות לסמל הפרוייקט, ואמרתי שאני מקווה שהרעיון ישרוד את המעבר לדימוי. מיד לאחר מכן התיישבתי ובניתי את הסמל החדש בהשראת אותו השלט, על אותו בסיס חזותי, והרעיון הפך לביצוע קצר ומדויק. 

כך נוצר אייקון דו־משמעי שמכיל בתוכו גם תקיפות וגם פיוס, גם זעם וגם תקווה לעתיד טוב יותר – דימוי שמחזיק בו־זמנית מחאה ותקווה, זעם ועדינות. כך הפך אגרוף היונה לאייקון המרכזי של הפרוייקט, סמל שמבקש להפוך בגדים לאמירה פוליטית ותרבותית, לאביזר מחאה שנישא על הגוף.

---

איל בנדלר | שלום לך

ראיתי את הצילום בעיני רוחי: מסגרת גיאומטרית מוקפדת, חדה, כמעט מושלמת. כל מה שהיה חסר לי, זה משהו קטן שישבור את הסדר.שעות ארוכות של עמידה דרוכה תחת השמש התל־אביבית הלוהטת התכנסו לרגע אחד, קצר וחמקמק.

כבר כמעט ויתרתי וחזרתי הביתה, האצבע התעייפה, המצלמה הכבידה, התקווה דעכה. ואז, ברגע האחרון, היא הופיעה. יונה אחת, כמו מתוך כובע של קוסם, חצתה את המרחב בדיוק במקום שדמיינתי מראש. לחשתי לה בלב: ״שלום לך״.

התצלום ״שלום לך״ אינו מתעד רק יונה חולפת; הוא אוסף אל תוכו את הפער שבין ארצי לשמימי, בין מבט מחושב לבין צפייה להתרחשות בלתי נשלטת. היונה מסמלת מחווה עדינה של חירות, סימן לשלום שנכתב בכנפיים ונעלם באותה פתאומיות שבה הופיע.

זהו רגע שבו שעות של המתנה מתכווצות לשבריר שנייה אחד, וכאילו מבקשות ללמד אותנו שיעור על מהות הסבלנות וההקשבה, על סוד הציפייה ועל היופי שבחוסר השליטה. ״שלום לך״ מבקש להחזיק את מה שאי אפשר להחזיק באמת: את המפגש החטוף שבין סבלנות להתגלות, בין הסדר העירוני הנוקשה לרכות.

התצלום מותיר אחריו לא רק דימוי חזותי, אלא גם הדהוד רגשי – זיכרון של רגע שבו העולם נפתח, לרגע קצר, לאפשרות של שינוי מבורך.

---

אביגיל קולקר | תביא תקווה מהמכולת

דימוי היונה לוקח אותי היישר אל השנים של הסכמי השלום ורצח רבין, ואל חולצות הגיב־אווי של שלום עכשיו עם הלוגו האיקוני של דוד טרטקובר, שאני חוזרת אליהן פעמים רבות בעשייתי. פה רקמתי את הלוגו בצירוף רישום של מיכל טחינת ״היונה״, מותג מסחרי נפוץ, כדי לתת פרספקטיבה קומית־טרגית למרחק שנוצר מהשנים שבהן לחלום על שלום לא היה מחשבה גסה.

---

דקל הררי | שלום מודרני

יצרתי יונה היברידית – חצי ציפור אורגנית, חצי מטוס קרב – דימוי שמגלם את השינוי באיך אנו תופסים את רעיון השלום בעידן הנוכחי. פעם יונת השלום הייתה לבנה, תמה ותמימה; היום נדמה שכדי להשיג שלו היא נאלצת להיות קשוחה, שחורה, ולפעול מתוך עליונות טכנולוגית וכוח צבאי.

זהו מוטיב שחוזר בעבודותיי: לקחת אייקון חדשותי או יומיומי ולעבד אותו בצבעוניות ובשפה חזותית עכשווית. כך אני מזמין את הצופה לשאול מהו ״שלום״ – חלום ישן שכבר התרחק, אידיאל שנראה בלתי אפשרי, או אפשרות קיימת אך רק בצורתה המודרנית והקשוחה.

טכניקת הקולאז׳ והניגוד שבין גווני האפור־שחור לבין הירוק היחיד של ענף הזית מדגישים את האירוניה. האייקון המוכר מקבל צורה חדשה ומעורר דיון על המשמעות של שלום, בעידן שבו סמלים מסורתיים נדרשים לעבור מטמורפוזה כדי להישאר רלוונטיים.

---

ליהי שני | ציפור

אני נוהגת להתבונן בחפצים מוכרים, לרכוש אותם וליצור מתוכם, במיוחד אלו העשויים מחומרים מתנפחים וזולים, שיש בהם פגיעות מובנית, פוטנציאל לשינוי צורה דרמטי ברגע של פינצ׳ור. אני נמשכת לפעולה של הוצאת האוויר, של ריקון החיים הזמניים שהוענקו להם, ולטרנספורמציה שהם עוברים כתוצאה מכך. 

הפעולה של כליאתם בתוך מסגרת היא דרך חדשה לבחון אותם, להקפיא את רגע השינוי ולתת להם משמעות חדשה. כך, הציפור השבויה בליבה של עבודתי עומדת ניגוד חד בין דימוי מוכר למציאות מפורקת. 

עבודת הרדיי־מייד שלי עשויה מציפור דקורטיבית מתנפחת. הציפור, שסימלה חופש ומרחבים, כעת כלואה ומפונצ׳רת בתוך מסגרת. הייתי יכולה להציב בה יונה מסורתית, לבנה וזוהרת, אך בחרתי להתבונן בצד אחר של סיפור הציפור. דרך הפריט הנדוש והמוכן, אני מפרקת את המיתוסים המקובלים.

העבודה מציגה רגע של התפכחות, שבו אנו מבינים שמה שראינו כסמל נשגב הוא עוד חפץ שביר, הנתון לחוקי החומר והזמן. הציפור היא אנדרטה לכישלון הזה, כישלון של הדימוי המושלם להתקיים. אם היונה הלבנה נושאת מטען סמלי חזק של תקווה, שלום וטוהר, אני מציגה את ניפוץ המיתוס. היא אינה יונה של שלום, אלא עדות להתרוקנותו של רעיון.

---

עדן אוחנא | יונה לבנה עם עלה של זית

יונה עשויה משקית אשפה שחורה מחזיקה עלה זית – דימוי המאזן בין ייאוש לתקווה. העבודה מבקשת להזכיר שגם כשנדמה שהשלום נקבר בפח, הוא עדיין לא כוסה כולו; מהחומר הבזוי ביותר יכולה לצמוח מחדש התקווה לשלום.

---

גבי זלצמן | שלום שלום

במהלך העבודה על התערוכה גיליתי שהשפה האנגלית יוצרת אבחנה בין Dove, שמשמשת כסמל מטפור עם שלום, אהבה, טוהר ורוחניות, לבין Pigeon, שמייצגת את היונה העירונית, בעלת הקונוטציה פחות חיובית.

הדואליות של היונה בין האוטופי למציאותי היא תמצית חיינו בזמן האחרון. התקווה לשלום וההתעוררות לכאוס, קונפליקטים אוניברסליים של תקווה ושבר, רוחניות וגשמיות, שלמות ושבריריות.

---

שלום ולהתראות
אוצר: גבי זלצמן בשיתוף Yaara Open Studio
שמעון הצדיק 12, יפו
משתתפים: עדן אוחנא, כרמית אטדגי דבורה, רוני אזולאי, בנדלר איל, דפי ברקאי, דפנה בן ארי, שרון ברונשר, דנה ברלב, תמר גרין, דקל הררי, גבי זלצמן, טל טנא צ׳צ׳קס, ניל כהן, שירה כוכבי, אידית פישר כץ, אסף צור, אביגיל קולקר, מרי קושלביץ׳, ליהי שני
נעילה: 27.9