כל מה שחשוב ויפה
רונן תנחום, Seeds of Tomorrow. צילומים: פסקל ביץ, כנס הכלכלה העולמי
רונן תנחום, Seeds of Tomorrow. צילומים: פסקל ביץ, כנס הכלכלה העולמי

שמים פתוחים: רונן תנחום בין עננים, אמנות וטכנולוגיה

מהקעקוע בגיל 18 דרך יצירת אפקטים הוליוודיים ועד העבודה האחרונה שהוצגה בכנס הכלכלה העולמי בסין, רונן תנחום מחובר לעננים כתופעה פיזית ושדה תודעתי. ״מה שמתחיל כמשב אוויר דק יכול להפוך למרחב עצום שבו המציאות והדמיון מתערבבים״

עננים תמיד היו שם. הם מתרחשים מעלינו כל הזמן, כמעט מבלי לשים לב, ועדיין משפיעים עלינו בעומק – על מצב הרוח, על האופן שבו אנחנו מפרשים את הרגע, ועל הדרך שבה אנחנו חווים את עצמנו ביחס לעולם. השמיים אינם רק תפאורה, אלא שדה תודעתי שמפעיל אותנו ברמות עדינות ובלתי נראות.

כבר בגיל 18 מצאתי את עצמי נשאב אליהם. קעקעתי על ידי ימין את השורה ״Look at the Sky!״ מתוך שיר מטאל שאהבתי. זה היה מעשה אינטואיטיבי, לא רציונלי. רק שנים אחר כך הבנתי שהמשפט הזה לא היה רק סיסמה מוזיקלית – הוא הפך לסוג של מנטרה, קריאה יומיומית להרים את המבט ולהתמסר לאינסוף.

רונן תנחום, כנס הכלכלה העולמי; טיינג׳ן, סין

רונן תנחום, כנס הכלכלה העולמי; טיינג׳ן, סין

בתחילת דרכי כאמן תלת־ממד, ניסיתי לפצח את הסוד של העננים. כל צורה אחרת – מודלים, טקסטורות, תאורה – הייתה לי נגישה. אבל עננים, באופיים החמקמק, היו האתגר הגדול ביותר. זה דחף אותי להתמקצע בעולם של אפקטים וולומטריים – נוזלים, עשן, אטמוספרות – ולצלול עמוק אל תוך ההנדסה של תופעות חמקמקות.

במשך יותר מעשור עבדתי בהוליווד על סרטים כמו ספיידרמן, וולברין ורובוטריקים, שם למדתי ליצור סימולציות של פיצוצים, עשן וטילים. אבל אחד הרגעים המכוננים עבורי היה המעבר לאוסטרליה, כשקיבלתי הזדמנות לעבוד על Happy Feet 2 במחלקת Atmospherics FX. שם העננים כבר לא היו רק טקסטורה יפה ברקע – הם הפכו לדמויות משנה בסיפור. כל סצנה דרשה מצב תודעתי אחר, והעננים היו הכלי להעבירו: תקווה, זעם, דאגה. פתאום הבנתי שהשמיים עצמם הם שפה רגשית.

כמי שעובד עם בינה מלאכותית, עם מערכות חישוביות ועם תודעה אלגוריתמית, העננים חזרו שוב להיות חומר עבודה. הם מופיעים בעבודות שלי כסימן לשינוי, כתזכורת שהחיים עצמם הם מעבר מתמשך בין מצבים

באותה תקופה מנהל המחלקה שלנו, Dan Bethell, זוכה אוסקר לאפקטים, רכש לנו חברות ב־Cloud Appreciation Society – קהילה בינלאומית שמקדמת מחקר, שימור והערכה של עננים. זה היה חיבור נוסף בין המקצועי לאישי, וכך מצאתי את עצמי חלק מקבוצה עולמית של ״מעריצי עננים״.

סיפור נוסף שהעמיק את החיבור שלי לעננים היה עבודתי על The Walk – סרטו של רוברט זמקיס, הבמאי של בחזרה לעתיד, סרטי ילדות שגדלתי עליהם. הסרט מתאר את סיפורו האמיתי של פיליפ פטי, הולך החבל הצרפתי שחצה את מגדלי התאומים.

כשהתראיינתי לפרויקט, מנהל האפקטים החזותיים הסביר לי את מהות הסצנה שאעבוד עליה. הוא תיאר אותה דרך תחושת ההתמסרות המוחלטת: כמו גלישה, כשאתה על הגל וכל העולם נעלם; או כשהוא עצמו נוהג במכונית מרוץ ורק הוא והמכונית נשארים במסלול.

וזה היה בדיוק רגע השיא של הסרט: פטי עולה על החוט, מתהלך בין המגדלים, וכל ניו יורק כולה מכוסה בעננים. ככל שהוא מתקדם, העננים מתפזרים, והעיר מתגלה מחדש. במשך שבעה חודשים הייתי שקוע ביצירת האטמוספרה הזו – עננים דינמיים בתלת־ממד שעטפו את הסצנה והפכו אותה למטאפורה חיה על התמסרות, פחד, אומץ ורגעי התעלות.

מאז הפך ההרגל הזה אינטימי ואישי. בכל פעם שעברתי ממקום למקום – תמיד העלתי לאינסטגרם צילום של עננים מהמטוס. עבורי, זה סימל את המעבר: לא כאן ולא שם, מרחב נייטרלי בין מוצא ליעד, אזור שבו הכל פתוח.

היום, כמי שעובד עם בינה מלאכותית, עם מערכות חישוביות ועם תודעה אלגוריתמית, העננים חזרו שוב להיות חומר עבודה. הם מופיעים בעבודות שלי כסימן לשינוי, כתזכורת שהחיים עצמם הם מעבר מתמשך בין מצבים. אולי זה גם ההסבר הכי פשוט למה הם תמיד סיקרנו אותי: כי בתוכם מגולם אותו מצב ביניים – זמני, משתנה, חסר קביעות – שמזכיר לי שהיקום שלנו כולו הוא קצת כמו ענן.

birds

הדבר קיבל ביטוי מובהק בעבודה Seeds of Tomorrow, שהוצגה בחודש יוני האחרון בכנס הכלכלה העולמי, בטיינג׳ן סין. שם העננים שימשו לא רק כרקע אלא ככוח מניע בתוך המערכת: הם ליוו את תנועת המשתתפים והפכו לאלמנט המחבר בין אדם, סביבה וטכנולוגיה. העננים סימלו צמיחה, מחזוריות והאפשרות להרמוניה – בין קהילה אנושית לבין המערכות האקולוגיות שסביבה.

ומעבר לכך, הם כבר רומזים על מה שעוד מחכה בהמשך. בעבודה הגדולה הבאה שאני שוקד עליה, העננים צפויים להפוך לשחקנים ראשיים בנרטיב רחב יותר – כזה שמתבונן בעתיד שבו האדם והטבע מפתחים יחד שפה חדשה; שפה של שמיים משתנים, של זיכרון ושל תודעה קולקטיבית. 

מה שמתחיל כמשב אוויר דק יכול להפוך למרחב עצום שבו המציאות והדמיון מתערבבים – ואולי שם טמון סוד הכוח האמיתי של העננים.


רונן תנחום הוא אמן, טכנולוג ויוצר בינתחומי, מייסד Phenomena Labs; פועל במפגש בין אמנות, טכנולוגיה וטבע. עבודותיו מתמקדות ביחסי גומלין בין מחשב, תודעה ותהליכים אקולוגיים.

העבודה Seeds of Tomorrow הוצגה במפגש השנתי New Champions 2025, בתערוכה שאצר ג׳וזף פאולר, ראש תחום אמנויות ותרבות, הפורום הכלכלי העולמי.

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden