עיצוב נישתי: מגזין ״מעבר לעיצוב בלבד״

יובל: הי איתי, מה שלומך בימים אלו בכל רכבת ההרים הרגשית מסביב?

איתי: הי, אני בסדר יחסית למצב. שמח לפחות שאנחנו מדברים אחרי שהחטופים סוף־סוף בבית ומקווה שגם המשך העסקה תתבצע

יובל: בהחלט, אמן. אנחנו פה כדי לדבר על המגזין החדש שהוצאת לאור, ״עיצוב נישתי״, שמוקדש לעולם העיצוב האלטרנטיבי. יש לי הרבה מה לשאול אז אולי נתחיל רגע בזה שתספר על עצמך כמה מילים, זה נראה לי יעשה סדר גם להמשך כשנדבר על התוכן

איתי: בוודאי. אני איתי, בן 31 מתל אביב, נשוי פלוס כלבה פלוס תינוק שבדרך. אני מעצב עצמאי רב־תכליתי (אם יש בכלל דבר כזה). בעשור האחרון הייתי עצמאי ושכיר פול טיים און אנד אוף, אבל בשנים האחרונות אני מבלה את רוב הזמן בעבודה על מוצרים לאינטרנט (אתרים, אפליקציות וכו׳) עבור לקוחות, בעיקר מתחום ההייטק. 

לפני שנתיים התחלתי לכתוב בלוג קטן על עיצוב ומשם התגלגלתי לעבוד לכתוב את המגזין

יובל: למה מגזין? ועוד מודפס? מה היה חסר לך או חשבת שתוכל לעשות בו שאתה לא יכול לעשות בבלוג או בפלטפורמות אחרות?

איתי: האמת שהרעיון הזה תפח לאט לאט. התחלתי עם מחשבה לראיין ארבעה אנשים ולפרסם כמה דברים קצרים שכתבתי ובסוף זה הגיע ל־14 ראיונות. רציתי גם לעשות משהו שונה. לא עוד אתר או ממשק, אלא לקחת מילים ולעצב אותם בצורה שאני רוצה, וליצור מזה משהו פיזי.

אני לא יודע אם זה טרנד או שרק אני שם לב לזה, אבל הרבה מגזינים עצמאים התחילו לצוץ בשנה האחרונה, ואני חושב שזו גם איזושהי אמירה לגבי זה ״שהדפוס לא מת״ עדיין

יובל: עדיין? כלומר זה יקרה בסוף?

איתי: באופן אישי אני חושב שלא. זאת רק רמיזה לכאלה שחושבים ככה (:

יובל: אהבתי. אז מאיפה מתחילים?

אני לא יודע אם זה טרנד או שרק אני שם לב לזה, אבל הרבה מגזינים עצמאים התחילו לצוץ בשנה האחרונה, ואני חושב שזו גם אמירה לגבי זה ״שהדפוס לא מת״ עדיין

איתי: מאיפה שרוצים! אולי מאיפה הרעיון נולד? במקור פרסמתי את הרעיונות המרכזיים של המגזין בבלוג שלי לפני שנה וחצי בערך. אחרי שנים של עבודה בהייטק מאסתי בתרבות שהתפתחה בעולם העיצוב הדיגיטלי בכלל ובהייטק בפרט. הכל היה נראה (ועדיין) אותו דבר. אתרים נראים זהים. תיקי עבודות של מעצבים נראים זהה. וכולם עובדים לפי אותם ספרי הוראות.

ניסיתי קצת לצאת מהעולם הזה והגעתי לכל מיני מעצבים וחברות שעובדים בצורה קצת שונה. לאט לאט התחלתי ללקט אותם ולשמור אותם (אגב המנכ״ל של are.na גם מרואיין במגזין)

וכשהגיע הרעיון להפיק מגזין דיגיטלי, הפוסט הזה היה נראה כמו נושא מצויין להרחיב ועל הדרך לראיין את האנשים שמהם לקחתי השראה

יובל: כלומר אם לדייק, כשאתה אומר עיצוב נישתי ועיצוב אלטרנטיבי אתה מתכוון בתוך עולם העיצוב לדיגיטל

איתי: משם זה התחיל, אבל לא רק. לדוגמה, יש במגזין ראיונות המייסדים של Light Phone, Daylight Computer ו־teenage engineering.

בתוך התהליך גיליתי שמה שנכון לגבי עיצוב דיגיטלי נכון גם לגבי התחום הפיזי, לדוגמה טלפון או טאבלט שלא עוקבים אחרי הטרנדים האחרונים ולא מעוצבים בצורה סטנדרטית. לכן היה לי חשוב גם קולות מהעולם של העיצוב הפיזי ולא להשאר רק בדיגיטל.

אני חושב שבכל תחום אפשר למצוא את מי שבוחר בעיצוב נישתי, לא משנה אם זה דיגיטלי או חומרה

יובל: הבנתי. תן אם כך כמה דוגמאות לתוכן שיש במגזין ותספר עליו קצת – למה בחרת אותו, מה נישתי בו לעומת המיינסטרים, וכן הלאה

איתי: בטח.

⁠USB Club: רשת חברתית שעובדת על יו־אס־בי. כן כן, כלומר אתה קונה מהחברה יו־אס־בי שעליו מותקנת ״האפליקציה״ שלהם וככה יש לך גישה לרשת. הם עיצבו ובנו מחדש את את היו אס בי שהם מוכרים וגם את הממשק הדיגיטלי שבו הכל קורה

⁠Daylight Computer: טאבלט שמותאם לעבודה רציפה ולכן הוא מעוצב בהתאם. הם סוג של המציאו מסך חדש בשחור לבן כדי שתוכל לעבוד איתו גם באור של השמש וגם ״סגרו״ אותו מבחינת אפליקציות ככה שלא תוכל להוריד איזה אפליקציה שבה לך אלא רק לתת לך את אלו שיעזרו לך עם deep work.

⁠Light Phone: מאוד דומה בגישה ל־daylight רק שהוא מגיע בצורה של טלפון טיפש, רק עם האפליקציות הכרחיות כמו gps, טלפון, notes וכו׳. באופן אישי הייתי רוצה מאוד לנסות אותו אבל לצערי אין עדיין תמיכה בווטסאפ

יובל: מעניין. אני מבין למה זה עיצוב נישתי, אבל עושה רגע הפרדה שאני לא בטוח שאפשר לעשות אבל למען הדיון, כמה פה זה עיצוב וכמה זה קונספט למוצר? איפה העיצוב (הנישתי) נכנס מעבר לרעיון? ותן עוד דוגמאות

איתי: כשישבתי עם עצמי להגדיר מה זה נישתי הגעתי לשלושה עקרונות: ⁠דעתני, ⁠מאמץ של צוות קטן או אדם יחיד, ⁠ממוקד בנישה.

האופן שבו אני מגדיר ״נישתי״ הוא מעבר לעיצוב בלבד או איך שהדברים בסוף נראים. הוא גם קשור מאוד לפילוסופיה של האנשים שעומדים מאחורי הפרויקטים האלה, להשקפת העולם שלהם ואפילו לדרך שבה הם חיים. אתן עוד כמה דוגמאות.

האופן שבו אני מגדיר ״נישתי״ הוא מעבר לעיצוב בלבד או איך שהדברים בסוף נראים. הוא גם קשור מאוד לפילוסופיה של האנשים שעומדים מאחורי הפרויקטים האלה, להשקפת העולם שלהם ואפילו לדרך שבה הם חיים

mmm.page – פלטפורמה לבניית אתרים לאנשים שמתגעגעים לסטייל של שנות ה־90 והאינטרנט המוקדם. are.na: למי שרוצה פינטרסט בלי פרסומות ו־AI. או !Boring – למי שרוצה אפליקציות פשוטות כמו מזג אוויר או מחשבון אבל שלא מעוצבות בדרך משעממת.

אגב אנדי, אחד האנשים מאחורי !boring כתב פוסט שהיווה עבורי השראה גדולה למגזין שבו הוא מבטיח לעצמו לא ליצור יותר אפליקציות משעממות (הוא גם היה אחד מהמייסדים של FiftyThree למי שזוכר)

יובל: אבל נישתי ואלטרנטיבי זה לא בהכרח טוב או מעניין…

איתי: מתוקף ההגדרה של נישה, משהו נישתי כמובן לא יתאים לכולם. אבל אני חושב שדברים שמעוצבים בצורה הזו ישרתו את קהל היעד המשתנה בצורה הטובה ביותר. באופן אישי אני מתלהב יותר מדברים נישתיים שמיוצרים עבור שימושים או אנשים מאוד ספציפיים.

אבל אולי בגלל זה אני גם שומע מוזיקה שרוב האנשים לא שמעו או מכירים…

יובל: יש מצב… בוא נעבור למוצר עצמו: המגזין המודפס. מה אתה יכול לספר על העיצוב, הפורמט, השפה שלו וכן הלאה

איתי: לסיים את הפרויקט הזה היה קללה וברכה בו זמנית. בגלל שרציתי שהמגזין יהיה גם מעוצב בצורה ״נישתית״, אני סוג של עיצבתי כל עמוד בנפרד. כלומר, אופן ההעמדה טקסטים, איך שהפריסות נראות. זאת לא הייתה כנראה ההחלטה הכי טובה מבחינת זמן, אבל כנראה שהיא הייתה הכי טובה כדי ליצור משהו באמת אותנטי.

חוץ מזה לפרטים יבשים: המגזין מודפס בגודל A5 ויש בו כמעט 100 עמודים של תוכן. לקח לי קצת גם זמן למצוא בית דפוס מתאים, ואחרי שהבנתי שאני צריך להדפיס באופסט ולא בדיגיטל, הגעתי לע.ר. הדפסות שגם לא רחוקים מהבית שלי, וגם מומחים בהדפסות של ספרי אמן. אפילו האופן שבו הדפים מחוברים – הם בתפירה ולא בדבק חם כמו בדרך כלל.

ניסיתי שהמוצר המוגמר ישלב אלגנטיות מבלי להתפזר בתקציב. אחרי הכל זה מגזין בהוצאה עצמאית ואני כיסיתי הכל

יובל: לגמרי. אז עוד שאלה אחרונה נראה לי – הבחירה להשאיר הכל באנגלית – אתה פונה גם לקהל בינלאומי? למרות שזה מגזין מישראל

איתי: את רוב הזמן שלי באינטרנט במקומות מקצועיים אני מבלה בטוויטר או באתרים שבאופן טבעי מתנהלים באנגלית. גם את הבלוג שלי אני כותב באנגלית כי הנושאים שאני כותב עליהם הם באמת גלובליים ולא מקומיים. יש כמה הזמנות מאנשים בארץ, אבל כמו בהרבה תחומים, השוק שלנו קטן.

אבל אני אשמח לגלות דרך המגזין עוד אנשים מהארץ שעושים דברים דומים! אולי למגזין הבא שלי אראיין יוצר/ת מהארץ

יובל: אז לפני סיום מה עוד חשוב להגיד שלא אמרת? איפה קונים, כמה עולה ובכלל

איתי: קונים ישירות דרך האתר. המגזין עולה 30 דולר שזה בערך 100 שקלים, ומי שמזמין לישראל לא משלם משלוח. חוץ מזה, אם מישהו במקרה רוצה לעשות הזמנה גדולה ומרוכזת אפשר לפנות אליי ב־[email protected]