טל כץ // באגאדובא

״באגאדובא״, היא נובלה גרפית קצרה ואוונגרדית המתארת בזרם תודעה מכמיר לב, אותנטי, רועש ואסוציאטיבי את קינת הספירה לאחור של קשר זוגי. הספר נוגע במנגנונים העדינים של קריסת ערך עצמי, פירוק ונטישה אבל גם באפשרות להיאסף מחדש.

כתבתי אותה כדי להדהד את מה שחונכנו להחריש. לתת תוקף לתחושת הקלקול הפנימי, לסערת הנפש. ״נראה שאני סובלת מקדחת הבאגאדובא, בספרות הרפואית אין לה כל אזכור, אבל יסבלו ממנה כנראה רוב הנשים שחשפו בדרך אכזרית כזו או אחרת שבגדו בהן. דיכאון וירטואוזי עצים לצד תפקוד מעורר השתאות הבאגאדובא היא הג׳ימי הנדריקס של הדיכאון״ (עמוד 22).

מעל לשני עשורים שבהם אני שותפה לתהליכי מיתוג, עיצוב ושפה עבור מותגים, ארגונים, עמותות וחברות, לא הכינו אותי לרגע בו אדרש לענות להודעה של מו״ל הוצאת ״שתיים״ והעורכת מירי רוזובסקי: ״צריך להתקדם עם עטיפת הספר, חשבת על משהו?״.

נתקפתי אי שקט, (וגם חרדה, הלקאה עצמית וחרטה) – קוקטייל רגשי רעיל מהסוג שעשוי לתקוף נהג מנוסה בליל סערה, בארץ זרה, על כביש צר ברכס הרים אפלולי, ולך תסביר שהכי חשוב לפני הכל להירגע, וכמה יפה תהיה הזריחה, הנוף כאן עוצר נשימה.

מצאתי בחנויות הספרים את השקט לשבת רגע ולחשוב, להקשיב, לקבל השראה, להתכנס להבנה – איזה פתרון חזותי יהלום תוכן שהוא רכבת הרים רגשית של אומץ, הומור מהסוג הדוקר וכאב שמטפטף בין הדפים וזולג לידיים

להוצאת ״שתים״ המשובחת יש קונספט מהוקצע וקבוע לעטיפות, כולן של יוצרים ויוצרות ישראלים. למרות שאני מורדת מראש בכל ניסיון לשתול אותי בערוגות הגשטאלט, יצאתי לחפש יצירה לעטיפה. סקרתי אתרים, ביקרתי בגלריות, וכשפעם אחר פעם לא מצאתי, התנחמתי בעובדה שבעטיפת הספר אציית לחוקי הקונספט אבל בין עמודי הספר יטיילו המילים ויחגגו חירות יצירתית (כמעט) מוחלטת.

המעצבת גליה ברס נתנה פרשנות משלה, כשבחרה בעימוד צפוף, כמעט מעיק לעמוד הראשון וריווחה מאוד לקראת סוף הספר. הפונט בגוף הספר – Miriam Libre – הנפוץ בדרישות תשלום ופחות בפרוזה, ריפרף על כלכלת האוהבים בדימוס. בנוסף, בכל פעם שהתוכן סער ועלה על גדותיו, עיצבה ברס מהטקסט עצמו אלמנט גרפי, סוג של הפוגה ויזואלית – כמו הזמנה לקחת רגע, לנשום.

בינתיים בגלריה זימאק בחרתי צילום של אישה ספק רוקדת, ספק נמלטת. מירי רוזובסקי אהבה ואישרה, אפרת לוי עיצבה וכבר יצאנו לדרך, אלא שהיוצרת משכה חזרה את היצירה אחרי קריאת הספר, בטענה שהיא עצמה באגאדובא וביקשה שלא להיות קשורה לנושא עד שיתבהרו השמיים הפרטיים שלה.

בדדליין לחוץ, בין ריצה למרחבים מוגנים, לצריכת חדשות במינונים בלתי סבירים, להפגנות תמיכה ומחאה, התנדבות למען המפונים ומשפחות החטופים, ענייני עבודה וחיים – מצאתי בחנויות הספרים את השקט לשבת רגע ולחשוב, להקשיב, לקבל השראה, להתכנס להבנה – איזה פתרון חזותי יהלום תוכן שהוא רכבת הרים רגשית של אומץ, הומור מהסוג הדוקר וכאב שמטפטף בין הדפים וזולג לידיים.

על המושב הנעים סמוך לחלון ב״מגדלור״ התכנסתי לבריף חדש: אם הטקסט חשוף אז גם העטיפה. צבע הספר: אדום. כמו סכנה, כמו תשוקה, אדום כמו לק של גרושות, כמו עסיס אבטיחים ביום קיץ תל אביבי מהביל שמזמין לשחרר, ושיטפטף על מה שיטפטף. הסטריפ בשדרה: מנומר, מחווה לחברות הטובות והמנומרות שלי.

הצבע האדום בשילוב הסטריפ המנומר מתכתב עם תפישות תרבותיות ארכיטיפיות ביחס לגרושות – הליליות הפתייניות, הנמרות הטורפות, אלו המותרות לכל אדם.

ב״תולעת ספרים״, על אוטוסטרדת התכתבויות עם מירי רוזובסקי ואפרת לוי התכנסנו לסקיצה אחרונה: עטיפה אדומה ונוכחת שעליה ניצב בעדינות נוגעת ללב, כמעט בלתי נראה, אלמנט גרפי שעיצבה ברס – בית תמים, שרק במבט שני ושלישי אולי מבחינים שהוא חסר כל אחיזה במרחב.

לקו המתאר של הבית בחרה ברס קטע מהטקסט: ״כולם יודעים. ורק אני עוברת מבוקר עד לילה על הסדקים עם שפכטל, לשמור על הבית, לשמור על הבית, לשמור על הבית ואין רצפה ואין תקרה ואין בית. רק אני בית, רק אני אהיה לי גג ואדמה ומים חיים״ (עמוד 55).

להשלמת החוויה עיצבה ברס מחברת אישית וסימניה עם קוד QR לפלייליסט שערכתי בהשראת הספר. וגם מדבקה ואיגרת עם הכיתוב ״הכל יסתדר לטובתך״, משפט שמלווה אותי באתגרי החיים, ורציתי לחלוק עם קוראיי, במיוחד בימים קשים אלו שמצב הרוח שפוף, התקווה חמקמקה והדאגה קשה מנשוא.

–
טל כץ | באגאדובא
הוצאת שתיים
עורכות: גיתית כבירי ומירי רוזובסקי
עימוד, עיצוב ודימויים גרפיים: גליה ברס; עיצוב עטיפה: אפרת לוי

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו