אניניישן 2025: בין עתיד רחוק אוטופי לעתיד קרוב דיסטופי

יובל: הי שלומי, מה קורה? איך אתה בכל רכבת ההרים הרגשית הזו שנקראת מדינת ישראל?

שלומי: הי יובל, בהחלט רכבת הרים. אנחנו מרגישים את זה בפסטיבל ובהתאם נרגשים וגועשים

יובל: יפה. איזו פעם זו כבר לאניניישן? ולך בתוך מנהל אמנותי (זה הטייטל?)? עם כל המלחמה והקורונה והחיים עצמם אני כבר לא בטוח

שלומי: הפעם אנחנו במהדורה ה־9! אני בתפקיד מ־2022. הפסטיבל הוקם ב־2016 כיוזמה של המיזם למדיה בירושלים, ותמי ברנשטיין ניהלה ויסדה אותו עד שהגעתי

יובל: אחלה. אחרי שעשינו סדר, בוא נגיע לתכל׳ס. אם להביט בסצינה המקומית נראה שכל הזמן קורים דברים סופר טובים ומעניינים, קטגוריה חדשה בפרסי אופיר, סרטי סטודנטים, פסטיבלים ומה לא.

מצד שני, כקהל נחשפנו פחות למה שקורה בעולם. איפה אתה/ם נכנסים לזה?

שלומי: נקודה מעולה. אכן קוראים דברים מאד מרגשים בתחום האנימציה בארץ. כל מה שציינת ובנוסף שווה להזכיר את המועמדות של סרט ישראלי (מכתב לחזיר של טל קנטור) באוסקר.

אחת המטרות שלנו היא ליצר דיווח של מה שמתרחש עכשיו בזירה הבינלאומית. בפועל זה אומר שאנחנו חולשים על מה שקורה בפסטיבלי הקולנוע הגדולים כמו קאן, טרייבקה, טורונטו, וגם פסטיבלי האנימציה אנסי ושטוטגרט.

משם אנחנו בוררים את הסרטים שנראים לנו הכי חשובים. שווה לציין שהשנה יש אקסטרה קושי בעניין הזה, בגלל שיש יוצרים וחברות הפקה שלא מעוניינים להציג בארץ. ועדיין ארגנו את התוכנית עם הכי הרבה סרטים שהיו עד כה

יובל: כן, טל קנטור! אז כדי שיהיה לנו מושג, כמה אחוזים מהתוכן של הפסטיבל הוא מקומי וכמה מחו״ל?

שלומי: אין על טל!

אנחנו יכולים להזדהות עם כלב או חתול כדמות ראשית, ואפילו יש סרט ששם אותנו במקומם של זרעי שן הארי בהרפתקה מסעירה ומותחת. לא חשבתי שאי פעם אתעניין ככה במסע של צמח

יפה, אחוזים זה מה שמועצת הקולנוע אוהבת 🙂 השנה פתחנו קול קורא והגישו מלא יצירות ישראליות חדשות. אם מדברים באחוזים אז יש לנו רבע מהתוכן של סרטים ישראלים, ארבעה מקבצים של יצירה ישראלית עצמאית, ויש מקום מיוחד לבתי הספר שמציגים סרטי סטודנטים. בנוסף יש כ־30 אירועי הקרנה – פיצ׳רים ומקבצי קצרים

יובל: תן לנו כמה היילייטס מקומיים ואז נעבור לבינלאומי?

שלומי: בכיף, רק שיש כל כך הרבה שזה ירגיש כמו עוול לא להזכיר הרבה מהם, ובכל זאת. סרט אחד שתפס אותי הוא ?Where are you, Dear General של גאיה ברודי וליה גינת, סרט סטופ־מושן המציג באווירה ווס אנדרסונית, משל שמתרחש בצפון קוריאה ומאד אקטואלי לכל הנושא של אמת ופייק.

בנוסף יש יצירות שנוגעות באקטואליה: ״כמו קו בחול״ של יעל סולו המציג מונולוג של מישהי שמבלה בחוף אשדוד ועל המתח בין תחושת שגרה והדחקה לבין הפחד והמלחמה המתרחשת ברקע; ״המדורה השישית״ שמתחיל כסרט תמים על חברות ומתגלה כסרט על שכול ואובדן של חבר טוב; באווירה יותר קלילה יש את The Chosen’t, סרט קומדיה נונסנס ארס פואטי, שמתאר את השאיפה להיות מיוחד וגיבור. 

תהיה גם תערוכה עם יצירות ישראליות VR וגיימינג של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ועוד ועוד…

יובל: כלומר אם להתייחס למה שהזכרת, המציאות המקומית נכנסת גם ליצירה באנימציה

שלומי: מאוד. אי אפשר להתעלם מכל מה שקורה. הרבה אמנים נוטים להדהד את כל הרגשות הלא מעובדים, הבלבול, האבל, ונותנים נקודות מבט אישיות

יובל: ומה האנימציה מאפשרת להם? יכול גם לתת דוגמה מאחד הסרטים שהזכרת?

שלומי: למשל מהסרט הראשון שהזכרתי, לאנימציה לעתים יש אספקט ״שובב״ שמאפשר ליצר אלגוריות. אם אני יכול לעשות מה שאני רוצה עם חיילים קוריאנים והאנימציה יכולה להיות מעוצבת בצורה חמודה או מצחיקה, זה מאפשר להעביר מסר חזק ומערער שעובר חלק יותר, ואפילו יכול להיות מהנה

אין עין שנשארת יבשה

יובל: יפה. בוא נעבור לחלק הבינלאומי, נראה לי יש שם לא מעט פנינים. ספר על כמה? אני סקרן במיוחד לגבי ארקו, הזוכה של פסטיבל אנסי

שלומי: הווו ארקו. בחרנו בו כסרט הפתיחה של הפסטיבל פה אחד. אין עין שנשארת יבשה בתומו. מדובר בסרט מדע בדיוני מאוד מיוחד שלדעתי הרבה אנשים ימצאו בו משהו.

מעבר לאנימציה מרהיבה, זה סיפור של מסע בין עתיד רחוק אוטופי לעתיד קרוב דיסטופי. ברחוק אנשים חיים חיי משפחה אידילים בשמיים, מגדלים צמחים ויכולים לנסוע בזמן. ובקרוב הרובוטים ממלאים את תפקיד ההורים והמחנכים. הגיבור נתקע בעתיד הקרוב ומגלה חברות עם דמויות שונות ומקסימות.

זה סרט שפורם על סנטימנטים של קשרי משפחה: הוא גם דרמטי גם פנטסטי ועושה זאת עם הומור. התמות מתחברות לפחדים מעליית הבינה המלאכותית ולתרבות העבודה התובענית שמאוד משפיעה על היחסים בין הורים לילדים

יובל: עוד נחזור לבינה המלאכותית, תן עוד דוגמאות שכדאי לשים לב אליהן

שלומי: למבוגרים יותר, נקרין את הסרט ״עולם זבל״, סרט אנימה יפני בסטופ מושן, שזו טכניקה לא טיפוסית לז׳אנר. גם כאן הגיבור הוא רובוט שמעלה את המתח בין אדם למכונה או ״הגולם ויוצרו״; בהרבה מובנים הוא עולה על האדם ועדיין משרת אותו. לצד זאת יש משובטים שמתחרים באדם על שליטה בעולם.

הסרט הוא אקשן מדע בדיוני של מסתורין, מסע בזמן והרבה דימויים בוטים. פנינה מיוחדת שהוצגה בפסטיבל טורונטו, מאוד ביקורתית כלפי הקיום וההרסנות האנושית.

לכל המשפחה אני רוצה להזכיר את ״סיפורים מהגן הקסום״, סרט סטופ מושן צ׳כי יפהפה שמדבר בצורה סופר רגישה על אובדן של הסבתא במשפחה שהייתה מספרת הסיפורים. שלושת הנכדים נזכרים בה ומנסים למלא את החסרון על ידי המצאת סיפורים פנטסטיים משלהם. יפה שהסרט מצליח לעסוק בתחושת האובדן בצורה שנוגעת גם לילדים וגם למבוגרים בצורה כזו קלילה ומשחקית.

יש עוד הרבה, אבל עוד יציאה שאני אוהב היא ״כלב האלוהים״ שהוצג בטרייבקה, מעין סרט חצות בטכניקת רוטוסקופ המתרחש בליבוניה של המאה ה־17. סיפור על ציד מכשפות של איש הדת המושחת והסוטה כנגד בעלת הבר מוביל להתנגשות קליימטית פרועה. גם הסרט הזה למבוגרים ומציג דימויים סדיסטיים ומיניים עם פס קול אלקטרוני מעולה

יובל: סיקרנת… אז אחרי שראית כל הרבה סרטים והמלצת על חלק זעיר מהם, יש איזה משהו שאתה יודע או יכול להגיד עכשיו על אנימציה ב־2025 בעולם? כן, יודע שאין שאלה גדולה וכללית מזו ובכל זאת

שלומי: וואו איזו שאלה. ברור שהתחושה היוצאת מצפייה בכל כך הרבה סרטים היא שזה תחום מאד מגוון שנע בין הרבה תמות ונקודות מבט לא שגרתיות. אנחנו יכולים להזדהות עם כלב או חתול כדמות ראשית, ואפילו יש סרט ששם אותנו במקומם של זרעי שן הארי בהרפתקה מסעירה ומותחת. לא חשבתי שאי פעם אתעניין ככה במסע של צמח.

במבט כללי, הרבה סרטים מתעסקים ביחסים בין הורים לילדים, בביקורת חברתית וטכנולוגית, וכמו שציינתי ככלי לעיבוד של תחושות קשות וקטסטרופות שלא חסרות גם ברמה הבינלאומית הקיומית והאקולוגית.

יובל: לגמרי לא חסרות. הזכרת מקודם AI, ועכשיו ביקורת טכנולוגית – איפה אתה עם AI? איך זה משפיע עליך, על היצירה שלך קודם כל כאמן ומעבר לזה במבט רחב יותר?

שלומי: בתור מישהו שאוהב להסתבך ולעשות דברים בדרך הקשה או ידנית אני נוטה לחמוק משימוש בבינה. אבל אם נסתכל בצורה מפוכחת ה־AI פשוט מוטמע כבר ביום־יום וכמעט שאי אפשר לא להשתמש בו.

היום כשאתה עושה תחקירים על סרטים ואפילו בחיפוש ״פשוט״ בגוגל אתה מקבל ישר תמצית של AI. גם אם לא התכוונת בסוף זה מאוד מפתה להשתמש בזה, כי זה מקצר תהליכים. 

הרבה מההתכתבויות שלנו, או דו״חות רשמיים, כבר נעשות בצורה מהירה אוטומטית. לפעמים אני לא אוהב את איך שהרובוט כותב בצורה כזו… רובוטית. אולי מזל שאפשר עוד יחסית להבחין מתי משהו לא קיבל מגע יד אנושי, אבל סביר מאד שגם זה ישתנה והרבה מהדברים שאנחנו רגילים לעשות יעשו בבינה שתנהל שיחות והתכתבויות עם עצמה 🙂

זה מזכיר לי שיש לנו פאנל ביום שישי בשיתוף איגוד מקצועות האנימציה וקרן גשר, של אמני סטופ מושן ישראלים שבוחרים למרות כל הקדמה והפיתוי לקצר תהליכים, לעסוק בחומר ובתחום יצירה כה סזיפי.

במקבץ של ארס אלקטרוניקה, פסטיבל הטכנולוגיה האוסטרי, יש שימושים מאד מעניינים של AI; בעיקר כמנגנון שיכול ליצר דימויים מתעתעים וסוריאליסטים או ליצר ריאליזם שקרי, מה שמאתגר את המעמד של דימוי מצולם כמסמך של אמת

יובל: אז אתה לא נשמע לי מודאג במיוחד

שלומי: יש את הפחד הנפוץ שהבינה תחליף אותנו. במיוחד את האנימטורים. בעייני זה עוד כלי טכנולוגי שמגיע עם יתרונות וחסרונות. 

וכמו המצאת הדפוס, הצילום וכל התקדמות טכנולוגית שמשנה את העולם היא גם מייצרת הרבה פחד. בסוף הבלתי נמנע היא נהיית פשוט עובדה מוגמרת והעולם ממשיך להתקיים ולהמציא עוד דברים מפחידים (בינתיים).

כיף שיש ממה לדאוג כי זה נותן חומר ליצירה 🙂

יובל: לגמרי. מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר שלא אמרת לפני שנפרדים?

שלומי: כמובן, חשוב להכיר תודה לקרן לירושלים, למיזם לקולנוע ירושלים, לסינמטק ירושלים ולעיריית ירושלים, שמאפשרים לפסטיבל הזה לחזור בגדול בשנים הלא פשוטות האלה של חוסר ודאות ושהתרבות סובלת בקשיים משלה. אנחנו מתרגשים מאד מהתוכנית שגיבשנו עם צוות האוצרים וגאים בהמוני היוצרים הישראלים הבלתי נלאים, שנותנים לנו זכות קיום ותקווה

---

AniNation
פסטיבל האנימציה הבינלאומי ירושלים התשיעי
מנהל אמנותי: שלומי שטיינר יוסף
סינמטק ירושלים
4-8.11