תערוכות נובמבר־דצמבר בסדנה לאמנות יבנה

קרעי שכבות

התערוכה הקבוצתית (אוצר: רוני ראובן) מפגישה את האמנים עם חומרים שונים, מקרעי נייר ועד חפצים נשכחים לכדי יצירות המבוססות על פירוק שכבות והרכבה מחדש. השימוש בטכניקות של קולאז׳ ואסמבלאז׳ מאפשר לטוות סיפור מתוך שאריות, שברים וזיכרונות חומריים. כל עבודה חושפת תהליך של גילוי והפתעה. מה שנקרע, נחתך או נזרק, זוכה לחיים חדשים דרך חיבור לא צפוי ומאתגר.

בתערוכה מתהווים ניגודים: בין ישן לחדש, בין מקרי למכוון, בין פרט לשלם. יחדיו הם רוקמים עולם עשיר של דימויים, רגש ושפה אישית. עולם שבו השלם גדול מסך חלקיו – ביטוי של הפילוסוף היווני אריסטו, שמשמעותו היא שערכו של משהו כמכלול עולה על סך כל מרכיביו. ההקשרים והאינטראקציה ביניהם מוסיפים לו משמעות ועוצמה שאינן קיימות בכל חלק בנפרד.
אמנים.ות משתתפים: חגי ארגוב, עדי אדר, שולי בורנשטיין וולף, אריה ברקוביץ, אסתי דרורי חיות, טל להט רפל, סבינה סעד, אן רות פקטורוביץ, אורית קורן אהרוני, אלינה רום כהן, אבנר שר.

---

ברייתות, תוספתות והשמטות

תערוכת יחיד לאיתי גבאי (אוצר: רוני ראובן) ובה עבודות שיצר ב־20 השנים האחרונות. שם התערוכה מצביע על הקונפליקט המלווה את העשייה האמנותית. ה״ברייתא״ היא מאמר של תנאים שלא הוכנס לסדר המשניות ולכן נותרה חיצונית להן, ״התוספתא״ היא קובץ מסודר של מסורות מתקופת התנאים שלא נכללו במשנה, וה״השמטות״ הן אלה שנשמטו מספרי התלמוד על ידי הצנזורה.

חלק מהעבודות נוצרו בסטודיו כיצירה אישית ואינטימית הנובעת מרחשי הלב, עבודות שמשקפות שנים של פוריות לצד שנים שחונות ביצירה, שבהן הלימוד והחשיבה הובילו ליצירה מחודשת. עבודות שהחלו כתרגילים של חיפוש ותהייה בחופשיות ואקספרסיביות, קיבלו מעמד כעבודות העומדות בפני עצמן.

דמות האדם החושב, המופיעה בסדרת עבודות נוספת, מבטאת את הניגודיות שבין כוח השכל והדעת המבדיל את האדם משאר ברואי העולם, לבין המחשבות הטורדניות ברגעי השפל שלו. העיסוק בדואליות מתומצת בעבודה ״מרחפת״ (בראשית רבא ב׳ ד׳), ברגעים שלפני הבריאה, שבהם אנרגיה ראשונית המתפתחת לכדי חיים. המעבר מהתוהו שקדם לתיקון לעולם מרומזת מעל, לצד רוחו של המשיח, וכבכל עבודותיו – רב הנסתר על הגלוי.

---

---

בד בבד

תערוכת יחיד לעליזה יבין (אוצר: רוני ראובן) העוסקת בדיאלוג שלה עם עצמה מהעבר ועם עצמה בהווה. העבר מיוצג בבדים שבהם עסקה בצעירותה כבוגרת מכללת שנקר וכמעצבת אופנה. בציפייה לשעתם היפה, אספה בדים רבים בהתמדה ובאהבה. אלו שימשו אותה בציוריה שעסקו באסתטיקה של עולם האופנה, עולם שבחשיבה מפוקחת התגלה כמעטפת דקורטיבית ריקה מתוכן.

בד בבד עם תיאור הבדים הגזורים, הקרועים והתלושים, מופיע דיוקנה העצמי. בתהליך מורכב של ישיבה מול המראה, תוך שימוש בבדים שהונחו על פניה, נוצרה תחושת חוסר נוחות המשתקפת גם מהציור עצמו. תהליך זה של התבוננות פנימית מעלה ספקות ושאלות רבות לגבי התוצאה – הדילמה שבין ההיצמדות למראה העיניים לבין החופש לבטא את עצמה, כאבה ותחושותיה, מול מציאות שהשנים נתנו בה את אותותיה.

בעבודה האחרונה בסדרה, הצמידה פיסות בדים לבנים לפנים, מעין תכריכים, בחשיבה על מממנטו מורי – זיכרון המוות. תהליך קילופן של חלק מהן חשף את עורה הוורדרד על פני המצע הלבן – מהלך של בקיעה והתחדשות.

---

הסדנה לאמנות יבנה
שדרות דואני 25, יבנה
פתיחה: 7.11; נעילה: 23.12