כל מה שחשוב ויפה
כרמל הררי, על התנועה בזמן הזה. צילום: נועה פרז
כרמל הררי, על התנועה בזמן הזה. צילום: נועה פרז

עוז זלוף: ״משהו להאמין בו״ זה תנאי בסיסי לקיום משותף. וזה כל כך נחוץ עכשיו

תנועת ״מרימה״ ותדר יקיימו השבוע פסטיבל לאמנות ואקטיביזם קווירי ״להטענת מצברים, רעיונות וחלומות״, שיכלול בין השאר מוזיאון לעבר של העתיד, סיור מורשת בתדר ובפארק המסילה ושיחה פתוחה על התנגדות בתנאי דה לגיטמציה

יובל: הי עוז, מה קורה, ומה שלומך ברכבת ההרים הרגשית הזאת שנקראת מדינת ישראל אחרי החגים?

עוז: אני מרגיש שכל ההוויה שלי היא שתי אצבעות שמוחזקות בתקווה שהמלחמה באמת מסתיימת. מעבר לזה באמנות טובה ומיטיבה נתנחם 🙂

יובל: שתי אצבעות אינדיד. ולתוך הלימבו הזה של מלחמה שאולי מסתיימת וצרות אחרות שלא חסרות, אנחנו פה לדבר על משהו להאמין בו, פסטיבל אמנות ואקטיביזם של תנועת ״מרימה״ והתדר – קווירים למען לעתיד טוב יותר. שנאמר: מאיפה נתחיל?

עוז: נכון. נתחיל מזה שהרעיון לפסטיבל התגבש עוד לפני ההבטחה לסיום המלחמה, כשהרגשנו ש״משהו להאמין בו״ זה המושג הכי חיוני ונחוץ כרגע. איכשהו יצא שהאירועים האחרונים, לתחושתי, רק הגבירו את הצורך בזה.

״משהו להאמין בו״ היא כותרת לא מובנת מאליה לשים על אמנות, אבל מבחינתנו זה הדבר הכי בסיסי שאנחנו מחפשים כשאנחנו הולכים לראות אמנות. זה גם הבסיס של הרעיון הקווירי; יעני, הקוויר מובן לחבורה שלנו ב״מרימה״ כאידיאל שתמיד דורשים, יוצרים ומחפשים אותו, ולא כאופנה או זהות אישית. הוא מחובר מעיקרו לרעיון של יצירה, של תרומה תרבותית, והפסטיבל הוא הזדמנות לבטא את זה

יובל: רגע לפני שנמשיך, תגיד כמה מילים על מרימה לטובת מי שלא מכיר.ה, ומה אתה עושה שם ובפסטיבל הקרוב

עדן דגני

עדן דגני

גלעד אמיר, האתמול של מחר

גלעד אמיר, האתמול של מחר

רוני פיקסלר

רוני פיקסלר

עוז: מרימה היא תנועה חברתית של להט״ב שרוצים להתאגד, ליצור ולהשפיע. הרעיון בבסיסו התחיל כשנפגשנו אקטיביסטים, אנשי חינוך ואמנות, וחשבנו על זה שתנועת נוער היא משהו נפלא אבל יש צורך בהתארגנויות כאלה גם בגילאים בוגרים יותר. כפעילים בקהילה הגאה יש לנו המון ציפיות מהקהילה שלנו, לראות באנשיה כמגדלור של מגוון, ליברליות, מעורבות חברתית, והחלטנו להקים את המסגרת שבה זה יכול להתהוות ולהתפתח. 

אז מרימה מקימה ומלווה גיבוש של חבורות, קהילות, של יוזמות תרבות, של תאים פוליטיים, מוסדות. לדוגמה, הקמנו את מכללת מרשה להכשרה תעסוקתית ומקצועית לקהילת להט״ב, בדגש על שילוב מקצועי והשמה תעסוקתית, ואנחנו פועלים לשיקום ושילוב של סטודנטים גם בתחומים פסיכו־סוציאליים, מתוך הבנה שלהט״ב = אוכלוסיה בסיכון כיום בישראל. במקביל, הקמנו תנועת אחות בשם אלוואן, שפועלת בחברה הערבית־פלסטינית עם שותפים שמצאנו ואנו עוסקים בגיוס התשתיות הכלכליות שלהם. ועוד ועוד.

״משהו להאמין בו״ היא כותרת לא מובנת מאליה לשים על אמנות, אבל זה הדבר הכי בסיסי שאנחנו מחפשים כשאנחנו הולכים לראות אמנות. זה גם הבסיס של הרעיון הקווירי, כאידיאל שתמיד דורשים, יוצרים ומחפשים אותו, ולא כאופנה או זהות אישית

אני מלווה את התחום החברתי־קהילתי־יצירתי בתנועה, ובפסטיבל אני אאצור את התכנית הרב־תחומית שלו, אמנות שתוצג כתערוכות, קולנוע, דוכני אינטראקציה, פרפורמנס, מחול, תיאטרון, חאפלה, מופעים ועוד

יובל: מגניב. תן כמה דוגמאות?

עוז: בערב חמישי יתקיים ״מועבט שירה״, אירוע שכולל הקראת שירה, קריוקי, להקה חיה ומופעים, שהוא אנטי־תזה לאופן הקיים של מופעי שירה שמדברים לקהל מלומד. הקהל כמו בטברנה ישתה הרבה ערק, יקריא וישמע שירים, ירקוד ויוזמן להשתתף בסיפורים על הבמה. זה פורמט קווירי לערב מסורתי שיוצרת איתנו המשוררת שקד כהן.

עוז זלוף. צילום: מ״ל

עוז זלוף. צילום: מ״ל

עוז: גלעד אמיר יוצר מוזיאון לעבר של העתיד – תיעוד מדומיין של הסכם השלום הישראלי־פלסטיני והשלכותיו, עם ירידה לפרטים מאוד מדוייקים ומשעשעים. לילא עבד אלרזאק יוצרת מיצב סאונד ופיסול שעוסק במעמד של השפה הערבית בעקבות שיח והקלטות שקיימה עם צעירים ערבים בארץ. בנות בצריח – נדב בושם ועדילי ליברמן – יובילו מופע קומי של סיור מורשת בתדר ובפארק המסילה. 

יהיה עירום נשי שיצרו אמניות נשים ושמבטא תפיסה חדשה על עירום כשאישה יושבת מאחורי המצלמה או הבד, ומדגים השקפה חדשה על מיניות, בהשתתפות נעה זני, מעין שלם ועמית גביש. לילך לבנה מציגה מופע ראשון אחרי שנים שבהן היא מלמדת נערות ערביות ויהודיות ופיתחה איתן שפה של מחול־מדיטטיבי. הנערות והיא יעלו מופע מסכם לתהליך שלהן באירוע.  עדן דגני, צלמת שמחפשת קאמפ בתרבות הישראלית, תציג רולאפים ותמונות־שלט ברחבי התדר. שקד מוכיח והלהקה שלה יציגו בזירה של התדר עיבוד לעבודת מחול שהיא יצרה ושאת הסאונד שלה היא יצרה עם רע מוכיח. ועוד.

בנוסף לכל זה תהיה בשישי גם במה מרכזית עם שמות כמו ליהי טולדנו, שלומי סרנגה, ואלרי חמאתי, מירי אלוני ועוד שמות מפתיעים שעוד אסור לי לגלות

יובל: ואיך כל זה משתלב עם שאר הליינאפ, של נגיד, ואני מצטט, שיחה פתוחה על התנגדות בתנאי דה לגיטמציה עם גיל דיקמן בן דודה של החטופה כרמל גת; או השעשועון – שלום חלום, בהשתתפות טליה ברטפלד, מיקי גיצין, רעות ענבר וגיא עקיבא?

עוז: הבסיס להכל זה הרעיון של מעורבות תרבותית, ומזווית אחרת – יצירה קווירית. ״שלום חלום״ זה בסיס ליצירות אמנות שיוצגו בפסטיבל כמו גם למניפסטים ועמדות פוליטיות שיתבטאו בו. הסיפור הזה של קוויר הוא זהות מכלולית שיש לה מופעים שונים והפסטיבל יבטא אותם. 

כאוצר יצא לי להשתתף באירועים שביקשו ממני להימנע בהם מפוליטיקה, או מעמדה חברתית שעשויה להציף קונפליקט, והפעם זה יהיה פסטיבל שיוכל לחשוף שילוב בין תפיסה אתית ואסתטית, מכלולית. אמנים, אוצרים, פעילי תרבות עוסקים בשאלה של מה טוב ויפה, מה צריך להציג, מה יש לומר – והפסטיבל יאפשר את ביטוי הרעיונות האלה מכל הכיוונים. 

בכלל, אנחנו יוצרים באיזור מלחמה! לעשות אמנות ולהסתפק באוביקט זה מרגיש חלקי. יש הרבה דרכים להתבטא – אני שואף לראות רצף בין אמנות ופעולה

לילך לבנה. צילום: טל הרינג

לילך לבנה. צילום: טל הרינג

שני אבני

שני אבני

יובל: אז אני רוצה לחזור לשם – משהו להאמין בו: זה מספיק? זו התחלה? ואולי שאלת השאלות: אתה אופטימי?

עוז: משהו להאמין בו זה תנאי בסיסי לקיום משותף. וזה כל כך נחוץ עכשיו.

כישראלי אני מרגיש שהמציאות סביבנו מרוקנת לנו את האוויר. הלב נשבר, הידיים נרפות, הקיום נדמה כמו טיפוס בעלייה קשה קשה. השחיקה נוכחת בכל. לאמנות ולפעולות תרבות יש כוח להיות רגע מעל המציאות ולהציע דימוי חדש. כיוצרים יש לנו הזדמנות ליצור מעמד, נניח פסטיבל, שיהיה אתר משמעותי להטענת מצברים, רעיונות וחלומות. 

המציאות מרוקנת לנו את האוויר. הלב נשבר, הידיים נרפות, הקיום נדמה כמו טיפוס בעלייה קשה קשה. השחיקה נוכחת בכל. לאמנות יש כוח להיות רגע מעל המציאות ולהציע דימוי חדש. כיוצרים יש לנו הזדמנות ליצור מעמד, נניח פסטיבל, שיהיה אתר משמעותי להטענת מצברים, רעיונות וחלומות

ובהקשר של האמנות – הרי זה מה שהפלטפורמה שלך עוסקת בו – זו חתיכת ציפייה להניח בפני אמנים את הציפייה ליצור דברים להאמין בהם, בהקשר חברתי רחב, אבל יש אמנים רבים שעוסקים בכך, ואנחנו רוצים לחגוג את האמנות שלהם ולקחת בה חלק. 

איזו שאלה יפה שאלת. כשעוסקים בחברה האזרחית הפעילה בישראל, ובמרימה יש לי הזדמנות לפגוש פעילים בתחומי אמנות, חינוך, פוליטיקה, מחול, הכל, אתה נעשה יותר אופטימי, כי האופי הישראלי מעורר הגאווה נוכח במרחבים האלה המון. את פוגשת מוטיבציות מעוררות השראה, יכולות מסחררות, טמפו גבוה, שאפתנות, חום אנושי. 

אז כן, בגלל זה אני מכור לעבודה כי בתחומי תרבות ואקטיביזם יש הרבה אופטימיות. ותצטרפו למרימה – יש לזה אפקט מיידי על תשוקה לחיים

שקד מוכיח. צילום: אבי גולרן

שקד מוכיח. צילום: אבי גולרן

מועבט שירה. צילום: תמיר יוגב

מועבט שירה. צילום: תמיר יוגב

birds

יובל: אז במילים אחרות אתה אומר שאם נגיע לפסטיבל נצא ממנו קצת יותר אופטימיים או במצב קצת יותר טוב ממה שנכנסנו אליו?

עוז: זו המטרה השאפתנית ששמנו לנו, כן. זה המבחן

יובל: אמן. מה עושה מי שרוצה להצטרף למרימה? איך זה עובד? יש איזה מבחן קבלה קווירי? 😇🤡

עוז: רק כותבים לנו! לאינסטגרם / אתר / או אלי אישית: 050-2029932. ואם יש פה אמנים מעוניינים, אנחנו מקימים כעת פורום של יוצרים ויוצרות גאים מרחבי הארץ. אז זה הרגע

יובל: נייס. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדות?

עוז: רק לומר שהשתתפות ברמה יצירתית וחברתית היא הדרך הכי טובה להגשמה עצמית. בואו למרימה או למעגלי פעולה אחרים שהם הבטחון הכי חשוב לחברה בריאה שנלחמת על הדמוקרטיות והנאורות שלה מול כוחות מאיימים

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden