לירי אגמי, דני טננבאום, אלון קפלון // Unfolding Light
אחרי השבעה באוקטובר הכול הרגיש פתאום זר; הרחובות בניו־יורק שהיו לבית נעשו מנוכרים ועוינים, ומתוך התחושה הזו הגיע הרצון להתכנס פנימה, לאנשים שמבינים אותנו הכי טוב. כך נולדה התערוכה שנועדה לספר את הסיפור של הקהילה הישראלית־יהודית בניו־יורק בצל המלחמה בישראל.
התערוכה Unfolding Light, שנערכה זו השנה השנייה, הציגה בעיקר צילום תיעודי שצמח מתוך הקהילה הישראלית־יהודית־אמריקאית בעיר. מעל 20 צלמות וצלמים מציגים בתערוכה, רבים מהם מובילים בצילום עיתונאי שעבודותיהם פורסמו לאורך השנה בכלי תקשורת מרכזיים בארץ ובעולם. בחלל אחד הציגו הצלמים לצד זה את מה שעבר עליהם ועל הקהילה בהשפעת ה־7 באוקטובר והמאבק להשבת החטופים – ממפגשי קהילה, טקסי זיכרון וצעדות, ועד רגעים קטנים מן היומיום.

מוריס, בן דודה של שירי ביבס, בציון יום הולדתו של כפיר ביבס, ניו יורק, 19 בינואר 2025. צילום: אמנון שמי

אלי שרעבי במועצת הביטחון באו״ם, מראה את התמונה של אחיו יוסי שנרצח בשבי חמאס, 20 במרץ 2025. צילום: נעם גלאי

פוסטרים תלושים בניו יורק, 26 במרץ 2025. צילום: לוק טרס

הפגנה שבועית מול הבית של מזכ״ל האו״ם, נובמבר 2023. צילום: דני טננבאום

מצעד ישראל במהנטן, 18 במאי 2025. צילום: יואב גינזבורג
ה־7 באוקטובר דחף קהילות ישראליות ויהודיות רבות ברחבי העולם להתאחד. רצינו להיות בנוכחות מי שמבין אותנו, שיודע במבט מה אנחנו מרגישים; שכואב את מה שכואב לנו, ונלחם יחד איתנו על מה שחשוב גם לנו. סביב מאבק החטופים התגבשה קהילה, על פניו מגוונת מאוד – בדעות פוליטיות, בקשר לדת, בגילאים – אך עם מכנה משותף אחד חזק: הנחישות להחזיר את כולם הביתה.
בגלל המרחק הרב מישראל, הצילום שימש כאמצעי להעביר את תמיכת הקהילה לארץ – להראות למשפחות החטופים שגם מעבר לאוקיינוס, אלפי קילומטרים מישראל, יש להן גב ואנשים שילוו אותן עד הסוף. במקביל, המשימה לשמור את סוגיית החטופים במרכז השיח והתקשורת הייתה מהותית, וגם בה מילאו התמונות תפקיד חשוב. עם התמשכות המאבק, וכשהתקרבנו לציון השנה, הצטבר בידינו חומר רב – והחלו לעלות מחשבות על המשמעות הנוספת שיכולה להיות לארכיון הזה.
בציון יום השנה הראשון ל־7 באוקטובר החלטנו לארגן תערוכה. הזמנו צלמים מקומיים נוספים שתיעדו במהלך השנה בניו־יורק, ופתחנו את התערוכה הראשונה בנוכחות של מעל 250 מחברי הקהילה. התערוכה נרקמה כולה בהתנדבות של ישראלים ויהודים שנרתמו למען המאבק – מבעל הגלריה שהעמיד את החלל, דרך הדפסות ומסגור, ועד עבודת הארגון עצמה. כולם שמחו לתת את חלקם. וכך גם בשנתה השנייה של התערוכה שכל כך קיווינו שלא נגיע לציין.
המטרה של התערוכה הייתה ליצור מרחב של זיכרון והתבוננות: לשקף חזרה לחברי הקהילה את המאמץ שנפרש לאורך חודשים, לאפשר לעצור לרגע לבחון את הדרך שעברו, ולהמחיש בתמונות עד כמה משמעותית הייתה העשייה שלהם – למאבק, למשפחות, ולחטופים שעדיין מחכים לשוב הביתה.
על כן, במסגרת האוצרות הושם דגש על המוטיב שליווה אותנו לאורך השנה האחרונה – אושר מהול בכאב, שמחה מהולה בעצב. התמונות שנבחרו שיקפו רגעים מטלטלים על הציר הזה: מהאושר שבחזרתו של החטוף המשוחרר עידן אלכסנדר לביתו בניו־ג׳רזי, דרך ההתרגשות במצעד ישראל במנהטן שבו צעד החטוף המשוחרר קית׳ סיגל (יליד ארצות הברית), ועד הרגעים ששברו את הלב של כולם – הפרידה משירי, אריאל, וכפיר ביבס, שאת דודם מוריס, המתגורר בניו יורק, ליווינו לאורך כל המאבק.
לצד המאבק להשבת החטופים, שתפס מקום כל כך משמעותי בחיים של כולנו, ביקשנו לתת מקום גם לחיי היום־יום של ישראלים ויהודים אל מול התגובות בניו יורק למלחמה. היה קשה להתעלם מהסמלים, השלטים וההפגנות שמילאו את המרחב הציבורי – וגם הם שיחקו תפקיד בסיפור שלנו כישראלים ויהודים מעבר לים.

עידן אלכסנדר חוזר לביתו בניו ג׳רזי, 19 ביוני 2025. צילום: לירי אגמי

משפחות החטופים מדברות עם טראמפ אחרי פרסום החתימה על העסקה, 8 באוקטובר 2025. צילום: לירי אגמי

יותם כהן ולירן ברמן מגלים על החתימה של הסכם החטופים, 8 באוקטובר 2025. צילום: אלון קפלון

לישי לביא ונדב רודאיף מגלים על החתימה של הסכם החטופים, 8 באוקטובר 2025. צילום: לירי אגמי

ערב פתיחת התערוכה השניה, 13 באוקטובר 2025. צילום: עומר קפלן
בהזמנה לתערוכה השנה כתבנו שאנחנו שומרים על התקווה שעד פתיחתה ישובו החטופים הביתה, והיא תשמש סיכום של מאבק ארוך. וכך, כמה ימים לפני פתיחת התערוכה, הגיעה הבשורה. לתערוכה נוספו ארבע תמונות חדשות, של הרגע שבו משפחות החטופים שבדיוק סיימו משלחת בוושינגטון די.סי. בשביל להלחם על יקיריהם, קיבלו את ההודעה שנחתם הסכם שחרור החטופים, וטראמפ בישר להן בשיחת טלפון שהם ישוחררו ביום שני הקרוב.
כשנפתחה התערוכה כל החטופים החיים כבר שבו לישראל, והערב צוין בתחושת התרגשות גדולה. במרכז הגלריה ניתן לקהילה מקום לכתוב פתקים ולשתף בתחושות הרגע; הרבה אושר והקלה עברו דרך המילים.
אנחנו מקווים להמשיך עם התערוכה גם בשנים הבאות – להוסיף שכבות לזיכרון ולחזק את הארכיון של החיים הישראלים־יהודיים שמחוץ לישראל – אך מקווים שעד אז ישובו כל החטופים, וכל המשפחות יוכלו להיפרד מיקיריהן בקבורה ראויה בישראל.
ערב הסגירה של התערוכה התקיים ב־30 באוקטובר בגלריית מושבה בניו־יורק, ולווה בשיחת אמן עם צלם העיתונות עטור הפרסים אלקסי רוזנפלד, שצילומיו תיעדו את סיפור המלחמה בישראל ואת התגובה העולמית מאז בוקר ה־7 באוקטובר. הערב המחיש עד כמה הקהילה הניו־יורקית רואה ערך וחשיבות בתיעוד הסיפור שלנו, וכמה היא חשה שהסיפור שלה שזור בסיפורה של ישראל באופן בלתי נפרד.
הצלמות והצלמים שהשתתפו בשתי שנות התערוכה: אלון קפלון, אלכסי רוזנפלד, אמנון שמי, ברית שחם, גילי גץ, ג׳ואן רות, ג׳יידן ווקר, ג׳סי אילן קורנבלוט, דני טננבאום, דנה גולן, ויקטוריה גורסקאיה, טל שמיר, יואב גינזברג, יוני חרש, לוק טרס, לירי אגמי, ליעד וישניה־נמט, מייקי מורג, מיכל רבין, נוח סרולוביץ, נוי פיינר, ניקול פריזר רובנס, נעם גלאי, עומר קפלן, פול מרגוליס, קרן סמול, רונן ברקה, רועי בושי, רות ישפן, שחר דקל, תמר שמש.
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו










