הרשימה המשותפת // 20.11.25
משל החמ״ל במוזיאון תל אביב
משל החמ״ל / התצפיתניות של גזרת עזה – מיצב וידאו מאת טליה לביא, מוצג במוזיאון תל אביב לאמנות (אוצרת: מירה לפידות), ומורכב מעשר עדויות של תצפיתניות ששירתו בגזרת עזה בין השנים 2016–2024. זוהי עבודה מטלטלת המפנה את המבט אל נשים צעירות בתוך המערכת הצבאית, ונוגעת בסוגיות של גורל ומקריות, אחריות ואשמה, אמפתיה וחברות על סף תהום.
לביא משתמשת באמצעים מצומצמים – המצלמה מתמקדת בפניה של כל דוברת, על רקע שחור. היא נמנעת משימוש בחומרים ויזואליים נוספים ומאפשרת למי שאולי היו שקופות להיראות ולהישמע. מיצב הווידאו מורכב משני ערוצים: במסך הראשי מופיעות הדוברות בזו אחר זו, בסדר כרונולוגי לפי תקופת השירות הצבאי שלהן. הערוץ השני מוקרן בירכתי חלל הגלריה וערוך באופן המדמה החלפת משמרת או ״שושלת מסירה״ של עדות, בזמן ובמרחב.

משל החמ״ל. צילומים: טליה לביא / ספירו סרטים
על גדם הלב נחה ציפור בגלריה העירונית רמת השרון
״על גדם הלב נחה ציפור״, מקבץ של ארבע תערוכות יחידה, ייפתחו מחר (21.11) בגלריה העירונית לאמנות עכשווית ברמת השרון (אוצרת: רחל ששפורטה): ״לעלות הכי נמוך״ של פסי גירש, ״מכל החלונות רואים את השקיעה״ של נדיה עדינה רוז, ״מתאבקת על החיים״ של ורד נסים ו״ביד מלאה״ של שהד זועבי.
כל אחת מהאמניות מבקשת לבטא את חוויית האובדן שלה ולהשמיע את קול השבר הפרטי שלה. כמו שכתב רולאן בארת׳ – היכולת לדבר את הכאב היא גם אפשרות לנחמה. כך הופכת אמנותן למרחב של קינה, שיש בה גם חמלה ותקווה – יסודות הטמונים עמוק בליבו של כל מסע פרידה.

נדיה עדינה רוז. צילום: מ״ל

שהד זועבי. צילום: רמי צלקה
רם כרמי בביתן איל עופר
״אבטיפוס: האדריכלות של רם כרמי״, תערוכה מקיפה שתציג את עבודתו המרתקת והשנויה במחלוקת של האדריכל המנוח רם כרמי, תפתח בשבת (22.11) בביתן איל עופר (לשעבר הלנה רובינשטיין) של מוזיאון תל אביב לאמנות (אוצר: ערן נוימן). כרמי, בן לדור האדריכלים שפעלו לאחר הקמת המדינה וחתן פרס ישראל לאדריכלות, אחראי לכמה ממבני הציבור המשמעותיים בארץ, ביניהם בית המשפט העליון, בית אל על והתחנה המרכזית החדשה בתל אביב.
התערוכה, הבנויה משישה פרקים על פי סדר כרונולוגי, מזמנת למבקרים היכרות מעמיקה עם התפתחות עבודתו המרתקת של כרמי. יוצגו בה עשרות מוצגים מארכיון עזריאלי לאדריכלות, מודלים, שרטוטים, צילומים, סרטים וכן ראיונות מצולמים עם בני משפחתו, עובדים וסטודנטים שלמדו אצלו במהלך השנים.

רם כרמי, עדה כרמי מלמד, חיים קצף ובן פלג, תיכון עמל ליידי דיוויס, תל אביב, 1965-73. צילום: סטודיו אלפרד ברנהיים וריקרדה שוורין

רם כרמי ועדה כרמי מלמד, בית המשפט העליון, ירושלים, 1986-92. צילום: ריצ’רד בריאנט, Arcaid
תערוכות חדשות בגלריה במרכז ההנצחה טבעון
שלוש תערוכות חדשות ייפתחו מחר (21.11) בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה בקרית טבעון (אוצרת: מיכל שכנאי). ״רק לא חיימקה״ של חיימי פניכל היא תערוכת יחיד עם המתים, שבה מתארח האמן המנוח גדעון גכטמן. זהו מסע אישי ונוגע אל תוך זיכרון משפחתי ותרבותי של שכול, הנצחה וזהות. באמצעות חומרי בניין המזוהים עם הנצחה משחזר פניכל ומפרק בו זמנית את זיכרונותיו מבית סבו וסבתו, וממנו יוצר חלל טעון, פיוטי ומורכב, שבו קול, חומר וזיכרון נשזרים זה בזה.
במבואה תפתח ״קצוות פרומים״ של לזלי רובין־קונדה, שמציגה רישומים וציורים הנעים בין יציבות והתפוררות, מחיקה ויצירה. בעבודותיה מתגלם תהליך מתמשך של חיפוש, שבו קווים נחרטים ונמחקים, שכבות גרפיט ופיגמנט מתכסות ומתגלות, ודימויים מופיעים ומתפוגגים.
במגדל המים תפתח ״חזיונות לילה״ של תרצה כפרי – מיצב שמציג עולם חזותי טעון הנע בין חלום למציאות, בין קודש לחול. גלילי בד שקופים, עליהם שזורים דימויים של ילדים, חיילים, חיות ומילים, תלויים בחלל המגדל ויוצרים זרם תודעה מתמשך. לצד עדינותם עולים מהם כאב, זעם וגעגוע אל מול מציאות של מלחמה מתמשכת.

חיימי פניכל. צילום: יובל חי
רוני טהרלב ודן אורימיאן בגלריה גורדון
שתי תערוכות יחיד ייפתחו הערב (20.11) בגלריה גורדון בתל אביב. הראשונה, ״סינדרלות״, של רוני טהרלב, שחושפת גוף עבודות חדש שאותו יצרה במהלך השנתיים האחרונות בברלין. במרכז התערוכה סדרת ציורים תחת הכותרת ״סינדרלות: לכל אלו שניסו את הסנדל לפני סינדרלה״. טהרלב יוצרת עולם קסום ומתעתע שבו מתקיימים במקביל, יופי רב ותמימות של ילדות ונעורים, לצד מקומות מנוכרים ואפלים, המהדהדים פגיעות, ערעור ויחסי כוח.
השנייה, ״חוף״, של דן אורימיאן, תכלול עבודות שבהן נופי ים ודיוקנאות המבוססים על דמות בתו של האמן. אורמיאן ממשיך בדיאלוג עם הנוף, ממקום טעון של משיכה מצד אחד ותחושת הנסתר והלא ידוע מצד שני. העבודות מבוססות על צילומים שעוברים עיבוד רב רבדים, בחיפוש המשמעות בתוך הנוף, בניסיון למצוא שוב את הריגוש מהמבט בשקיעה, גאות ושפל.

רוני טהרלב. צילומים: אלעד שריג

דן אורימיאן. צילומים: גלריה גורדון
שיראל ספרא ושירה גפשטיין בגלריה מחניים
שתי תערוכות חדשות ייפתחו בשבת (22.11) בגלריה מחניים בקיבוץ מחניים (אוצרת: מיכל בלייר). הראשונה, ״איש ציפור | שבלול אש״ של שיראל ספרא, ששואף בעבודתו לחבר בין רבדי הקיום האנושי. הוא נודד מהמודע אל הלא מודע החלומי, אל הזיכרונות ואל חוויות הילדות הראשוניות, שאותם הוא משחזר ואף מרפא באמצעות העשייה האמנותית. בתוך הציור הוא כמו שואל על המסע, שבו רגליו לוקחות אותו למקומות לא ידועים.
השנייה, ״שתי גולגלות וארבע רקפות״ של שירה גפשטיין, שמציגה עבודות העוסקות ברווח הבלתי נתפס שבין החיים הממשיכים להתקיים לבין המוות הפוער עיניים, ובטבע בעל הפראות הראשונית והבלתי נגועה, הניצב מול זוועות המציאות והטרגדיות האנושיות. בבסיס התערוכה עומד ציור גדול ממדים שיצרה ביום שנחשף סרטון חטיפת התצפיתניות, שמחבר את סיפורן אל הציור האייקוני ״העלמות מאביניון״ של פיקאסו.

שירה גפשטיין. צילומים: מ״ל

שיראל ספרא. צילומים: לילך בונדי
לורנס זיו במוזיאון יפו העתיקה
״איש החלומות״, תערוכה מעבודותיו של האמן המנוח לורנס זיו, תפתח הערב (20.11) במוזיאון יפו העתיקה (אוצרת: חנה הרצמן). זיו נפטר בשנת 2015, לאחר שנות יצירה רבות, כשהוא מותיר את עזבונו בידי בניו. לאחר עבודת מיון, ובחלקה גם עבודת שיחזור שנעשתה על ידי בנו הצלם כפיר זיו, האוצרת חנה הרצמן והמעצב ששון קדם – תציג תערוכת הרטרוספקטיבה הכוללת למעלה מ־50 עבודות ותשרטט את יצירתו לאורך תחנות חייו.
מסלול התערוכה ייגע בתחומים השונים, ילמד על פוריותו הרבה ומגוון יצירותיו, ויכיר לצופים את תהליכי עבודתו ומחוזות המשמעות שלהן. המקום שבו הוא יצר, אורחות חייו וחוויותיו, כמו שהצטברו לתמונת אישיותו המורכבת והייחודית.

לורנס זיו. צילומים: כפיר זיו
את.ה כאן במרחב אמנות טירת כרמל
התערוכה הקבוצתית ״את.ה כאן״ תפתח הערב (20.11) בגלרית הרחוב מרחב אמנות, במרכז קניות עמי בוטיק סנטר בטירת כרמל. התערוכה נולדה כתוצר של תהליך קבוצתי שהובילה האמנית והאוצרת ורה גייליס עם קבוצת אמנים.ות עולים.ות במסגרת החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה. במשך חצי שנה קיימה הקבוצה מחקר ושיח על גלי ההגירה שהטביעו חותם בטירת כרמל – העיר שבה גייליס חיה ופועלת.
כל אמן.ית יצר.ה עבודה מתוך המפגשים, המסמכים וההליכות בשטח. העבודות מתייחסות ישירות למרקם המקומי דרך פריזמה היסטורית ומבט של הגירה, ובו בזמן משמרות את הקול הייחודי של כל משתתף.ת. כמי שהם.ן מהגרים בעצמם, המשתתפים מפנים מבט חד אל ה״כאן״ ומנסחים את הנוכחות שלהם.ן במקום.

ילנה שפרין. צילומים: ורה גייליס

יקטרינה יורשביץ






















