מה נשמע // המופע של ולטר

מי אני

אורי דובדבני, יוצר רב תחומי. אני נע בין אמנות פלסטית לבמה ופרפורמנס ועוסק גם בהוראה סביב המדיומים השונים האלה. בחצי השנה האחרונה יוצר ומנחה את הפודקאסט המופע של ולטר שיצאו לו עד כה חמישה פרקים. הפרויקט הוא שיתוף פעולה עם מרכז הטורים לאמנויות המופע בירושלים ונולד בעקבות שיחה עם דן אורימיאן שניהל את המרכז עד לאחרונה.

על מה מדובר

הפודקאסט הוא מחווה להסכת הרדיו ״השעה לנוער״ ששידר איש הרוח והוגה הדעות ולטר בנימין בסוף שנות ה־20 בגרמניה. בנימין ליקט אנקדוטות וסיפורים היסטוריים מרחבי העולם, כמו האסיר במסכת הברזל, ציד מכשפות, זייפני בולים, התפרצות הר הגעש בפומפיי ועוד ועוד. הוא שידר את ההסכת בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט – פרקים קצרים, רהוטים, מעניינים ומרגשים.

הוצאת הספרים ״תשע נשמות״ הוציאה תרגום לעברית של ההסכת, שקראתי בזמן שעבדתי על המופע האחרון שלי – פומפיי. התחברתי לאופן שבו בנימין מתבונן באירוע ההיסטורי, הרגשתי שהוא מתאר את ההתרחשויות כמעיין מופע שטמונות בו הבנות עמוקות, אנושיות, חברתיות, פוליטיות ותרבותיות.

בכל פרק בפודקאסט אני מארח דמות אחרת מעולמות הבמה. יחד אנחנו בוחרים פרק מההסכת של בנימין שקשור אל האורח.ת באופן כלשהו ומעיינים בו. דרך ה״העלאה באוב״ של בנימין והמילים שלו, אנחנו משוחחים על במה כמרחב של התרחשות, ביטוי וייצוג, על היחסים בין תיאטרון, פרפורמנס ומחול לבין הזמן והמקום שבתוכם הם מתקיימים.

מה שנוצר הוא מעין אתר ארכיאולוגי או עוגת שכבות שנעה מהעבר הרחוק, דרך מבטו הנבון של בנימין ועד להווה שלנו כאן. בישראל של היום כשחורבן וחיים מתערבבים ללא הרף, החתך הזה מעורר מחשבות רבות עבורי ועבור היוצרים והחוקרים אותם אני מארח. מעבר לאורחים ואליי, שותפים לפרויקט גם פולי גלצר, מנהלת אמנותית של מרכז הטורים, המפיקה סיוון בוכהיים, אהוד לקס על ההקלטה, ואריק פוטרמן ועידן זרמון על צילום הפרקים.

השם שלי

ניסיתי לחשוב על דרך לשלב בין המושג היפה ״מופע״ לבין שמו של ולטר בנימין, האב הרוחני של הפודקאסט. השם מהדהד מן הסתם גם את שם הסרט ״המופע של טרומן״, שבו טרומן מגלה בהדרגה כי חייו הממשיים הם למעשה מופע – ידיעה שמובילה אותו לבחון ולבסוף לבחור את מקומו ביחס למופע חייו. נהניתי לחשוב על הרפרנס הפופולרי הזה כמפתח וכמשהו שמשקף את הלך הרוח של הפודקאסט.

הפעם הראשונה

בפרק הראשון אירחתי את ד״ר עירא אבנרי, במאי וחוקר תיאטרון ופילוסופיה שזכיתי להכיר כמה חודשים לפני כן. נכחתי בכמה מאירועי ״הופכים שולחן״ – פורמט מיוחד שעירא יצר שבו הקהל צופה בקאסט של שחקנים בשעה שהם קוראים ועובדים על טקסט של מחזה קאנוני.

בהמשך הצטרפתי לסדנה בקריאת מחזות שעירא הנחה בת״א תרבות דה וינצ׳י. הופתעתי לגלות כמה אני מתחבר לניתוח העמוק והרלוונטי של המחזות בגישה שעירא מציע, קיוויתי שהוא יסכים לחנוך יחד איתי את הפודקאסט וכך קרה.

דרך ה״העלאה באוב״ של בנימין והמילים שלו, אנחנו משוחחים על במה כמרחב של התרחשות, ביטוי וייצוג, על היחסים בין תיאטרון, פרפורמנס ומחול לבין הזמן והמקום שבתוכם הם מתקיימים

בפרק הראשון אנחנו קוראים על שריפת תיאטרון שהתרחשה בעיר הסינית קנטון, סיפור שהציף אצל עירא ובשיחה בינינו המון הקשרים ומחשבות על בנימין, תיאטרון, יצירה ורוח. זה נתן לי הרבה ביטחון גם להמשך הפרויקט ותחושה שההסכת של בנימין הוא אכן מפתח שיהיה מדהים להמשיך ללכת בעקבותיו.

נשמע טוב

בשונה מפודקאסטים מרובי פרקים, ״המופע של ולטר״ הוא פרויקט בן עשרה פרקים בסך הכל, לפחות בגלגולו הנוכחי. השאיפה שלי בפרויקט היא לפרוש מניפה מגוונת של גישות לאמנות המופע, עם דגש על הפילוסופיה שבלב כל אחת מהן.

זה מוביל אותי לבחור אורחים שיש בעשייה שלהם פן מחקרי או עיוני מובהק ומבוסס. מעבר לשיחות עם כל אורח ואורחת, יש חוטים מקשרים ותובנות שמתגלות עם הזמן כמו לדוגמה ההבנה שבנימין עושה ספויילרים באופן עקבי. כך שאני באמת ממליץ להתחיל מהפרק הראשון ולהמשיך עד לאחרון.

אולי יעניין אותנו גם

האמת לאמיתה היא שאני מאזין מעט מאוד לפודקאסטים ויותר לרדיו ומוזיקה. הפעם האחרונה שהאזנתי לפודקאסט היתה כשעברתי דירה והתגלגלתי לשמוע שיחות על פנג־שווי בפודקסט mind your manners. מעבר לזה האזנתי ואהבתי פרקים נבחרים מתוך ״דברים בעולם״ של ארנון בן דרור ועידו גורדון, ״מובינג״ של אירית שטרנברג ו״קפיצת הדרך״ של חן מלול.