תערוכות חורף במוזיאון פתח תקווה לאמנות
התערוכה הקבוצתית רחבת ההקף ״אומללות נשגבת״, באוצרותה של מרי שק, פורשת את קו הרישום ככוח המתפשט אל מחוזות של אמנות מושגית טעונה, הבוחנת את גבולות המציאות ועוסקת בשאלות של זהוּת, טראומה ואובדן אוניברסלי שהוא מעבר לאישי. עבודותיהן של 21 האמניות והאמנים בתערוכה נעות בין מלאוּת שאינה קיימת עוד לבין חלל ריק המתמלא בזיכרון, באֵבל או בתקווה שברירית.
האמנים: אדל אבדסמד, דוד אוריה, צוקי גרביאן, נטע דור אדן, גרגור הילדברנדט, קארל הנדל, גיא זגורסקי, מנאר זועבי, רון חן, אדם יקותיאלי, דינה יקרסון, ליאב מזרחי, רמי מימון, היראקי סאווה, אלדר פרבר, יערה צח, מרב קמל וחליל בלבין, נעמי קרמר, גדעון רובין, ליאור תמים.

קרל הנדל

גיא זגורסקי. צילום: דפנה גזית

צוקי גרביאן, Pentimento. צילום: ליאת אלבלינג
תערוכת היחיד של אסף רומאנו, ״מארץ צבי ותבהלה״, באוצרותה של אירנה גורדון, מציגה ציורים ורישומים הקשורים למרחב ולמקום כאן ועכשיו, באופן בלתי ניתן להכחשה, בנוכחות מלאה, זועקת. ואף על פי כן – מתוך המתח שבין קרבה לריחוק – יש בעבודות מן החלום, מן הבלתי נתפס.
דימויים נטורליסטיים לכאורה של בעלי חיים וצמחים לצד דימויים אנושיים, מביאים את מושגי הטבע והתרבות ביופיים ובאימתם. הם כמו מבקשים להזכיר שהמבט עצמו מבקש להחזיק את מה שבר־חלוף, לא כדי להנציחו אלא כדי להכיר בחוסר היציבות שלו.
תערוכת היחידה של טינקר שיראי, I’m Not Fine*Art, באוצרותה של דניאל צדקה כהן, המציגה עבודת וידיאו חדשה לצד עבודת ציור־רישום מונומנטלית, עוסקת באובדן אחיזה והתמסרות למבט. עבודתה נולדה מתוך ההתנדנדות הבלתי פוסקת בין היותה בתוך המסגרת החברתית לבין הדחף הקמאי להיחלץ ממנה.
לפנינו פעולה של היווצרות – רגע שבו העצמי נמס אל תוך התמונה והדימוי, וחוזר אל החיים עצמם.בין האימפולסיבי לחד פעמיות, עולה התערוכה כפעולה של היווצרות – רגע שבו העצמי נמס אל תוך התמונה והדימוי, וחוזר אל החיים עצמם.
מוזיאון פתח תקווה
פתיחה: 25.12















