ענת שיפטן, יורם בלומנקרנץ ונועה צ׳רניחובסקי בבית בנימיני

פורטפוליו Promotion: שלוש תערוכות חדשות בבית בנימיני - יופי שכזה של ענת שיפטן; 7061/83 של יורם בלומנקרנץ; עִירְבּוּל של נועה צ׳רניחובסקי. פתיחה: 18.12

יופי שכזה | ענת שיפטן

אוצר: דניאל שושן

תחת אור יום שחודר דרך חלון נוף, מונחת ערימת חומר. פרחים שמנים, טוליפים נפוחים, ארטישוקים מתפתלים כנחשים שבלעו את עצמם – פירות נפוחים כמו גופות של חלומות. צבעים דהויים: לבן של עצם שכבר שכחה את הבשר, צהוב דהוי, ורוד מחוספס. אין כאן כנים, אין הגבהה, רק הרצפה הקרה שמחכה לדריכה עליה שתשמיע את צליל השבר.

ענת שיפטן, ילידת ירושלים שנסעה לניו יורק, יודעת שהגלות אינה מקום, היא מצב. כל פרח כאן הוא זיכרון שהתאבן, כל עלה – פצע שלא הגליד. הפתחים השחורים, כמו פיות של תינוקות מתים צועקים בלי קול. הצבעונים מתפתלים כמו איברים חולים, הארטישוקים נפתחים כמו פיות רעבים שלא יאכלו לעולם. מרחוק זה נראה כמו גן אבל מקרוב – בית קברות של תקוות.

ענת שיפטן

7061/83 | יורם בלומנקרנץ

אוצרת: שלומית באומן

זו הפעם השלישית שיורם בלומנקרנץ מציג בגלריה בבית בנימיני. בכולן מדובר במיצבים תלויי מקום שהם נושאי משמעות מצטברת לסיפור חייו ולניתובו כמי שגדל והתחנך בדרום תל אביב, מרחב שבו ממוקם גם בית בנימיני, מבנה הניצב מול שכונת ילדותו ובית הוריו בשכונת שפירא.

״7061/83״ מציין את מספר הגוש והחלקה של בית בנימיני. באמצעותו מסמן בלומנקרנץ מיקום מנוטרל מהקשר, כ״לוח חלק״ כביכול עליו הוא מציב את עבודותיו. אולם היצירות מטעינות את החלל בהקשרים זהותיים ותרבותיים דרכם התפתח כאדם וכיוצר, ומפיחות במיקום הנייטרלי הקשר ומשמעות. בתערוכה בלומנקרנץ מערער על יחסי הכוח שבין האוביקט האמנותי לבין ליקוט חומרי פסולת בניין, ופסולת ביתית זולה כמו קופסאות שימורים, בקבוקי בירה, שיירים של גדרות וכדומה – אלו מרפררים לשולי החברה.

יורם בלומנקרנץ

עִירְבּוּל | נועה צ׳רניחובסקי

אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט

התערוכה ״עִירְבּוּל״ של האמנית נועה צ׳רניחובסקי היא יומן אישי רפלקטיבי על הסביבה האורבנית. זהו גוף עבודות חדש, שנוצר במיוחד עבור חלל הגלריה הקטנה, בו האמנית חוקרת את היחסים בין האדם, העיר והחומר. צ׳רניחובסקי מתעדת מפגשים חומריים וקומפוזיציות יומיומיות במרחבים אלו, ובפרשנותה היא מעבדת אותם וממירה אותם למיצב של אובייקטים מופשטים, שיוצרים שפה פיסולית עצמאית.

מתוך הצטברויות החומרים והאובייקטים ברחוב, והמפגשים האקראיים של פני השטח העירוניים והפסולת, יוצרת צ׳רניחובסקי שפה חזותית. עבודותיה עשויות חומר קרמי, נייר, טקסטיל, רשת ועץ, ובאמצעותם היא משרטטת גבולות מיטשטשים בין חדש לישן, בין מתכלה לנצחי, בין האישי לקולקטיבי ובין המתוכנן למקרי.