916scenes: תום ברנע וירדן אבריאל מכניסים את הקולנוע לכיס הקטן

יונתן: היי תום וירדן, אז אתם הפנים שמאחורי עמוד האינסטגרם 916scenes. אני עוקב אחריכם כבר זמן מה. תספרו קצת על עצמכם?

תום: תום ברנע, ירושלמי במקור, בתל אביב ארבע שנים. דרכי התחילה מהרצון ללמוד משחק, ומשם לשירות לאומי בסם שפיגל, שם התאהבתי בקולנוע והחלטתי ללמוד שם. נמשכתי יותר לכתיבה וצילום, אבל הבנתי מהר מאוד שצריך לדעת לעשות ולהתמחות בהכול

ירדן: ירדן אבריאל. בצעירותי הייתי במוזיקה ובערך לפני תשע שנים התחלתי להתעניין בהפקה ובימוי, משם לסם שפיגל ומתגלגלים (:

יונתן: וביחד אתם 916scenes (עמוד אינסטגרם ואתר)✌🏼 ולמי שלא הכירו: מדובר בהיפוך של פרופורציות מסך הקולנוע – מצפייה לרוחב, כמקובל, ביחס 16:9, לצפייה ורטיקלית, לגובה, במסך סמארטפון לדוגמה, ובאותו יחס 9:16. איך אתם מגדירים את המיזם המקורי הזה?

תום: מרחב דיגיטלי שמביא סטוריטלינג במיטבו, בדרך שהכי תואמת את דרכי הצריכה שלנו כיום: בטלפון, בוורטיקל

ירדן: אנחנו מפיקים ואוצרים סרטונים של דיאלוגים וסצנות קולנועיות לסושיאל – מהם אנחנו בונים דמויות, מערכות יחסים ועולם, שלאחר מכן אנו מפתחים לכדי פרויקטים נוספים

 

View this post on Instagram

 

A post shared by 9:16 (@916.scenes)

תום: זה גם מענה ליוצרים שיש להם יצירות נהדרות ורעיונות שהיו רוצים לממש, אבל לא רוצים עכשיו שנתיים להתאבד על תסריט ולקבל 100 פעמים ״לא״ מקרנות וגופי שידור, וגם אם כן – להגיע לקהל לא רחב באמת

יונתן: מאיפה הגיע הרעיון?

תום: שנינו באים מעולמות הסושיאל. אחרי הלימודים מצאנו את עצמנו עובדים בעיקר בתחום הסושיאל והדיגיטל – ירדן עבד ברדיקל ורלוונט, והתמחה בדיגיטל, ואני עבדתי בעיקר בתחום האופנה ובעמותת ״מחזקים״, שהיא עמותה פוליטית. נראה לי שחווינו תסכול מסוים מחוסר הרצינות ביחס לסטוריטלינג ושימוש במבע קולנועי נרטיבי בפורמט, למרות שהוא מאוד מתבקש בעיניי

ירדן: שנינו סיימנו את סם שפיגל עם ידע קולנועי נרחב, ונפלטנו לעולם שבו המקום של הקולנוע הוא ממש לא מה שמספרים לך בבית ספר או בחלומות שלך. הוא אחר, מהיר, ובעיקר, נכון להיום – ורטיקלי. בסוף אני לא נלחם על תשומת הלב של אנשים מול זמן הצפייה שלהם בקולנוע, אלא (בשאיפה) להגיע לקהל רלוונטי – אני מתמודד מול אינסטגרם וטיקטוק ופודקאסטים, שהם דרכי הצריכה של היום.

והתחלנו לחשוב – האם התוכן הזה שרץ ברשתות יכול להיות משהו יותר מחתולים ומתכונים? ואז התחילו כל מיני ניסיונות, במטרה להביא קולנועיות לסושיאל. מצאנו את עצמנו אוצרים סרטים קצרים ומתאימים מהם סצנות לדיגיטל. וראינו שאנחנו עונים על צורך קיים

תום: ואז עלה הרעיון שנקרא 9:16

ירדן: במקום להיות בדיכאון על מות האמנות, מצאנו את עצמנו מנסים להבין איך לשלב את הרעיונות האמנותיים שלנו – בדגש על לספר סיפור ויזואלי – בעולם של היום

ירדן אבריאל: חלק גדול ממה שאנחנו עושים זה לתת במה, גב ומרחב, גם ליוצרים אחרים, לפתח את העולם הסיפורי שלהם בסושיאל. כותבים, בימאים, שחקנים – אנחנו אומרים להם בואו, יש לכם רעיון? יש לך דמות? בוא נפיק רגע, או סצנה, או קונספט

יונתן: יפה. הזכרת פיתוח פרויקטים נוספים, למה הכוונה?

ירדן: חלק גדול ממה שאנחנו עושים זה לתת במה, גב ומרחב, גם ליוצרים אחרים, לפתח את העולם הסיפורי שלהם דרך תוכן קולנועי בסושיאל. כלומר, יש לנו משתפי פעולה שונים – כותבים, בימאים, שחקנים – שאנחנו אומרים להם בואו, יש לכם רעיון? יש לך דמות? משהו? בוא נפיק רגע, או סצנה, או קונספט. לאחר שהדבר הזה קורה, אנחנו ״מריצים״ את הדמויות והעולמות שנוצרו. את אלה אחר כך אנחנו משלבים לחיבורים נוספים – זה יכול להפוך להיות בסיס לסדרה, סדרת רשת, סרט, וכן גם ואולי בעיקר בתחום המסחרי.

אנחנו מובילים מגמה בתגובה לכך שהפרסום הישן כבר לא עובד. צריך ערך אמיתי שאנשים יוכלו להזדהות איתו. אם עד עכשיו זה היה משפיענים, אנחנו רואים את העתיד שבו כדי לפרסם מוצר ולמשוך אליו תשומת לב, צריך ליצור משהו יותר דומה לסדרת טלוויזיה, או שיחות אותנטיות, מאשר פרסומות קלאסיות

יונתן: מה תהליך האוצרות, איך אתם בוחרים מה יהיה בעמוד?

תום: תהליך האוצרות התחיל מתוך הבנה שיש המון המון חומר – סרטים קצרים וארוכים, סדרות וסדרות רשת מעולות ומצוינות – שאנשים לא ראו, סתם כי לא היה להם מקום לראות אותם בו.

אז התחלנו לפנות למעגל הראשון שלנו, אנשים שאנחנו מעריכים אוהבים את היצירה שלהם, מרצים מהעבר ומי לא. אני חושב שלפני כמה חודשים כל מי שעשה פה משהו אי פעם קיבל מאיתנו מייל או וואטסאפ 😊 (אפילו נפתחה קבוצת וואטסאפ שמכילה את מיטב המוחות של התעשייה) והבנו שאנחנו יושבים על הר של תוכן.

צפינו בהכול (!) והתחלנו לזהות, לסמן ולגזור משפטים קולנועיים, שלדעתנו מתאימים לפורמט החדש – מבחינת קצב, מהות, דרמה. והופתענו לגלות שלעיתים זה אפילו מצליח באופן מסויים יותר מהיצירה השלמה. ברגע ששמנו את הספוט ופירמטנו את זה (לעיתים בהתערבות עריכתית, ועם שמירה על הצביון האומנותי של הבמאי) נוצר משהו מעניין מאוד במרחב של הרשת החברתית.

הבנו מהר מאוד שצריך לסמן מהי בעצם יצירה ורטיקלית טובה, ויצרנו מניפסט (שנמצא באתר שלנו) שכל ״משפט קולנועי״ כזה צריך לענות על עשרת הסעיפים שלו. זה מאוד עזר גם בתקשורת ביני לבין ירדן, לדייק את עצמנו

יונתן: ספרו על חיבור בולט במיוחד, משהו שהצליח להתפתח, לצמוח, לגדול

ירדן: יש הרבה דוגמאות – ״רוצחים במדבר״, פרויקט במסגרת רזידנסי ״שניים במדבר״ של מצפה רמון: קומדיה שחורה על זוג חברים מתל אביב שיורדים למצפה להירגע במדבר, ומוצאים את השקט כשהם מתחילים לרצוח את המקומיים.

״פרפרים״ – סדרת דיאלוגים קומיים של גברים ונשים מבוגרים ומבוגרות, שפותחים חלק ב׳ בחיים המיניים שלהם – מדברים, מתייעצים, חולקים חוויות.

 ״יובל שרף היא פאקינג מלכה״ – הרגעים שאף אחד לא מתאר לעצמו בחייה של שחקנית מפורסמת. סדרה בסגנון ״Fleabag״, ז’אנריסטית, מהוקצע ומודעת לעצמה.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by 9:16 (@916.scenes)

 ״הדחקות״ – סדרת סרטונים עם השחקנית סוזנה פפינאן, שבכל פרק היא מגלמת דמות אחרת, שנותנת מונולוג דרמטי למצלמה על הדברים שהיא מדחיקה בחייה.

״עכברוש״ – אדם שחי בדירת שותפים עם עכברוש ענק, ומנסה לעשות סדר בחייו. זה שילוב של צילום קולנועי עם AI.  זו המחשה לכך שאפשר לעשות AI עם תוכן איכותי ששומר על ערך צילום ומשחק.

״הכל יחסים״ – סדרת דיאלוגים של זוג שמתלבט אם להביא ילד לעולם. הסדרה מצולמת באילתור מונחה בסגנון של מייק לי או ג’ון קסבטס, דיאלוג ריאליסטי לא כתוב מראש, אלא מבוסס רצון, מעצור וקונפליקט אמיתי בין שחקנים.

״ירידה לצורך עליה״ – בזמן מלחמה בישראל ואין טיסות, זוג מגיע למרינה הרצליה כדי לברוח מהארץ. רגע לפני שעולים על הסירה, הבחור מקבל רגליים קרות, מול הבת זוג שמתה לעוף משם, ובעל הסירה אומר להם שיש להם רבע שעה להחליט.

יש לנו פרויקט של סדרת סושיאל על חיי המשרד בחברת הייטק. המוצר הספציפי הוא משני לדמויות ולסיפור המסגרת של האנשים, אבל הוא קיים, ודרך הסדרה אפשר לזהות באיזו חברה מדובר

תום ברנע: כמעט כל יוצר.ת שדיברנו איתם, היה להם מאוד ברור שדבר כזה צריך לקרות ואיך זה לא קרה עדיין. וזה רק נתן לנו עוד דלק, להבין שמה שאנחנו עושים הוא נכון וטוב ויש לו צורך משני הכיוונים – גם מהכיוון של הקהל, גם מהכיוון של היוצרים

יונתן: ואיך אתם משתלבים בכל פרויקט, יש תפקידים קבועים שאתם נכנסים אליהם?

תום: הטייטל שלנו בשיתופי פעולה האלו זה מפיקים יזמים. זאת אומרת, לעיתים זה רעיון שלנו שאנחנו מצרפים שותפים לדרך, ולפעמים רעיונות של אחרים. המוח הקריאייטיבי, הצילום והעריכה שלנו תמיד שם. בכל הפרויקטים שעשינו עד כה היינו מעורבים בתסריט, צילום ועריכה. חלק מהייחוד שלנו זה לעשות הכל רזה ואינטימי, כדי לתת מקום של כבוד לתוכן

יונתן: איך התגובות של הקהל? ושל היוצרים?

תום: בשלב הזה עדיין הכי מרגש לשמוע שאנשים מכירים את זה. אבל בעיקר, שכמעט כל יוצר.ת שדיברנו איתם, היה להם מאוד ברור שדבר כזה צריך לקרות ואיך זה לא קרה עדיין. וזה רק נתן לנו עוד דלק, להבין שמה שאנחנו עושים הוא נכון וטוב ויש לו צורך משני הכיוונים – גם מהכיוון של הקהל, גם מהכיוון של היוצר.

עשינו פיילוט עם יוצר תוכן, שסיפר לי שמישהו עצר אותו ואמר לו כמה הדבר הזה הוא שונה בנוף והוא ממש חקוק לו, והוא רוצה לראות עוד מזה

יונתן: תשמעו זה נשמע מדהים. גם הרעיון, גם האופן שבו אתם משלבים יצירה ואוצרות ומשתמשים בזה כמנוף

ירדן: אגיד גם שאנחנו הרבה עם העיניים לחו״ל להשראה – שם תוכן מהסוג הזה מתחיל לתפוס תאוצה רצינית. היוצרים החדשים והמעניינים של העולם בתחום הווידאו, לטעמי, הם אנשים שמצליחים לשלב בין הקולנועיות לבין החוויות האותנטיות של העידן האולטרה מודרני שלנו – וזה ממש מרגש. וגם נותן תקווה שלא הכול אבוד מבחינת ביטוי אומנותי להמונים 🙂

יונתן: לאן אתם מקווים להגיע עם זה? מה השאיפה?

תום: אני חושב שזו שיחה שקיימנו בינינו אולי 10 פעמים, ירדן ואני, וכל פעם היא נראית קצת שונה. הגרעין הוא תמיד הרצון של שנינו לתת לעצמנו וליוצרים את הבמה ליצירה בלי בירוקרטיה וכסף שכבר לא צריך היום. אנחנו מומחים בלהפיק זול ואיכותי, ויש דבר כזה. אישית אני מכוון הכי רחוק, ושירות סטרימינג שיימכר לנטפליקס זה לא מילה גסה בעיניי

ירדן: יש הרבה חלומות מסוגים שונים 😊 אני אוהב להגדיר את זה כ״לייבל של קולנוענים בסושיאל״. כמו לייבל של תקליטים. חברת הפקה והפצה, שמתמחה ביצירות קולנועיות־סיפוריות איכותיות לעולם הוורטיקלי, והרחבתם לעולמות גדולים יותר ופורמטים נוספים

יונתן: מעורר השראה, תמשיכו לחלום בגדול

ירדן: על זה (:

יונתן: מה אתם יודעים על המיזם הזה היום שלא ידעתם בהתחלה?

ירדן: שאלה טובה, חחח. אני חושב שלא הבנו כמה אנחנו עם העיניים על הדבר הגדול הבא, ושלשם הולך עולם התוכן. כן, הרעיון של סצנות קולנועיות בסושיאל היה מגניב, אבל כשישבנו בבר ותום הראה לי סצנה של הסופרנוס מותאמת לסושיאל, זה היה מגניב אבל קצת איזוטרי עדיין. היום זה מרגיש לי שזה הדבר שהעולם הולך אליו, ואנחנו חלק מתנועה גדולה הרבה יותר. לא רק החלומות הפרטיים שלי ושל תום

תום: לא ידענו כמה הצורך עמוק יותר ממש שחשבנו. אני רואה את הנהירה של הצופים, אם זה לתכנים שלנו או לתכנים מחו״ל שמביאים ראייה זווית ומבע. היוצרים הכל־כך איכותיים שצמאים לעשייה ולמקום לבטא את שעל נפשם.

כל מי שהוציא משהו לפועל יודע כמה מתסכל זה לכתוב משהו מדהים ולא לעשות איתו כלום. אנחנו באים בצניעות וענווה, אבל עם אנרגיה הפקתית סופר־גבוהה, ואומרים לאנשים ״יאללה תכתוב סצנה ונצלם אותה. גם תלמד וגם תוציא משהו״. ואני חושב שההתייחסות הרצינית שלנו לעשייה היא מדבקת, וטוב שכך

ירדן: הדבר שאנחנו מנסים להעביר – לפחות לקולגות מעולם הקולנוע – שליצור בסושיאל היום זו לא בושה. זו לא ירידה ברמה כמו שחשבנו בדיכאון עד לפני כמה שנים. יש דרך הרבה יותר כיפית, ומיידית ופחות מתסכלת להוציא את החלומות האומנותיים שלהם לפועל

תום: הכי כיפית 😊😊😊

יונתן: ולי כיף לראות את מה שאתם עושים. תמשיכו ככה והמון בהצלחה