״אנקונדה״: ריבוט או המשך רוחני? כך או כך - זה לא עובד

הסרט ״אנקונדה״ משנת 1997 היה אנומליה משעשעת: מצד אחד סרט טראש סוג ב׳, שזכה למבול של ביקורות שליליות וצליבה חסרת רחמים; ומצד שני שובר קופות – סרט שהופק בתקציב של 45 מיליון דולר הכניס יותר מ־130 מיליון. הזיית ההזיות ועובדה שמוכיחה שוב שיש קו מפריד בין קולנוע לבין פלז׳ר.

״אנקונדה״ גרסת 97׳, שבו כיכבו ג׳ניפר לופז, אייס קיוב וג׳ון ווייט, היה כל מה שגילטי פלז׳ר מורכב ממנו: חבורה של טיפוסים משייטת באמזונס ונלחמת מול נחש אנקונדה מפלצתי. זבלון הוליוודי קלאסי. עם השנים, וכדרכם של סרטים כאלה, ״אנקונדה״ הפך לקאלט, אבל האימפקט התרבותי שלו כמעט ולא קיים, מעבר למימז ואזכורים בודדים.

ובכל זאת, מישהו באולפני קולומביה חשב שיהיה מעניין להפיק ריבוט שמתבסס עליו. למשימה גוייס הבמאי טום גורמיקן, שכתב את התסריט יחד עם קווין אטן. בראש הקאסט עומדים פול ראד וג׳ק בלאק, ולצידם סטיב זאן וטנדי ניוטון.

בעלילת ״אנקונדה״ אנחנו פוגשים את דאג (ג׳ק בלאק), שחלם בילדותו להיות במאי קולנוע מצליח אבל בפועל מצלם חתונות למחייתו; וחברו הטוב רונלד (פול ראד), שחקן כושל. נקודת השפל בחייהם פלוס יום ההולדת של דאג, שבו הוא מבין שזה עכשיו או לעולם לא – מייצרת אצלם את הרצון להפקת ריבוט ל״אנקונדה״, אותו הסרט מ־1997. יחד עם קלייר וקני (ניוטון וזאן), שני חברי ילדות קרובים, הם יוצאים לצלם את הסרט שתמיד רצו. מפה לשם, הם מסתבכים עם שודדי זהב, נתקלים בנחש אנקונדה ענק ו… זהו בערך.

ומה לעזאזל נסגר עם הנחש, שרואים אותו במלוא הדרו הממוחשב לעייפה רק בחצי השעה האחרונה של הסרט? בתקופה שבה הקשב והריכוז של הצופה הממוצע שואפים לאפס, אי אפשר לחכות יותר מדי עם חשיפת המפלצת

כן, ״אנקונדה״ לא מציע יותר מדי דברים מעניינים שאפשר לכתוב עליהם בפסקת העלילה. היא דלילה מאוד, כמעט ריקה מתוכן, ומבוססת כולה על אותו חלום ילדות נאיבי. על פניו, זה חמוד – הרדיפה אחרי החלום הגדול והגשמתו. אבל תכלס, הדרך הזו רצופה בכל כך הרבה מכשולים וקשקשים, שקשה למנות את כל הדפקטים של הסרט הזה ב־600+ מילים.

מובהר בכל רגע נתון, גם במסעות הפרסום וגם בסרט עצמו – דרך ההתנהגות הדבילית של דמויותיו – שבשונה מהסרט שעליו הוא מתבסס או מרפרר או וואטאבר – שמדובר בקומדיה. אוקיי, סבבה והכל, אבל למה זה לא מצחיק בשיט?

יש לזה כמה סיבות: קודם כל, הבדיחות בסרט פשוט גרועות ומתוזמנות ממש לא נכון. מעבר לזה, למרות שהפעם הוא הרבה יותר מאופק מב״מיינקראפט״ הנוראי – המניירות הקומיות המאולצות של ג׳ק בלאק כבר מאוסות והוא חייב לשנות פאזה. גם התצוגה של פול ראד היא על סף המגוחכת, ואין כל כך מה להרחיב על נוכחותם המיותרת של סטיב זאן וטנדי ניוטון. בקיצור, גם הקאסט לא מרשים מספיק כדי לתת לסרט הזה ציון ״עובר״, לכל הפחות.

יש יותר מדי סצנות שלא הודבקו כהלכה בחדר העריכה כדי שאפשר יהיה לקרוא ל״אנקונדה״ סרט. במהלך המסע שלהם, לדוגמה, החבורה נתקלת בבחורה מסתורית בשם אנה (דניאלה מלשיאור). היא מהתלת בהם בנסיבות שכדאי (או לא) לגלות במהלך הצפייה. הקו העלילתי הזה פשוט מטופל ברשלנות פושעת, שהופכת אותו למיותר כל כך, שעדיף היה לסרט להתנהל בלעדיו.

ומה לעזאזל נסגר עם הנחש, שרואים אותו במלוא הדרו הממוחשב לעייפה רק בחצי השעה האחרונה של הסרט? בתקופה שבה הקשב והריכוז של הצופה הממוצע שואפים לאפס, אי אפשר לחכות יותר מדי עם חשיפת המפלצת. זו לא 1975, ״אנקונדה״ הוא לא ״מלתעות״ וגורמיקן הוא בוודאות לא שפילברג. ועד שהוא סוף סוף נחשף, מתגלה שהנחש הזה הוא יציר CGI מהרמות הנמוכות ביותר. לאן הלך התקציב, למען השם?

אם זה לא מספיק (כי למה לא לבלגן עוד יותר אם אפשר), הסרט מנסה להיות כמה דברים בו זמנית: גם מטא־קולנועי שמרפרר לאותו הסרט מ־1997 כ״המשך רוחני״ שלו (לדברי הדמויות), גם קומדיה, גם אקשן (קצת) ואולי אפילו אימה, מי יודע. שום דבר מכל אלה לא קורה כמו שצריך, ומה שנותר היא סמטוחה שלמה וברדק קולנועי מהשורה הראשונה.

אם זה קאמפ – אז למה לא להתפרע עד הסוף בלי חשבון? אם זו קומדיה, אז למה לא להשקיע מחשבה יתרה בכתיבת הבדיחות? ואם זה סרט רפלקסיבי שמגחך על התעשייה – למה זה לא נעשה בצורה חכמה ומעניינת יותר? ניחוחות הבאסה עולים מתוך הביקורת ולא בכדי – ״אנקונדה״ הוא סרט נורא בכל אספקט – אמנותי, קולנועי, עלילתי ומה לא. והוא גם סרט שמזכיר שמדי פעם, ״גניזה״ היא לחלוטין לא מילה גסה.

---

אנקונדה
בימוי: טום גורמקין
99 דקות; ארצות הברית, 2025
1 כוכב