דודי בן סימון: זה החלק של האמנות, שם אני הרבה פחות מסחרי

יובל: הי דודי בוקר טוב, מה שלומך בימים אלו?

דודי: בסך הכל בסדר! כזה בין לבין… יש הרבה דברים על הראש – בין כל העשייה שלי אני גם עובד במשרד פרסום, שזה כבר די אינטנסיבי, ובמקביל גם אבא

יובל: שלא יהיה משעמם… אז רק שאבין – הקמפיין הדיגיטלי האחרון שעשית עם גוצ׳י לדוגמה זה בכובע העצמאי, לא קשור למשרד פרסום?

דודי: כן, לגמרי. זה החלק של האמנות, שם אני הרבה פחות מסחרי, אם בכלל

יובל: מה זאת אומרת פחות מסחרי? זה לא קמפיין שאמור למכור? הרי יש לקוח שנתן מן הסתם בריף

דודי: ביומיום אני עובד לפי בריפים והנחיות. כשגוצ׳י פנו אליי, זה היה בלי בריף, הם חיפשו בדיוק את האמנות שאני יוצר

יובל: אז איך זה עובד?

דודי: יש לי אינסטגרם מאוד פעיל שמוקדש ליצירה שלי, עם חשיפה די גדולה ברחבי העולם. עם הזמן התגבש שם קהל של אנשי תרבות, מעצבים ויוצרים – גם אנשים שעובדים בבתי האופנה הגדולים בעולם – שמגיבים, מפרגנים ועוקבים. יצרתי שם שפה, שהיא שלי. וכשגוצ׳י פנו הם רצו את השפה שלי, היה להם חשוב אפילו את החלקים הפחות שלמים ביצירה, את הראף שקיים בסגנון שלי. 

אבל זה לא שהם קיבלו ישר הכל, היה פינג פונג

יובל: מעניין אותי רגע להבין – הם אומרים יש קמפיין חורף למוצר ספציפי? זה ספר המותג שלנו? כמה ספציפי הבריף וכמה הוא פתוח?

יצרתי שם שפה, שהיא שלי. וכשגוצ׳י פנו הם רצו את השפה שלי, היה להם חשוב אפילו את החלקים הפחות שלמים ביצירה, את הרף שקיים בסגנון שלי. אבל זה לא שהם קיבלו ישר הכל, היה פינג פונג

דודי: מבחינת תהליך, אני כבר רגיל לעבודה מול לקוחות גדולים – ומבחינה זו זה לא שונה בהרבה. בשלב הראשון יצרתי 9 צילומים שהם זרקו לזבל, אבל הם הם אמרו לי שהם מאמינים בי, ואז התחלתי תהליך חדש.

הם שלחו לי לארץ ארגז מלא מוצרים שהם רצו שאצלם ופשוט ישבתי וחיפשתי רעיונות חדשים. לא פשוט בכלל. אבל בגוצ׳י היה משהו מיוחד: הרגשתי ריספקט מאוד גדול ליצירה שלי ולמילה שלי כיוצר. ההקפדה שלהם על הפרטים מטורפת – ואני באמת מעריך את זה – להחלטות שלי הייתה משמעות אמיתית בתהליך

יובל: מגניב. בוא נלך אחורה ותספר קצת על הדרך שלך לטובת מי שלא מכיר.ה, איך התגלגלת לעולם הפרסום ולשפה האמנותית שלך

דודי: אם תשאל אנשים שהכירו אותי ממש בילדות, הם לא יופתעו ממה שאני עושה היום. תמיד הייתי סביב יצירה. אבל אני לא מתחבר ב־100% להגדרה אמן, ופרסום הוא מקום טוב להתפרנס כיוצר

דודי: עם השנים זה לא הספיק לי, וגם התהליכים מאוד מורכבים בשביל שאיש קריאייטיב יהיה שלם לגמרי עם מה שיוצא, אז התחלתי ליצור ולהעלות לאינסטגרם. אתה בטח יודע… כדי להצליח כאמן, אתה חייב לעבור דרך מסננת של אוצרים וגלריות, להידחף למקומות הנכונים. 

היום אני חושב אפשר גם אחרת: אני בניתי את הקשר שלי עם הקהל לבד. בלי קשרים, בלי גב של אנשים עם כוח או שמות גדולים. כל מי שמתחבר לעבודה שלי עושה את זה נטו דרך היצירה עצמה. זה לא בגלל מי שאני, אלא בגלל מה שאני עושה

יובל: מה (ומתי) הייתה העבודה הראשונה שלך ללקוח שאמרת וואלה, הגעתי למקום שאני מרוצה ממנו, שאני עושה את מה שאני אוהב ושמקבל הכרה?

דודי: שמע, אני מאוד מקפיד על ״ניקיון״ בעשייה הפרטית שלי – זו הייתה המטרה מההתחלה. אני לא רודף אחרי מסחריות וזה גם לא מקור הפרנסה שלי. אני מקבל הצעות פה ושם, ואת רובן אני לא לוקח; לא כל כך מתאים לי לעבוד עם לקוחות ובריפים גם כאן.

למרות זאת, יצא לי לעבוד כבר עם Apple העולמית ומארק ג׳ייקובס, ואני מקבל לא מעט הצעות מאספנים בעולם לרכישת עבודות שלי. לא כולן יוצאות לפועל

יובל: מה עשית להם? סיקרנת

דודי: לאפל זה היה פרויקט של סדרה של עבודות שצילמתי באייפון, מאוד הצליח, חשיפה מטורפת. מה שהיה מעניין שאחרי שהם קיבלו את הקבצים היה חשוב להם לבדוק את הפיקסלים שזה אכן צולם בטלפון, לא ידעתי שזה אפשרי

יובל: ומארק ג׳ייקובס?

דודי: מארק ג׳ייקובס זה המותג הגדול הראשון שפנו אלי. אני חייב להודות שבשלב הראשון לא האמנתי, חשבתי שזה מייל פישינג, ואז אחרי שחתמתי על סודיות ועלינו לזום, התחלנו תהליך. הם שלחו אליי שלושה תיקים מקולקציה שטרם יצאה, לכן הייתי חתום על כל מיני הסכמים, גם כאן המון צילומים נגנזו

יובל: ומה כלל התוצר הסופי? מה אתה יכול לספר על התהליך הקריאטיבי מהצד שלך?

דודי: בסופו של דבר יצאה סדרה של שלושה צילומים. זה תהליך לא פשוט עבורי, כי הצד האמנותי מתקדם אצלי בקצב אחר לגמרי: אני יוצר בזמן שלי, במוזה שלי, ועם מוצרים שאני מרגיש שאני יכול לספר באמצעותם סיפור. כשלקוח פונה אליי, הכול נהיה מאוד מרוכז, ולעיתים אני צריך ״לאנוס״ את עצמי למצוא רעיון לכמה מוצרים ספציפיים בו זמנית.

עם זאת, מה שכיף בעבודה עם מותגים מהסוג הזה הוא שהיצירתיות מעל הכול אין תכתיבים של מכירתיות, להפך. היה לי גם תהליך מול Jacquemus, ושם אפילו אמרו לי: ״אנחנו לא רוצים לראות את המוצר; מבחינתנו, תבחר כפתור, תפר, דיטייל קטן״ – העיקר הוא הרעיון והפרשנות האמנותית. בסוף, אגב, לצערי הפרויקט לא יצא לאור, למרות שסיימון פורט, המעצב והבעלים של המותג, העלה את התמונות אצלו בחשבון 😊

יובל: תגיד, כמה עבודה דיגיטלית יש אחרי הרעיון והצילום? ואיך אתה מול מהפכת ה־AI והקלות של יצירת דימויים?

דודי: לאחרונה שואלים אותי הרבה את השאלה הזו. בשלב הזה ה־AI הוא רק כלי ביצירה, תעשה ניסוי, תכתוב פרומפט: ״תחבר לי ליפסטיק ואיצטרובל״ בסגנון עם השם שלי. לא תקבל כלום. בינתיים. 

לגבי כמה עבודה דיגיטלית יש אחרי, אז הגישה שלי מאוד נונשלנטית. אני לא נמשך למאמץ יתר, ולא אוהב דברים שמרגישים מעובדים מדי. משתדל מינימום פוטושופ (היום עם ה־AI זה יותר מהיר). פשטות והומור הן השפה שלי. אסתטיקה פשוטה מרגישה לי על־זמנית. היא תמיד עובדת וגם הומור זו שפה בינלאומית. לא צריך מילים. הוא מחבר בין אנשים ותרבויות, ואנשים אוהבים לצחוק

יובל: לגמרי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

דודי: נסיים בשורת מחץ: בעולם שרץ אחרי מהירות וגירויים, אני אוהב להזכיר שלפעמים הרעיונות הכי חכמים כבר מונחים על השולחן -צריך רק לשים לב 😊