רותם פיש: לא כל העולם הוא נטפליקס ואפל

בשנה שעברה שינתה חברת DreamTeam את שמה ל־Shapes. השם החדש נבע מהעיקרון המודולרי שעליו מתבסס המוצר שפיתחה החברה, שעוסקת בניהול משאבי אנוש, כפי שמספרת רותם פיש, מובילת העיצוב (Head of Design) של שייפס. ״הרגשנו שהשם הקודם לא מייצג את החזון שלנו – להיות סופר־גמישים ולהתאים לכל צורה או גודל – ובהתאם פיתחנו שפה גרפית שמבוססת על צורות מודולריות ומשתנות.

״השם מתאים לפלטפורמה שלנו, שבדומה למערכת הפעלה בנויה מאבני בניין, ומאפשרת לכל ארגון לבנות ולקסטם לעצמו את הפלטפורמה באופן שיתאים לו. השאיפה שלנו היא לאפשר לכל ארגון, בכל גודל, בכל תעשייה ובכל מיקום בעולם, לעבוד בדיוק כפי שהוא היה רוצה. אנחנו קוראים לזה People OS״.

מה הייחוד שלכם? אתם לא החברה היחידה שמתעסקת בעולמות האלה?

״נכון, יש היום הרבה חברות שמתעסקות בניהול משאבי אנוש בעולם, אבל הייחוד שלנו צמח מהגישה של שני הפאונדרים, יוצאי מאנדיי: הרצון לייצר משהו סופר־פלקסיבלי – מעין טבלה חכמה שאפשר להשתמש בה לכל דבר. זה מאוד מודולרי, ומאפשר לכל ארגון לעבוד בצורה שהכי מתאימה לו.

״זה לא ׳ככה עושים שיחות משוב שנתיות, יש שלוש שאלות שצריך לשאול׳, אלא מערכת של אבני בניין: טבלאות ותובנות שאפשר לשייך אליהן עובדים, לשחק איתן, להבין אלו אפליקציות אתה צריך במערכת שלך. אנחנו מנסים ליצור People OS – כמו שיש דסקטופ עם פח, מחשבון ואייקון של מדפסת, לקחנו את המטאפורה של מערכת הפעלה גם לנראות וגם למהות״.

זה לא ׳ככה עושים שיחות משוב שנתיות, יש שלוש שאלות שצריך לשאול׳, אלא מערכת של אבני בניין: טבלאות ותובנות שאפשר לשייך אליהן עובדים, לשחק איתן, להבין אלו אפליקציות אתה צריך. לקחנו את המטאפורה של מערכת הפעלה גם לנראות וגם למהות

מה זה אומר בפועל?

״יכול להיות שלשנינו יש אייפון, אבל תמונת הרקע שלנו שונה והאפליקציות במסך הבית אחרות. יש חנות אפליקציות, יש התאמה אישית – וגם בנראות ניסינו שזה יהיה מאוד ׳או־אסי׳. לדוגמה, כל אפליקציה נפתחת מלמטה, ואני עדיין רואה את מסך הבית מתחתיה. בעתיד הקרוב יהיה אזור של חנות אפליקציות, ובהמשך יהיה אפשר גם לסנכרן אפליקציות צד שלישי, להשתמש בוייב־קודינג ועוד.

״גם השימוש ב־AI אצלנו הוא לא רק צ׳אטבוט, אלא משהו שמסוגל ממש לבנות דברים בתוך המוצר – כמו לבנות תהליך קליטה לעובד חדש בצוות העיצוב, או להגדיר אילו שדות נכונים יהיו בדיירקטורי. אם החברה שלי דוג־פרנדלי, אפשר לפתוח טבלה חדשה שמרכזת אלו כלבים יש לעובדים״.

איפה האיזון בין חופש לעשות מה שרוצים לבין ככה אנחנו ממליצים? זה יכול מאוד לבלבל.

״זה משהו שלאחרונה עלה הרבה מצד לקוחות. הגמישות והחופש הם מעולים, אבל יש גם רצון ליותר תבניות וברירות מחדל – איזושהי הצעת הגשה יותר ׳ארוזה׳. אנחנו כבר יודעים היום איך ארגונים משתמשים במוצר, ואנחנו יכולים להציע את זה. לא כל אחד רוצה לשבור את הראש על איך טבלת בונוסים אמורה להיראות. בסופו של דבר חשוב לנו שהיתרון הטכנולוגי לא ישתלט על חוויית המשתמש״.

מה את יכולה לספר על תהליך המיתוג מחדש?

״החלטנו לעשות את המיתוג אינהאוס, בחברה, יחד עם טל ביטון ודנה וינגארט, למרות שזו יציאה מחוץ לאזור הנוחות, זה לא משהו שעסקתי בו בשנים האחרונות. כשעושים תהליך מיתוג נכון, אתה יודע מה המוצר או החזון המוצרי, גם אם חלק מהדברים עדיין לא קיימים. מכיוון שאנחנו כבר חיים את החזון, שם נוצר המיתוג, כשהבנו את הפוטנציאל הגרפי המטורף של צבעים ושל צורות.

״דיברנו הרבה על מודולריות והבנו שאלו לא צורות שעובדות לבד, אלא תמיד ביחד – צורה בתוך צורה בתוך צורה. הסתכלנו על דברים פיזיים, כמו ריהוט שמתחבר. הגענו למקום של בלואו־אפ של צורה בתוך צורה, שאתה לא בהכרח מבין בהתחלה ממה זה מורכב.

״בשפה הצילומית רצינו להראות אנשים בעבודה, אבל להתרחק מהגנריות. בחרנו אנשים בסיטואציות עבודה קצת מוזרות – מגורענות, ׳אוקוורדיות׳, אבל רילייטבל – עם פלטה צבעונית רחבה. זה היה תהליך מהיר בצורה כמעט מטורפת, וגם העבודה על המושן עם אור דרורי ומעין ארליך עזרה לנו לגבש את השפה״.

יש לי בווטסאפ שש נשות HR

פיש, בת 39, היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2013) וכיום גם מלמדת בה. את דרכה המקצועית החלה לאחר הלימודים כמעצבת בחברת איירון סורס. ״לא ידעתי אז שיש הבדל בין מעצב פרודקט למעצב מרקטינג. עשינו הכול מהכול – באנרים, מערכות מורכבות, אפליקציות״.

התואר השני במילאנו בעיצוב שירות (Service Design) פתח לה את העיניים לעיצוב ברמה הכי גבוהה של חוויית משתמש, ״קודם כול להבין את הבעיות של האנשים שאנחנו מנסים לפתור עבורם״. לאחר מכן עבדה בהיי־בוב, עד שב־2019 נקרתה בפניה ההזדמנות להוביל את תחום העיצוב ב־Hyro, סטארט־אפ קטן שהתמקד בחוויה שיחתית באמצעות AI.

״זה היה לפני ש־AI היה מה שהוא היום, עם טכנולוגיית הבנת שפה טבעית שפיתחנו בעצמנו. ברגע שנכנסו עולמות ה־LLM וה־AI כמו שאנחנו מכירים היום, השתמשנו בהם כדי לשפר את החוויה.

״אלה היו צ׳אטבוטים באתרים של בתי חולים בארצות הברית, שבעזרתם יכולת לקבוע תור או לבקש מידע. בהמשך זה הפך גם לשיחות טלפון שהחליפו מוקדי שירות – פתרון לבעיה תמידית של מחסור במוקדנים, עלויות גבוהות וזמני המתנה ארוכים״.

מה היה התפקיד שלך שם?

״התחלתי כמעצבת גרפית של הצ׳אטבוט, ומצאתי את עצמי מאפיינת שיחות הרבה לפני עידן צ׳אט ג׳י.פי.טי – עם דגש על אמפתיה והכרה בכך ש׳הבנתי מה אמרת עכשיו׳. היה צריך להגדיר מתי נכון להגיד ׳got it׳ ולהמשיך, כמה פעמים הצ׳אט יכול להגיד ׳אני לא מבין׳ לפני שמעבירים את השיחה לבן אדם. זה היה מרתק. הייתי שם חמש שנים – כשהצטרפתי היו בערך עשרה עובדים, וכשעזבתי כבר מעל מאה״.

מה את עושה היום בשייפס?

״אני אחראית על העיצוב – לא רק איך דברים נראים, אלא גם איך הם מתנהגים. הפוקוס העיקרי שלי, כשאנחנו לא בתהליך של מיתוג מחדש, הוא המוצר עצמו. זו מערכת מאוד מורכבת, עם אזורים מסועפים, והמטרה היא לייצר חוויה כמה שיותר אינטואיטיבית. אנשי ונשות HR הם לא בהכרח פרסונות טכנולוגיות, ולכן חשוב לנו להוריד עומס קוגניטיבי ולעזור להם לעשות את העבודה שלהם בצורה הטובה ביותר.

״יש לי בווטסאפ שש נשות HR שאני מרגישה בנוח לשלוח להן סקיצות ראשוניות ולקבל פידבק מהיר. זה חלק גדול מהעבודה – לאפיין את המוצר, לדבר עם לקוחות, להבין מה נכון לעולם של People OS ולארכיטקטורת המידע״.

יש קשר בין המוצר לברנד?

״החיבור בין הברנד למוצר הוא קריטי: איך המיתוג החדש נכנס חזרה למוצר, איך נראה עמוד בלי תוצאות חיפוש, איך האייקונים נראים. טוב שיש פונקציה אחת שמכירה את הכול ויכולה להגיד: אם במוצר זה נראה ככה, בואו ניישם את זה גם באתר, ולהפך. המטרה היא חוויה הוליסטית – שמי שנכנס לאתר, רוכש את המוצר ואז עובד איתו, ירגיש שהוא נמצא באותו עולם״.

כבר בשנה א׳ בבצלאל הסטודנטים לא מצליחים להסתכל על ממשקים קיימים – אפילו כספומט – בלי לחשוב איך אפשר היה לעצב אותם טוב יותר. עד היום נשארה בי הסקרנות הזו לעצב דברים אינטואיטיביים וטובים יותר עבור בני אדם

מה את יכולה להגיד בפרספקטיבה על המקצוע?

״כמרצה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שמלמדת עיצוב אינטראקטיבי, אני רואה שינוי משמעותי בדגש הלימודי. בתקופתי התחלנו לעצב אתרים רק בשנה ב׳, בפוטושופ, וזה היה מיועד לאנשים טכניים שלא יודעים לעצב יפה. 

״אבל עיצוב אינטראקטיבי מתאים במיוחד למי שרוצה לפתור בעיות לאנשים. אני לא אדם טכנולוגי במיוחד – אותי מעניינת הבעיה, להבין למה מישהו עושה את מה שהוא עושה. זה בולט כשפוגשים יוזרים מתוסכלים. אנחנו שמים דגש על חדוות יצירה עבור אנשים אחרים, ועל איך לעצב את זה טוב. ברגע שאתה לומד טיפוגרפיה, אתה כבר לא יכול לא לראות רווחים כפולים או גרש לא נכון. 

״כבר בשנה א׳ הסטודנטים לא מצליחים להסתכל על ממשקים קיימים – אפילו כספומט – בלי לחשוב איך אפשר היה לעצב אותם טוב יותר. עד היום נשארה בי הסקרנות הזו לעצב דברים אינטואיטיביים וטובים יותר עבור בני אדם״.

אבל לכאורה, הכול כבר נעשה – יש נטפליקס ויש אפל.

״אבל לא כל העולם הוא נטפליקס ואפל. יש המון ממשקים שבורים לחלוטין – אחיות בבתי חולים, קופאיות בסופר – שעובדות עם מערכות שברור שאפשר לשפר. רואים שהאדם לא היה במרכז התכנון. אולי בגלל זה אני נמשכת דווקא למקומות ה׳משעממים׳ לכאורה – מערכות מורכבות וכבדות. 

״יש בזה אתגר: איך מגדירים פוליסות חופשה בארגון של 800 איש? זה עדיין לא מפוצח. המערכות האלה הן כמו חידות, ולשם אני נמשכת״.