להיות נוכחת, בלי לצעוק: עדי יאיר מעצבת לחיים ולמחול

עמית: בוקר טוב עדי, מה שלומך?

עדי: בוקר יום ראשון, קצת עייפה. שלושה ילדים. מעט שעות שינה עם תינוק חדש ובדיוק הגשתי פרויקט לביאנלה לאמנויות ועיצוב שתיפתח באמצע מרץ במוזיאון ארץ ישראל: פירקתי בגדים משומשים לחוליות מודולריות וחיברתי אותן ידנית בעזרת מחבר שפיתחתי

עמית: מלא עשייה והעיסוקים שלך כל כך מגוונים – בין עיצוב אופנה לעיצוב למחול. רוצה לספר איך הכל קרה?

עדי: את הדרך לעיצוב אופנה מצאתי כשדגמנתי לאחת הבוגרות בפרויקט הגמר שלה, אי שם ב־2007. אז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אף פעם לא היה לי קשר חזק לאופנה, אבל כנראה שדווקא העיסוק בגוף וחומר משך אותי. במקביל, הייתי רקדנית מגיל שלוש ועד הצבא, אז אפשר להגיד שהמקצוע בחר בי – ובסוף הכל התחבר לי יחד

עמית: שני חלומות שמתגשמים: אופנה וריקוד

עדי: כיף לי לחזור למחול, אני תמיד מתרגשת להיכנס לסטודיו, להוריד נעליים לפני שעולה על הלינולאום, לשמוע ולראות את היצירה שעובדים עליה. אני חושבת שיש משהו במחול שמתאים למעצבת האופנה שאני – כל פרוייקט הוא אחר. כל פעם הנושא, החומרים והאתגר משתנים. זה שומר על הוורסטיליות שאני כל כך אוהבת.

יוצא שהעבודה שלי מתחלקת לשניים – העבודה למחול, במקביל לפרוייקטים אישיים, כאלה שאני יוזמת לעצמי בסטודיו שלי

עמית: בואי נדבר על הפרויקטים למחול. למי ומה את עושה?

עדי: בדיוק סיימתי לעצב תלבושות למחול שלם, ליצירה של עפרה אידל שנקראת ״אחרי השמש החמישית״ שעלתה בבכורה בדיוק לפני חודש. עכשיו אני לקראת כמה פרויקטים חדשים, ביניהם ללהקת המחול ורטיגו כוח האיזון, שהיא להקת מחול משולבת שפועלת עם רקדנים ורקדניות עם וללא מוגבלויות. חוץ מזה עיצבתי גם לקולבן דאנס, ללהקת המחול הדתית הללו, קבוצת המחול ק.ט.מ.ו.ן וליוצרים עצמאיים שונים

עיצוב למחול יכול, ואולי אפילו חייב, להיות דינמי – מה שמשפיע על התיפורים ועל הנראות של הבגד, בעיקר מבפנים. להבדיל מעיצוב אופנה שהכל חייב להיות בו מדוייק ונקי, בעיצוב למחול יש חופש

עמית: נייס. איך מתחבר אצלך עולם עיצוב האופנה לעיצוב בגדים למחול?

עדי: אני שואבת את הרעיונות לעיצובי המחול שלי דווקא מתוך עולם האופנה. הרפרנסים שאני עובדת איתם הם מאוד לבישים, ואני עושה את ההתאמות למחול: שיהיה נוח, מבדים גמישים, וכשצריך גם מדגישה אלמנטים כדי שייראו טוב מרחוק.

מה שכן שונה הוא האפשרות לאלתור – עצם זה שהפריטים הם על הבמה ולא רדי־טו־וור, מאפשר לי להתקדם תוך כדי תנועה. עיצוב למחול יכול, ואולי אפילו חייב, להיות דינמי – מה שמשפיע על התיפורים ועל הנראות של הבגד, בעיקר מבפנים. להבדיל מעיצוב אופנה שהכל חייב להיות בו מדוייק ונקי, בעיצוב למחול יש חופש

עמית: ברור. ועדיין יש את הסיפור שעבודת המחול מבקשת להעביר

עדי: את צודקת לגמרי, אבל גם הבגדים שאני מעצבת שלא למחול מספרים סיפור. מאחורי כל פריט שלי יש מחשבה עמוקה ותהליך יצירתי שלם: אם זה מחדוש של מצעים לחולצות מכופתרות, יצירת מעיל צבאי כאות הערכה והזדהות, או אריגים שמחפשים לאתגר את כלי העבודה ואת המחקר שבין עיצוב איטי לעיצוב מהיר

הבגד הפך למרחב המחקר

עמית: איפה למדת עיצוב אופנה?

עדי: בבצלאל. כשסיימתי התגלגלתי לגלריה ליודאיקה ברובע היהודי בירושלים, שם למדתי אריגה. בהמשך למדתי בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, שם החלטתי להתעמק יותר בעיצוב טקסטיל, לפתח את היכולות והטכניקות שלי ולהגדיל את תחומי היצירה. כבר במהלך התואר הראשון שלי גיליתי לבד את החיבור שלי לטקסטיל, והבגד פשוט הפך למרחב המחקר שלי

עמית: מה תמהיל העיסוק שלך? איך את מחלקת את יום העבודה שלך?

עדי: אין לי שגרת עבודה קבועה, היא תלויית פרויקטים. בגדול, אני עובדת במקביל על הכל: עבודה פיזית בסטודיו, עבודה על שיווק ברשתות החברתיות (כולל על ערוץ היוטיוב שפתחתי כדי לתעד את העשייה ולהגשים את כל הרעיונות שלי); ולא נשכח שאני אמא לשלושה ילדים – אז משמרת א׳ בסטודיו נגמרת סביב השעה 14:00 ואז אני מתחילה את משמרת ב׳ כאמא (את הראיון הזה אני עושה עם ניו־בורן עליי במנשא)

יש ימים, בעיקר לפני דדליינים, שנוספת גם משמרת ג׳ אחרי שכולם הולכים לישון. אלה הן השעות שאני הכי אוהבת בסטודיו: יש שקט אמיתי, אין טלפונים, אין הסחות דעת מבחוץ. רק אני והיצירה שלי

עמית: באופנה, מי היא הלקוחה שלך? תארי אותה (אני לא יודעת למה בחרתי לשאול בלשון נקבה)

עדי: מצחיק, כי הרבה גברים מבקשים ממני לעצב להם (ביניהם גם בן זוגי), אבל איכשהו יותר קל לי לעצב לעצמי. זו שאלה שאף פעם לא הצלחתי לענות עליה במדויק, אבל אנסה שוב עכשיו: אני מעצבת למישהי שמחפשת לשדרג את המלתחה שלה בפיס אחד שיקפיץ את כל ההופעה; מישהי שרוצה להיות נוכחת ושייראו אותה, אבל לא צריכה לצעוק את זה. תמיד אני חוזרת לתיאור ״כמו לשים לק ורוד זוהר בנעליים סגורות״

עמית: מהי שפת המותג שלך? את עובדת בשיטת הקולקציות? ומהם ערוצי המכירה שלך?

עדי: שפת המותג שלי היא מאוד גיאומטרית, קווים מינימליסטיים ונקיים. בין פשוט למתוחכם או בין הרשמי ללא מחייב. חייטות מרושלת כזו.

אני כבר לא עובדת בקולקציות כמו בעבר. היום אני מייצרת קאסטם־מייד, בדגש על ג׳קטים ומעילים, ובעתיד גם חולצות מכופתרות. מבחינת מכירה – קצת התעייפתי מלמכור בירידים, אז אני מקווה למכור יותר דרך הרשתות החברתיות. יש לי גם אתר, שהוא יותר תדמיתי אבל אפשר גם לרכוש ממנו

עמית: עם כזה מגוון של עיסוקים – מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?

עדי: ידעתי תשאלי את זה, ועדיין לא הכנתי תשובה מראש 😂

החלום הכי הכי שלי הוא לעשות דוקטורט מעשי בתחום הטקסטיל, אבל לא בארץ. אני עוד לא יודעת איפה, אבל מניחה שאיפשהו קרוב כדי שבן־זוגי יוכל להיות על הקו ולהמשיך לעבוד.

ועוד אחד קצת יותר קטן ומקומי – לעצב לעוד להקות מחול מוכרות וגדולות כמו ורטיגו, להקת המחול הקיבוצית ובת שבע. ואחר כך להמשיך גם ללהקות מהעולם