שי זילברמן, גור ענבר, רעות רבוח ושלי שביט בבית בנימיני

חוה | שי זילברמן

אוצר: אבשלום סולימן

תערוכת היחיד של שי זילברמן נולדה מתוך מחווה של הושטת היד, בניסיון לגעת במקור הממוקם בעבר. ליבת הפרויקט היא הדיאלוג שזילברמן עורך עם עבודת חייה של חוה סמואל (1904-1989), מחלוצות אמני הקרמיקה בישראל. זילברמן פונה אליה כמקור השראה צורני ורעיוני, כמי שגוף העבודות שיצרה מביא לידי ביטוי כתב יד ייחודי הנושא חותם של ישראליות ומקומיות. באמצעות פעולות של שכפול וחיתוך, פירוק וחיבור מחדש של דגמים מהעבר – הוא מציע תמונת מראה של הווה משובש.

במהלך הראשון, שהחל במסגרת שהות אמן בבית בנימיני, זילברמן מחייה פס ייצור שמהלכיו שובשו. הוא עושה שימוש בתבניות הגבס המקוריות שבעזרתן יצקה סמואל פיגורינות של דמויות ארצישראליות בעלות אופי פולקלורי. בתערוכה מוצגת סדרה של פסלונים חדשים שנולדו מתוך פעולות החותרות תחת הסדר היצרני ״הנכון״ של המקור.

סדרה שנייה של עבודות כוללת כדים בגווני חום־אדמדם, צהוב ושחור, אובייקטים חשופים וחפים מזיגוג או קישוט. עיצובם מעיד על טיפוסי הכדים המסורתיים שהדי.אן.איי שלהם הוטבע בצורות החדשות שיצר זילברמן – צורות מוארכות, מכווצות או מורחבות, באופן המשווה לכל אחד מהם נוכחות של גוף, ולכולם יחד איכות של טופוגרפיה משתנה. בראש כל אחד מהם ניצב העתק של אחת הדמויות המיניאטוריות של סמואל, מעין זקיף המופקד על פתחו וחותם אותו, בבחינת פוטנציאל בלתי ממומש של כד, פסל הכולא חלל פנימי בלתי נגיש.

המהלך האחרון בתערוכה מחזיר את המפגש עם עולמה הצורני של סמואל אל הדו ממדי והציורי. בסדרה של קולאז׳ים, המבוססים על דימויים מצולמים מתוך ספרים וקטלוגים, זילברמן מושיט יד אל היוצרת שלא זכתה להכרה רחבה כציירת, ומקרב אותה לפרקטיקה שלו כאמן קולאז׳.

---

גב אל גב | גור ענבר

אוצר: ציבי גבע
התערוכה של גור ענבר היא מיצב בעל מספר רב של מרכיבים שמתייחסים לחלל הגלריה, כמו גם למבט המשתקף מן החוץ: מבנים גדולים של קריית המלאכה, המכוסים גרפיטי פרוע מסוגים שונים ומשתקפים מבעד לחלון הגלריה.

ענבר, קרמיקאי שמייצר כדים וכלים אחרים בגדלים שונים, נוהג לצייר על עבודות הקרמיקה ציור חופשי, משוחרר, צבעוני ומלא חיות. ציוריות מסוג זה התבצעה על ידיו על קירות הגלריה, באופן שיהדהד את ציורי הגרפיטי ברחוב ממול, ״ישאב״ אותם לתוך החלל ויצור התכתבות שלמה בין חוץ לפנים.

ההצבה מתייחסת לחלל הגלריה באופן טוטאלי והוליסטי, כחטיבה אחת בעלת מרכיבים שונים שנעים ומשלבים בין עבודת קרמיקה מסורתית, קדרות ו״כלים״ גדולי ממדים, לבין פיסול הפועל במבודד או בהקשר לחלל כתבליטי קיר ומתכתב עם הגרפיטי שעל הקירות.

זהו פרויקט מאתגר שמותח את העשייה הקרמית לקצוות: הוא מציע הקשרים מורכבים ועשירים שחוצים גבולות מדיומליים, הקשרים בין קרמיקה כמלאכה מסורתית לבין פיסול חופשי, פרוע ואקספרסיבי המכוסה בציור ה״מתובלט״ ומתייחס לציור, חוסם אותו או מתייחס אליו כרקע עלילתי.

---

---

אחת־אחת | רעות רבוח ושלי שביט

התערוכה של רעות רבוח ושלי שביט היא מפגש בין שתי אמניות שבו הגוף והחומר מהווים מרחב לבחינת זיכרון, הישרדות ונרטיבים בין־דוריים. היא בוחנת איך חוויות אישיות וחומריות – שכול, הגירה, אלימות, טראומה – מתגלמות בגוף, בנוף ובחפץ היומיומי, ואיך הן מתורגמות ומשתנות בתוך מרחב תצוגה שבו האישי והחברתי פועלים בו זמנית.

רבוח פועלת מתוך הקשבה עמוקה לחומר ומתוך סקרנות לגוף הנמצא בתהליך של השתנות. לצד פסלי חימר חשופים וסדוקים המנציחים את מגע היד, היא מציגה גוף עבודות דו ממדי: ציורים שבהם סלעים בגווני שחור ודמויות מופשטות נטולות פנים. הבחירה בשני סוגי צבעים – שמן ומים – מייצרת פלטה של גוונים המעבירים תחושות סותרות ומבלבלות.

עבודתה של שביט צומחת מתוך משבר אמון עם מושג הבית והמקום, ובוחנת את הפיצול בין נרטיב הבית שעליו גדלה לבין המציאות שבה היא פועלת כיום. היא חוקרת את המרחב הפרטי מול החברתי, ושואלת האם קיימת בחירה חופשית אל מול הדפוסים בחיי היומיום. מאז 7 באוקטובר והמעבר לחיים במדינה אחרת, שאלות שהיו ברקע הפכו לנוכחות יומיומית. השאלה Where are you from?, שחוזרת אליה שוב ושוב, ממקדת את המתחים בין זהות אישית לנרטיב לאומי, בין המושג עלייה להגירה, בין שייכות לבחירה.

רעות רבוח ושלי שביט אוצרות את הגלריה הקטנה מאז 2022. תערוכה זו יוצרת מרחב אוצרותי משותף, שבו כל אחת משפיעה ומעצבת את השיח והחומר של השנייה, ומאפשרת שפה משותפת בין העבודות והנרטיבים שלהן.

---

בית בנימיני
העמל 17, תל אביב
פתיחה: 5.2; שיח גלריה: 13.3; נעילה: 21.3