דרך אגב // איך ה־AI העלים ארבעה קופים מעל פני האדמה?

לפי התמונות, מדובר בקופים חמודים ממש. רואים אותם מתהלכים בטבעיות ברחובות סנט לואיס במיזורי, ארצות הברית. אחד מהם כל כך קטן, עומד זקוף לצד מכונית חונה והראש שלו בקושי מגיע לפגוש שלה. אחרים מטפסים במדרגות, או מהלכים על המדרכה, זנבם הארוך מתנופף בצבע כתום בהיר בשמש החורפית. 

הידיעה המקורית שהתפרסמה באינסוף כלי תקשורת בחודש שעבר היתה שהרשויות נמצאות במצוד אחר ארבעה קופים קטנים שמסתובבים חופשי בעיר. לאף אחד לא היה מושג מאיפה הם צצו, והציבור התבקש לדווח במקרה שיתקל בהם. 

אבל את מה שקרה אחר כך איש לא צפה: תוך זמן קצר העירייה התחילה לקבל אינספור תמונות וסרטונים של הקופים במקומות שונים בעיר, ומהר מאוד הטפטוף הפך למבול. היתה רק בעיה אחת: רוב הצילומים נוצרו על ידי AI. דובר רשות הבריאות המקומית הסביר שאנשים מפרסמים תמונות AI ברשת כבדיחה, ״אבל הרבה מהאנשים שרואים את זה חושבים שזה אמיתי ומזעיקים אותנו. זה באמת נהיה בלתי אפשרי להבין מה אמיתי ומה לא״.

זה קרה לפני חודש. מאז, הקופים – אם באמת היו כאלה במציאות – עדיין לא נמצאו. חוסר הוודאות המוזר הזה הוא אחד המאפיינים הבולטים של התקופה שאנחנו נכנסים אליה. זה הרגע שבו הדמיון פולש אל תוך המציאות, משתלב בה ומשנה אותה ללא הכר. 

עד לפני שנתיים־שלוש היה די ברור מתי הדמיון נגמר והיכן מתחילה המציאות: כשמכבים את הטלוויזיה, יוצאים מהחנות או גומרים להאזין לנאום של פוליטיקאי. אבל מאז שהבינה המלאכותית הצטרפה לחיינו, זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה

תסתכלו למשל על התגובות המיידיות של חלק מאלפי האנשים שהתקבצו בגשר ברוקלין בניו יורק בערב הסילבסטר, סופרים לאחור בהתרגשות, ומחכים למופע זיקוקים מיוחד – שמעולם לא הגיע. הסיבה: המופע נוצר רק בדמיונם הקודח של אלמונים שקידמו אותו בגל של פוסטים ברשתות החברתיות עם תמונות מבושלות. 

איפה המציאות מתחילה?

עד לפני שנתיים־שלוש היה די ברור מתי הדמיון נגמר והיכן מתחילה המציאות: כשמכבים את הטלוויזיה, יוצאים מחנות הבגדים או גומרים להאזין לנאום של פוליטיקאי. אבל מאז שהבינה המלאכותית הצטרפה לחיינו, זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה. 

זה קורה לא רק בגלל היכולת של ה־AI ליצור תמונות וסרטונים שנראים מציאותיים. הכישרון הנסתר שלו הוא עוצמתי בהרבה: יכולת שכנוע שקשה לעמוד בפניה. העובדה הזאת מוכחת שוב ושוב במחקרים. 

במחקר רחב הקף שפורסם לפני שנה, לדוגמה, חוקרים נתנו למאות בני אדם לענות על מבחן אמריקאי עם שאלות עובדתיות. אבל לפני שהשיבו על כל שאלה, הנבחנים היו צריכים לנהל שיחה שבה אדם אחר או צ׳טבוט ניסו לשכנע אותם לבחור באופציה אחרת. התוצאות היו מדהימות: הצ׳טבוטים (ובמיוחד קלוד) הצליחו לגרום לאנשים לשנות את דעתם בפער ניכר לעומת בני אדם. 

והיכולות יוצאות הדופן האלה של הבינה מעצבות מחדש את התרבות והמציאות שלנו. הרי אנחנו תמיד עם הטלפון, מציצים בו שוב ושוב, ולכן אף פעם לא מתנתקים באמת מהסיפורים והאגדות המשכנעים שהוא מזין אותנו בהם. 

מודל חדש של בידור

דוגמה מעט שונה לאופן שבו הפנטזיה משתלטת על חיינו היא moltbook – הרשת החברתית החדשה שמיועדת אך ורק לסוכני AI, ושכולם לא מפסיקים לדבר עליה. נכון לרגע זה, הרשת מאכלסת כבר יותר ממיליון וחצי בוטים שמתקשרים בלהט. הם מרכלים על הבעלים שלהם (ולעתים חושפים את מספר כרטיס האשראי שלהם), מתכננים כיצד להשתלט על העולם ואפילו מתחילים לתרגל דת חדשה, שמתגאה ב־64 נביאי AI חדשים. 

קל לראות איך נושאי השיחה העסיסיים הפכו את הרשת החברתית הזאת לנושא חדשותי חם. אבל מה שמעניין באמת זה דווקא הדבר שכולם מתאמצים להתעלם ממנו כדי שיוכלו להתרגש מהסיפור: זאת צורה חדשה של תיאטרון. הצ׳טבוטים (שחלקם ללא ספק מקבלים הוראות מבעליהם האנושיים) פשוט מעלים מולנו מופע, שמבוסס באופן חופשי על כל הסיפורים שהם הוזנו בהם. 

מולטבוק מציע הצצה ראשונית למודל האפקטיבי שעומד להשתלט על עולם הבידור בעתיד: להיכנס אל תוך עולם שלם, שמיוצר בזמן אמת ושאין לנו שום סיכוי לראות את כולו. אפשר רק לדמיין את הסיפוק שמקבלים האנשים שנוברים עכשיו בין מיליוני הפוסטים במולטבוק, ופתאום מוצאים פוסט שערורייתי ומרגש.

בניגוד לספרים, סדרות וסרטים, עולמות שמיוצרים על ידי בינה מלאכותית מציעים לכל אחד חוויה משלו. זאת לא יחידה חתומה של תוכן, אלא עולם אינסופי שנמתח הרבה מעבר לנקודה שבה הסופר הקלאסי היה כותב ״סוף״ – ומתנגש היישר אל תוך המציאות.