הרשימה המשותפת // 12.2.26

תערוכות חדשות במוזיאון חיפה

עונת תערוכות חדשה תפתח הערב (12.2) במוזיאון חיפה לאמנות ובה ארבע תערוכות: ״האופק הצפוני: צוהר לאסכולת ציור הנוף בשנות ה־70״ (אוצר: קובי בן־מאיר), תערוכה המערערת על הנחות יסוד במחקר אודות שנות ה־70 באמנות המקומית. עם תצוגה של כ-115 יצירות, התערוכה מבקשת לתקן את המסגור ההיסטורי ולסמן אסכולה שלישית. ליצירות שנות ה־70 מצטרפים שלושה פרויקטים של אמניות עכשוויות – קארן דולב, סיגלית לנדאו ואיריס סינטרה.

״שפת עם״, תערוכה משותפת ללילא עבד אלרזאק ודנה מזל זיו (אוצר: קובי בן־מאיר) נולדה במסגרת החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה, שבה הזמינו דוברי ערבית מקהילות מקומיות שונות לשוחח על יחסיהם עם השפה.

אליהו גת במוזיאון חיפה. צילום: ליאת אלבלינג

משה רואס. צילום: כרמית חסין

חושן מפס או תטואן, המאה ה-19. צילום: יבגני איידל

״כפתור ופרח״, תערוכת יחיד למשה רואס (אוצר: קובי בן־מאיר), שבה עבד עם אוסף החפצים ממרוקו השמור במוזיאון. רואס מתמקצע בטכניקות פיסוליות שונות וחושף את האפשרויות השונות האצורות בחומר, בעודו מפרק אותו למרכיביו הבסיסיים ומרכיב אותו מחדש.

״בעקבות הגוף האבוד: תרבות חומרית ממרוקו מאוסף המוזיאון״ (אוצר: מאיר איטקין) חושפת לראשונה מזה למעלה מ־40 שנים את אוצרות התרבות החומרית של יהודי מרוקו השמורים במוזיאון.

עולמות זעירים במוזיאון תל אביב

התערוכה ״עולמות זעירים: מיניאטורות באמנות עכשווית״ מוצגת במוזיאון תל אביב לאמנות (אוצרת: גלית לנדאו אפשטיין), ובהשראת חדרי המיניאטורות הקלאסיים של הלנה רובינשטיין מנסה לפענח את סוד קסמה של המידה הקטנה.

היא מציגה יצירות זעירות של עשרות אמניות ואמנים עכשוויים הפועלים במגוון מדיומים, לצד דגמים מוקטנים שנוצרו למטרות מקצועיות. יוצרי היקומים המיניאטוריים, מטעינים אותם במשמעויות חדשות ומפתיעות שהופכות אותן לכלי רב עוצמה ויוצא דופן להבעת עמדות תרבותיות ופוליטיות. במקביל לתערוכה מוצג בספריה לאמנות ״בקטנה: ספרי אמן מיניאטוריים״; ובמרכז החווייתי למשפחה מוצג מיצב אינטראקטיבי, המציע מרחב פעולה והתנסות.

ורד אהרונוביץ מתוך התערוכה מיניאטורות במוזיאון תל אביב. צילום: מיכאל לירן

נוי ותמיר. צילום: מ״ל

רניי מזור. צילום: מ״ל

כמעט תמיד אני עומדת מאחורי עצמי בגלריה הקוביה

התערוכה ״כמעט תמיד אני עומדת מאחורי עצמי״ תפתח הערב (12.2) בגלריה הקוביה בירושלים (אוצרת: גבי המבורג־פימה). התערוכה מוקדשת לזכרה של דנה דרויש, שנפטרה בטרם עת. התערוכה תעסוק בקולאז׳ כפרקטיקה חושית, תודעתית ופואטית, המנסחת מחדש את היחסים בין גוף, דימוי, מבט וטקסט. נקודת המוצא האוצרותית נשענת בין היתר על שירתה של חדוה הרכבי – על הקצב, ההאזנה, והתנועה בין מילה לשתיקה, כמודל לפעולה אמנותית הנובעת ממגע ישיר עם המציאות ועם שוליה.

העבודות בתערוכה – בה משתתפים עילית אזולאי, ציקי אייזנברג, דנה דרויש, נעם ונקרט, רמי מימון, רעיה מנובלא, הילה טוני נבוק – מציגות קולאז׳ לא כהוצאה לפועל של רעיון סגור, אלא כפעולת חיתוך, חיבור והצבה מחדש היוצרת דימויים מקוטעים, פתוחים, כאלה המסרבים להתלכד לכדי שלם יציב. הגוף מופיע כעקבה, כפרגמנט, ולעיתים כצורה החומקת מזיהוי פיגורטיבי.

רמי מימון, גלריה הקוביה. צילומים: מ״ל

ציקי אייזנברג

רעיה מנובלא

תערוכות חדשות במקום לאמנות

ארבע תערוכות חדשות ייפתחו הערב (12.2) בחלל החדש של מקום לאמנות בקרית המלאכה (שביל המרץ 5, קומה 3): ״מכתב לאבשלום״ (אוצרת: נטע נחתומי), שהיא מחווה לאמן אבשלום (1964-1993), שאופן התנגדותו היה יוצא דופן. התערוכה מציבה עבודות של אמנים שונים שהמשותף להם הוא רעיון ההתנגדות לשם ההתנגדות, אל מול ויחד עם עבודתו של אבשלום.

״חוזר וננער״, תערוכת יחיד לגליה אורי (אוצר: יאיר ברק), שחוזרת אל סרטו (במקור דרמה טלוויזיונית) המיתולוגי של רם לוי ז״ל ״חרבת חיזעה״ (שנוצר בעקבות ספרו של ס׳ יזהר) ומציגה סדרה של עבודות חדשות הנשענות על עולם הדימויים שפרץ מהמסך לראשונה.

״אוצר אבוד״, תערוכת יחיד לעפר שומרון (אוצר: יאיר ברק), שמציג עבודות ציור בגדלים משתנים הנפרשים כמרחב תודעתי טעון, עמוס וצבעוני. התערוכה פועלת מתוך ריבוי: דימויים, סגנונות, מצבים רגשיים ויחסים לא יציבים בין ייצוג והפשטה.

״חלומות מרציפן״, תערוכת יחיד לזהבה טרפה (אוצרת: אתי נמיר), שמציגה גוף עבודות צילומי הנע בין מציאות יומיומית לבין עולם שהיא בוראת. זהו מהלך מתמשך הנע בין תיעוד לבימוי, ובין המרחב הביתי המוכר לבין מרחב פנטזיה ילדית.

זהבה טרפה במקום לאמנות בקריית המלאכה. צילום: מ״ל

רחל רבינוביץ. צילום: דניאל חנוך

חדרים בבניין אורי ליפשיץ

התערוכה ״חדרים״ מעבודותיו של אורי ליפשיץ תפתח בשבת (14.2) בבניין אורי ליפשיץ, ותציע מבט רגיש ונוקב אל האזורים הנסתרים של הקיום האנושי – מרחבים מוצנעים, פנימיים, שבהם מתערבבים הפנטזיה, החרדה, והאמנה החברתית. בעבודותיו מתמקד ליפשיץ בצדדים האפלים של החברה ובעיקר בפער שבין מה שנהוג להציג בפומבי לבין מה שמתרחש הרחק מן העין, בחדרי חדרים.

כותרת התערוכה ״חדרים״ מהווה מחווה למגזין הספרותי החשוב של הלית ישורון, והדהוד מכוון לשדה התרבותי שבו פעל ליפשיץ בשנות ה־60 וה־70. הבחירה בשם מבקשת להדגיש את הזיקה העמוקה בין עבודתו של ליפשיץ לבין השירה העברית של תקופתו.

אורי ליפשיץ, צילומים: מ״ל

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

רחל רבינוביץ׳ במוזיאון אדם בגליל

״יומני עורף״, תערוכת יחיד לרחל רבינוביץ׳, תפתח מחר (13.2) במוזיאון אדם בגליל בבית יגאל אלון בקיבוץ גינוסר (אוצרות: גליה בר אור ואיילת כרמי), ותציג גוף עבודות שנעשה בעקבות המלחמה, הפינוי והנדודים של האמנית.

בציורים עזים ואקספרסיביים היא מתארת את המציאות הקיצונית – את הטבע שמסביב, הפרחים, החרקים והעצים, את הטבילה היומית במעיין, את השרפות המכלות את היער ואת דיוקנה שלה מתמוסס ומתפרק. בתערוכה פועם דופק הציור כפעולה אישית ויומיומית בציור קטן ממדים בדיו ובצבעי מים. זהו ציור שבדרכו האינטימית מותיר עקבה וזכר, מתריע ואינו מאפשר לשכוח.

אדם ליף וקרולינה להן בגלריה פרזיה

״מחר השמש תשקע״, תערוכה זוגית לאדם ליף וקרולינה להן, תפתח הערב (12.2) בגלריה פרזיה בתל אביב (אוצר: יובל צימרמן), ותעסוק ביחסים שכל אחד מהם פיתח עם השקיעה – אירוע שמימי המכריז על סופו של יום, טקס קבוע שלא חוזר על עצמו לעולם.

נקודת המפגש בין השניים היא אותו מרחב שבו התודעה מתבהרת, התחושות מתחדדות ומראה העיניים נצרב כרצף זיכרונות. החיים ממשיכים והמרחב נותר נוכח תמיד – יום אחר יום, שקיעה אחר שקיעה – מספק זיכרונות חדשים, ושב ועולה בתודעה, באזור הדק שבין חלום למציאות. ביניהם חושף שתי דרכי התבוננות באותו מרחב: אחת מתמשכת, שיטתית ומדיטטיבית, והשנייה אינטואיטיבית, זיכרונית ושברירית.​

גלריה פרזיה. צילום: דניאל חנוך

נוגה בר־חיים, קרן הלוי רוזן ונטע קומורניק בגלריה מרווח בהרדוף

״מחפשת מקום״, תערוכה משותפת לנוגה בר־חיים, קרן הלוי רוזן ונטע קומורניק, תפתח בשבת בגלריה מרווח, הגלריה השיתופית לאמנות בהרדוף (אוצרת: לאה בר־סלע).

שלוש האמניות מחפשות מקום, פיסת ארץ, מקום לנכוח בו בשלום. הן מציירות נוף, עובדות בשטח ומבקשות להעביר את הישיר והמיידי שהן חוות במפגש עם הנוף. פעולתן הציורית מאפשרת מהלך של שהייה במקום, מהלך של גילוי המקום והתקרבות אליו.

נטע קומורניק בגלריה בהרדוף. צילומים: מ״ל

קרן רוזן

דוד נאמן בגלריה אשכילה

״מראה מקום״, תערוכת יחיד לדוד נאמן, מוצגת בגלריה אשכילה ביפו (אוצר: איתי גבאי), ומציעה מהלך חזותי של התבוננות, חקירה וסימון. לא ייצוג של מקום מסוים, אלא פעולה של הצבעה – עצירה, מיקוד והזמנה להביט מחדש.

עבודותיו של נאמן נולדות מתוך סקרנות מתמדת – סקרנות של חוקר ושל ילד כאחד. נאמן נע בין התבוננות בגרמי השמים, צבירי כוכבים ותופעות קוסמיות לבין התרחשויות מיקרוסקופיות וננו חלקיקים.

דוד נאמן בגלריה אשכילה. הפקת עבודות: סטודיו שוקי קוק

.