״נשות המרגלים״: שותפות גורל טרגית שהופכת להעצמה נשית

אחרי פנטזיה אפית עם דרקונים ופלישות לא סודיות או מוצלחות במיוחד מבית מארוול, אמיליה קלארק – הלא היא דאינריז טארגאריין (״משחקי הכס״) – שבה למסכי הטלוויזיה עם סדרה חדשה, ״נשות המרגלים״, שמתרחשת בזמן המלחמה הקרה, ועוקבת אחר שתי נשים הנשאבות אל תוך עולם הריגול האמריקאי.

הסדרה מחזירה את קלארק למחוזות המוכרים של הבדיוני והאקשן, אבל הפעם עם נגיעות של הומור וניסיון להעניק משב רוח קליל לתקופה קפואה במיוחד. העלילה מתרחשת במוסקבה בשנות ה־70, ומתמקדת בביאטריס ״בי״ גראנט (אמיליה קלארק) וטווילה האסבק (היילי לו ריצ׳רדסון). לאחר מות בעליהן, שהיו סוכנים חשאיים, הן מגויסות לסי.איי.אי ופועלות כמרגלות תחת מסווה של מזכירות בשגרירות האמריקאית, במטרה לחשוף את נסיבות מותם.

השילוב בין קומדיה לעולם הריגול, או בשמו השני ״קומדיית אקשן״, אינו זר ליוצרי הסדרה ״נשות המרגלים״, או בשמה הלועזי Ponies. הפרויקט הקודם שלהם היה הסרט העלילתי ״המרגל שזרק אותי״ (2018), בכיכובן של מילה קוניס (״מופע שנות ה־70״) וקייט מקינון (״סאטרדיי נייט לייב״). הסרט עקב אחר שתי חברות בשנות השלושים לחייהן, שנקלעות למסע בריחה בינלאומי לאחר שהן נרדפות על ידי קבוצת מתנקשים.

הפעם, היוצרים מחליפים את ההווה בזירה תקופתית, ובמקום חברות ותיקות מציבים במרכז העלילה שתי מכרות, הממשיכות מסורת קומית מוכרת של צמד דמויות מנוגדות: האחת לחוצה ומאופקת, והשנייה חסרת דאגות ואימפולסיבית.

בעוד שרוב הסדרות שעוסקות בתקופה שואפות לשמור על דיוק ונאמנות היסטורית, ״נשות המרגלים״ מאפשרת לעצמה חופש אמנותי נרחב – מה שמאפשר לה להציב במרכז דמויות שנדחקו לשולי הנרטיב ההיסטורי

הבחירה למקם את העלילה בתקופת המלחמה הקרה היא לא מקרית. ייחודה של התקופה הזו היא בכך שלא התנהלה כעימות צבאי ישיר בין ארצות הברית לברית המועצות, אלא כמאבק סמוי שהתבטא בפעילות מודיעינית, איומים ותחרות פוליטית.

מאפיינים אלה הפכו אותה לרקע מזוהה במיוחד עם עולם הריגול, ושימשו בסיס למגוון סדרות טלוויזיה. הבולטת שבהן היא האמריקאים, שזכתה להכרה ביקורתית רחבה ולפרסים רבים, ונחשבת לאחת מסדרות הריגול המוערכות בעשור האחרון.

אבל בעוד שרוב הסדרות שעוסקות בתקופה שואפות לשמור על דיוק ונאמנות היסטורית, ״נשות המרגלים״ מאפשרת לעצמה חופש אמנותי נרחב – מה שמאפשר לה להציב במרכז דמויות שנדחקו לשולי הנרטיב ההיסטורי. בדומה לבנות מיטפורד, גם כאן עולה עיסוק בתפקידן של נשים בחברה, הפעם תוך שילוב של התמודדות עם אובדן ויצירת קשרים, לצד חקירה והנכחה של מיניות, ובפרט מיניות נשית.

בכך, הסדרה מעניקה לפעולת הריגול ממד חתרני. עם זאת, החתרנות לא מוצגת באופן כבד או דידקטי, אלא מתאזנת באמצעות הומור, שמאפשר לסדרה לעסוק בנושאים האלה – בלי לקחת את עצמה יותר מדי ברצינות.

בשולי המערכת

במרכז העלילה עומדת שותפות גורל טרגית בין שתי אלמנות, שהופכת בהדרגה לסיפור של העצמה נשית. הכעס שלהן כלפי המערכת לא מוביל לוויתור עליה, אלא להפך – הוא מניע אותן לפעול בתוכה, להשיג שליטה ולהשפיע. למרות שהן נתפסות בתחילה כדמויות פגיעות ושוליות, הן לומדות להשתמש בתפיסה זו לטובתן, ולהפוך אותה לכלי פעולה בתוך המציאות הגברית שבה הן נדרשות לפעול.

את הדינמיקה הזו מובילות בחינניות השחקניות הראשיות, אמיליה קלארק והיילי לו ריצ׳רדסון. קלארק, דרך דמותה של בי, מגלמת אמריקאית משכילה, בת למשפחה יהודית ששרדה את זוועות השואה. היא אישה זהירה, הפועלת מתוך שיקול דעת והיגיון – אותם מאפיינים שהובילו אותה להינשא, להפוך לעקרת בית ולעבור לרוסיה במסגרת עבודתו של בעלה.

הקונטרה שלה היא טווילה, אישה צעירה וחסרת השכלה, שגדלה בבית עני ולא מתפקד. עבורה, הנישואים היו נתיב מילוט מחיים בינוניים בשכונת קרוואנים שכוחת אל. בי מביאה איתה את השפה הרוסית ואת החשיבה המחושבת, בעוד שטווילה מביאה זריזות, אומץ וביטחון עצמי – תכונות שמתחילות בהדרגה להשפיע גם על שותפתה.

דמות נוספת שראויה לציון, וחשובה למסע של השתיים, היא דיין וולטר, מנהל תחנת מוסקבה של שירות הביון האמריקאי, בגילומו של אדריאן לסטר. לסטר, שחקן אנגלי בעל קריירה ענפה בקולנוע ובטלוויזיה, מופיע כאן עם מבטא אמריקאי משכנע, ומגלם מנהל קר רוח ומאופק. אבל מתחת לחזות המקצועית נחשפת דמות מורכבת יותר, המגלה רגישות, הבנה ואכפתיות כלפי בי וטווילה, ומלווה אותן בתהליך הפיכתן למרגלות.

עומק זה מתחזק גם דרך זהותו כהומוסקסואל, שהובילה להצבתו במוסקבה – הרחק ממוקדי הכוח וההשפעה. מיקומו, כמפקד הפועל בעצמו מתוך עמדה של שוליות, מחזק את עיסוקה של הסדרה בדמויות הפועלות מחוץ למרכז. דרך דמותו, כמו גם דרך בי וטווילה, מתחדדת בחירתה של הסדרה להתמקד דווקא באלו הפועלים משולי המערכת, ולהעניק להם מקום במרכז העלילה.

למרות שלרגעים יש ניגוד בין הגישה המודרנית והפרוגרסיבית של הסדרה למציאות המתקיימת במוסקבה של שנות ה־70, היא מצליחה לשמור על איזון בין השניים. מתוך מציאות של אובדן, שוליות וחוסר כוח לכאורה – נפתח עבור הדמויות מרחב חדש של פעולה והשפעה.

השילוב בין הומור, כאב וחתרנות מאפשר ל״נשות המרגלים״ לבחון מחדש את גבולות הז׳אנר, ולהציע סיפור שבו הדמויות הן לא רק חלק ממערכת גדולה מהן, אלא לומדות איך לפעול בתוכה – ואולי אפילו לשנות את מקומן בה.

---

נשות המרגלים | Peacock (זמין לצפייה ב־Yes)
יוצרים: סוזנה פוגל ודייוויד איסרסון
8 פרקים; ארצות הברית, 2026
4 כוכבים