״בנות מיטפורד״: נשים קטנות גדולות

האחיות לבית מיטפורד חיו בלב התקופה הסוערת ביותר של המאה ה־20. שתי מלחמות עולם, עליית הפאשיזם והנאציזם מול הקומוניזם – כל אלה התערבבו בשנות ה־30 הרות הגורל של בריטניה. אחת מהן התאהבה במנהיג פשיסטי, אחרת מצאה את עצמה בחברתו של היטלר. זו הייתה תקופה שבה האישי והלאומי נשזרו זה בזה – ו״בנות מיטפורד״ בוחרת לספר אותה לא דרך אירועים גדולים, אלא דרך היומיומי.

הסדרה מגוללת את סיפורן של שש אחיות – ננסי (בסי קרטר), דיאנה (ג׳ואנה ונדרהם), יוניטי (שאנון ווטסון), ג׳סיקה (זואי ברוף), פמלה (איסובל ג׳ספר ג׳ונס) ודבורה (אורלה היל). כל אחת מהן בוחרת מסלול אחר: משאיפה לקריירה ספרותית או חיי חברה נוצצים ועד פעילות פוליטית קיצונית – פאשיזם, קומוניזם או שמרנות. הפערים בין הבחירות האישיות והאידיאולוגיות הופכים את חיי המשפחה לדרמה מתמשכת, שנעה בין אהבה ותחרות לאובססיה ובגידה.

בסיס הסדרה הוא ספרה של מרי ס. לאבק, סופרת בריטית הידועה בכתיבתה על נשים יוצאות דופן. הספר, שפורסם בשנת 2001 – שנים רבות אחרי תקופת השיא של האחיות – נכתב לא כביוגרפיה אקדמית כבדה אלא כסיפור סוחף, כמעט רומן היסטורי, מלא אנקדוטות וחיים. הבחירה הזו הפכה אותו לרב מכר והחזירה את בנות מיטפורד אל מרכז התודעה הציבורית.

בעקבות כך נשאלת השאלה: איך אנחנו כותבים היסטוריה? או במקרה הזה – כותבות? הסדרה משקפת עד כמה נשים נדחקו לשוליים של הזיכרון ההיסטורי – שמן כמעט שלא הופיע במסגרת הנרטיבים המשמעותיים, אלא הוזכר בעיקר הודות לשערוריות, רכילות או קשריהן עם גברים בעלי כוח.

יש משהו מורט עצבים בצפייה באירועים היסטוריים כשאתה מכיר את סופם – בבחירות של דמויות שאתה יודע לאן יובילו; ודווקא הידיעה הזו היא שמחזיקה אותך צמוד למסך: לראות נשים מורכבות מקבלות החלטות מורכבות

אבל לצד השיקוף של ההדרה מתקיים גם תיקון, קול חדש החושף שיח על בחירה חופשית, אמונה, הפלות, ניאוף, משיכה חד מינית, יחסי נשים וגברים; וגם על סוגיות הירושות – שעברו כמעט תמיד לגבר הנושא את שם המשפחה.

בתוך המרחב הזה מתבלטת דמותה של ננסי, האחות הבכורה והמספרת, שדרכה נפרש עולמן המורכב של האחיות. קולה מלווה את הצופה בקריינות רציפה מהפרק הראשון ועד האחרון, מנחה אותנו בין סיפוריהן של אחיותיה וגם לתוך עולמה שלה.

הבחירה למקם את ננסי במרכז לא נובעת רק ממעמדה כבכורה, אלא גם מהיותה סופרת מצליחה. ספריה, שהחלו כקריאה משעשעת עבור החברה הגבוהה, הפכו בהמשך לכלי של ביקורת ואפילו כלי של אזהרה נגד המפלגה הפאשיסטית, שבראשה עמד בן זוגה של אחותה; ובכך חיברו ישירות בין חייה האישיים לבין ההיסטוריה הפוליטית של התקופה.

אם הפנים של ננסי נראות לכם מוכרות – זה לא במקרה. השחקנית שמגלמת אותה היא בסי קרטר, שזכורה כפרודנס פדרינגטון בסדרה ״ברידג׳רטון״ של נטפליקס – האחות המגוחכת והנאיבית של פנלופי (ניקולה קוכלן). קרטר מגיעה ממשפחה ברוכת כישרון: אמה היא אימלדה סטונטון, כוכבת ״הכתר״, שגילמה גם את דולורס אמברידג׳ בסרטי ״הארי פוטר״, ואביה הוא ג׳ים קרטר – מר קרסון האייקוני מ״אחוזת דאונטון״.

למרות שהסדרה כוללת שישה פרקים בלבד, היא מצליחה לפרוש את סיפורן האישי של כל אחת מהאחיות – מתחילת 1931 ועד סוף העשור. אין תחושה של דילוגים חפוזים או מעברים מהירים בין השנים, ומתקבלת תמונה שלמה (בתקווה שנזכה גם לעונה שנייה שתשלים אותה), אכזרית במידה שבה היא מתקדמת צעד אחר צעד אל סוף ידוע מראש.

יש משהו מורט עצבים בצפייה באירועים היסטוריים כשאתה מכיר את סופם – בבחירות של דמויות שאתה יודע לאן יובילו; ודווקא הידיעה הזו היא שמחזיקה אותך צמוד למסך: לראות נשים מורכבות מקבלות החלטות מורכבות.

למקרה שתהיתם – היטלר כמעט ואינו נוכח. הוא מציץ רק לרגעים בודדים, ודמותו משתקפת דרך עיניהן של יוניטי ודיאנה, שמביטות בו בהערצה. דווקא ההצגה הזו היא שמטלטלת את הצופה, כי היא ממחישה עד כמה קל היה אז להישבות בקסמו של כוח. הבחירה שלא להציב את הדיקטטורים במרכז אלא לחשוף אותם דרך הנשים שחיו לצידם, סוגרת את המעגל: סיפור שבו האישי והלאומי נשזרים זה בזה, והיסטוריה שנכתבת מחדש בקול נשי.

---

בנות מיטפורד
יוצרת: שרה וויליאמס
6 פרקים; בריטניה, 2025
זמינה בספריות התוכן של Yes, סלקום TV ו־Hot
4.5 כוכבים