דור אמיתי: אנשים עובדים מהר ולא שמים לב; אנחנו עוצרים את הדליפה לפני שהיא קורית

אחד מאתגרי האבטחה המרכזיים של חברות היום, הוא לוודא שמידע סודי לא ייצא מתוך הארגון, במיוחד דרך ערוצים יומיומיים כמו הצ׳אט, מיילים או תיקיות משותפות בענן. ״אנשים עובדים בקצב מהיר, מנסים להספיק, לא שמים לב, ואז שולחים בטעות קובץ לאיש הלא נכון, מעלים קובץ לדרייב עם הרשאות פתוחות או מדביקים מידע רגיש לצ׳אט ג׳י.פי.טי״, מספרת דור אמיתי, ראש תחום העיצוב (head of design) בחברת מיינד.

מיינד היא חברת סייבר שמתמחה במניעת דליפת מידע רגיש, מסייעת ללקוחות להבין מהו אותו מידע ועוזרת לעצור את הטעויות או הדליפות לפני שהן קורות, בצורה אוטומטית ובזמן אמת. ״יש כמויות עצומות של מידע קריטי, נתונים פיננסים, קניין רוחני, מידע תפעולי רגיש, מספרי כרטיסי אשראי, הוראות יצור, סודות צבאיים, זה לא נגמר.

״אנחנו ממש יודעים לזהות איזה מידע נמצא בקובץ שאתה רוצה לשלוח, ואז לחסום את הפעולה או להקפיץ פופ־אפ ולשאול האם אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות. אנחנו יכולים גם לקבוע אם לחסום או לא מידע רק למחלקה מסויימת, לדוגמה כל מי שעובד ב־HR״.

ואני מניח שעכשיו עם כל ההייפ של ה־AI אייג׳נטס זה עוד יותר רלוונטי.

״כן, סוכני AI יכולים לעשות בשבילך פעולות במחשב, ואתה אפילו לא יודע בדיוק מה הם עושים, ואז זה בכלל קשה להתחקות – אבל זה מה שאנחנו יודעים לעשות. אנחנו עובדים עם חברות כל כך מגוונות, אתה לא קולט כמה מידע יש לחברות בכל סוג – בתי לוויות, ערוצי טלוויזיה, בתי חולים ועוד ועוד״.

איפה עיצוב נכנס לזה?

״כשהמעצבת היא העובדת הראשונה בחברה אפשר לראות בזה הצהרת כוונות של הפאונדרים. לבנות חברה מאפס זה קודם כל הרבה עבודה משותפת.

״החלק הכי קשה הוא כמה מהר אפשר להיסגר על הסיפור, לדייק את הבעיה, את הטכנולוגיה, ולתת לזה פיתרון מוצרי, ויזואלי. זה משהו שלוקח המון זמן לדייק אותו. כולם רוצים לזוז מהר, להיראות כמו חברה בוגרת, ויש לזה פתרונות בעיצוב״.

מה לדוגמה?

״לדוגמה, לא להגיד על היום הראשון שצריך לבנות מאפס דיזיין סיסטם. אפשר להסתמך על ׳בסט פרקטיס׳, לחפש ספרייה שנותנת מענה לצרכים בהתחלה עם כמה שפחות שינויים, ולבנות דיזיין סיסטם שלנו רק אחרי שנה וחצי.

״ואז, כשלקוח פוטנציאלי גדול מבקש גרסת דארק מוד למערכת, לזהות הזדמנות להפעיל את התשתית שכבר בנינו ולספק לו מענה מהיר ומשמעותי. במקום חצי שנה וצוות שלם, השקנו אותה בתוך שישה ימים – מפתח פרונט ומעצבת בלבד״.

איך זה עבד?

״לפני שנה וחצי, כשהקמנו את הדיזיין סיסטם, אימצנו את פיצ׳ר ה־Design Tokens שפיגמה בדיוק השיקו. יישמנו גישה שבה כל צבע מוגדר לפי התפקיד שלו – לדוגמה, צבע הרקע של כפתור ראשי כבר לא מוגדר בגוון ומספר אלא כ־color-background-accent-primary. כך הוא יכול לקבל ערך צבעוני אחר בכל ערכת נושא, בלי לשנות את הקומפוננטה עצמה.

״כשהגיעה הבקשה, כל מה שנדרש היה לאפשר ערכת נושא נוספת בפיתוח ולמשוך את ההגדרות מפיגמה. את ההתאמות ביצעתי בקבצי הטוקנז בפיגמה, והן התעדכנו אוטומטית בקוד – בלי תלות במפתח. הלקוח התלהב והעסקה נסגרה. זה היה רגע שממחיש איך תשתית עיצובית טובה לא רק מייעלת עבודה – אלא מייצרת אימפקט עסקי אמיתי״.

ואיפה נכנס המיתוג?

״עד שהמנכ״ל אמר שהוא רוצה לעשות מיתוג עם פנטגראם עבדנו עם לוגו בסיסי. בתור מעצבת זה היה חלום, כשלמדתי בבצלאל כולם חלמו לעבוד עם פנטגראם.

״היינו סטארט־אפ של 15 עובדים בתהליך של שנה ששינה שם, קול, מיתוג, שפה גרפית, אתר. ככה למדתי שחשוב שיהיה מעצב אינהאוס שמקשר בין החברה לסוכנות מבחוץ שיש לה פחות ניסיון עם סייבר והייטק והיה צריך להוריד אותם לפעמים מהעץ”.

״כשעבדתי באיירונסורס עשינו מיתוג אינהאוס לכל המוצרים וראיתי את התרומה של מעצב מתוך החברה שמבין את המוצר, את הצרכים, את החומרים שצריכים בסוף. אפשר לראות את זה במצגות של סוכנוית מיתוג חיצוניות: מה הקשר עכשיו של השלט בסאבווי שמראים לנו במצגת? 

״מצד שני בתהליך עם פנטגראם הבנתי איזה מדהים זה שיש להם זמן ומשאבים להתמקד בתהליך המיתוג שלנו; הם לא בטירוף של היום־יום שאנחנו נמצאים בו. היו לנו פגישות של פעם בשבוע לפחות: הם הראו לנו כמויות של סקיצות, לקחו אותנו איתם בכל שלב בדרך. רק ללוגו היו 20 סקיצות ראשוניות״.

מאיפה הגיע השם, מיינד?

״מגלי מוח, מהתחושה שאנחנו רוצים לתת ללקוחות שלנו, שהם יכולים להגיע להבנה עמוקה ומושכלת של כל המידע שיש להם ולתרגם אותה להחלטות חכמות ובטוחות. רצינו ליצור ברנד שברור שאפשר לבטוח בו, שהוא מאוד אמין, ומכן גם הגיע השילוב בין רוגע ושיקול דעת לביטחון וידע, עם אפורים ניטרלים כבסיס ונגיעות של צהוב של פוקוס ואנרגיה״. 

לייצר התנהגויות שהמשתמש מזהה ומבין

אמיתי, בת 34, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בצלאל (2017), גרה בשלוש וחצי השנים האחרונות בניו יורק. לאחר סיום הלימודים החלה לעבוד באיירון סורס, ״מקום מדהים להתחיל בו: היינו שבעה מעצבים בחברה של 1,000 עובדים ועשינו הכל מהכל: פלטפורמה בוורדפרס, סוואג, מערכות מורכבות ועוד. 

״זה היה מקום מעולה ללמוד על הכח של עיצוב בחברה – מצד אחד היינו נותני שירות, היה חשוב להבין את זה בשלב מוקדם, עבדנו עם כל הגורמים בחברה ולענות להם על כל הצרכים – אבל הייתה לנו השפעה מאוד גדולה על כל מה שקורה בחברה״.

אחרי שלוש שנים עברה להיות המעצבת הראשונה ומובילת העיצוב בחברת הסייבר ״נו ניים סקיוריטי״. ״הייתי העובדת ה־20 ותוך שנה היו כבר 250 עובדים. זו הייתה גדילה מטורפת, קצב עבודה משוגע. חברים שלי צחקו עלי מה את הולכת לסייבר, זה היה לפני שוויז התפוצצו, אבל כבר באיירון סורס הרגשתי שלכאורה לא משנה מה החברה עושה: יש מערכת מורכבת וצריך להתמודד עם הרבה דאטה. 

״מעבר לכך שיש משהו מרגש בלהיכנס לתחום שמרגיש קצת בוסרי. זה מאוד ברור למה עיצוב חשוב ב־b2c אבל ב־b2b לקח יותר זמן לגרום לחינוך השוק שיבין כמה כוח יש לעיצוב״. לאחר שנה וחצי עזבה ב־2022 את החברה והחלה לעבוד עם מיינד, תחילה כפרילאנס ולאחר מכן כעובדת מן המניין. 

מה את עושה היום?

״וואו, הכל, עובדת עם כל בעלי התפקידים בחברה: בפרודקט אני גם כל מה שקשור לדיזיין סיסטם, עובדת על פיצ׳רים, כל הפינג פונג עם המפתחים, יו־איקס יו־איי, מרקטינג, אתר, חומרי HR, סוואג, וממשיכים לעבוד עם פנטגראם על אירעים גדולים. בקיץ הצטרפה אלי מעצבת פרילנס מרקטינג בניו יורק״.

תני דוגמה לפיצ׳ר נוסף שעבדת עליו כמו הדארק מוד?

״מהיום הראשון במוצר רצינו להכניס גרף למערכת ולא הצלחנו להשלים את הסיפור בצורה ויזואלית. בכל פעם נתקענו שם באיזה קיר. לפני כמה חודשים זיהינו נקודה שאפשר להכניס בה גרף והסיפור היה ממש הגיוני. 

״כשמתעורר חשד של דליפת מידע, עד הגרף היינו מתארים סוג של רשימת מכולת שנותנת לך את כל המידע שאתה צריך, מאפשרת לך להבין את ההקשר, לעשות ניתוח מעמיק. מוצרית, לא היה שום סיבה לעבוד על זה, אבל זיהינו הזדמנות לעשות המחשה ויזואלית, מין תרשים זרימה: אתה רואה את הלוגו הרלוונטי (לדוגמה של צ׳אט ג׳י.פי.טי או גוגלדרייב), כל אוביקט הוא לחיץ – וזה קיבל פידבקים מעולים״.

מה האתגר הכי גדול בעבודה?

״האתגר במערכות מורכבות – איך שאני רואה עיצוב, את הכח של עיצוב – זה יצירת מערכת חוקים ופתרונות שאפשר לקחת ולשכלל ולפתח לפי הצרכים שעולים. יש בזה משהו שאותי אישית מרגש.

״אחרי בצלאל עניינה אותי אמנות גנרטיבית, זה היה לפני עידן ה־AI. רציתי לבנות סט כלים לחוויה אינטראקטיבית שלצופים תהיה השפעה על המוצר. עיצוב מוצר זה די דומה, אתה צריך לתת מענה לכל הצרכים והמצבים; לבנות מערכת שמצליחה לגדול ולהתפתח ולתת מענה, ולשים לב מתי חוזרים אחורה לתקן כי משהו שפעם עובד היום כבר לא עובד, ומתי צריך להמציא משהו חדש כדי לשפר את מה שיש.

״אם משווים עיצוב מערכות מורכבות למיתוג, זה לכאורה נראה משעמם, המון טבלאות, מידע יבש, אבל בסוף זה כלי עבודה. בסוף היום כולנו כל הזמן משתמשים במוצרים דיגיטליים, זה שקוף לנו, אנחנו רגילים לזה, אלו האינטראקציות שלנו. אני שמחה להיות בתחום, זה כיף להיות חלק מזה״.

מה הפרספקטיבה שלך אחרי כמעט עשר שנים בהייטק?

״משהו שהבנתי ישר אחרי שסיימתי, ועכשיו אני מבינה עוד יותר, זה איזה תחום מעולה זה תקשורת חזותית ועיצוב; גם המיידיות של זה היא מטורפת. בתור מעצבת יחידה במיינד כל מה שקורה בחברה עובר דרכי וזה התינוק שלי. 

״בעיצוב מוצר המטרה לייצר התנהגויות שהמשתמש מזהה ומבין. נכון שיש חברות ענק כמו אפל ואינסטגרם שכל הזמן ממציאות מחוות והתנהגויות חדשות וככה הן מפלסות את הדרך לכל השאר. בסטארט־אפ קטן בלי הרבה משאבים, הטריק הוא כל הזמן לפתוח את העיניים, לקטלג בכל מוצר את ההתנהגויות בראש ולהבין כל הזמן איך אתה יכול להתבסס על חברה שאתה סומך עליה. 

״בסייבר אתה לא יכול לראות הרבה מערכות בתחום, אבל גם מג׳ימייל אפשר ללמוד על התנהגויות מכלים של ניהול משימות ויצירת תוכן, וזה מכפיל כוח. 

״למעצבים יש כל כך הרבה הזדמנויות לגעת כל היום בכל כך הרבה אנשים בגלל שאנחנו מעצבים את החוויות שלהם, את כלי העבודה שלהם. אפל היא הדוגמה הכי טובה לזה, ללייצר סטנדרט של עיצוב שלא קיים במקומות אחרים. זה כיף להיות חלק בתעשייה שמבינה יותר ויותר את החשיבות של מעצבים שמובילים אסטרטגיה ומגדירים חזון״.