אבירם מאיר: מעבר ליפה ולחדש, התחדשות היא צורך נפשי קיומי

יובל: הי אבירם בוקר טוב, מה שלומך בימים אלו?

אבירם: בוקר טוב יובל, אני ממש בטוב (יחסית כמובן) בהרבה עשייה. עזבתי את תפקידי במכללת גורן לפני יותר משלוש שנים ומאז אני מלמד במכון טכנולוגי חולון, במנשר בתל אביב, וגם בשלוחה הצפונית של סטודיו 6B

יובל: כמה שנים עמדת בראש מכללת גורן בעמק יזרעאל, שלצערנו כבר נסגרה מאז

אבירם: את גורן ניהלתי בפועל משנת 2006 ונחתתי לתוך מלחמת לבנון השנייה כשכל המכללה, כולל הגלריה לאמנות שהייתה לנו, הפכה לבסיס צבאי ובכיתות של גורן ישנו מילואימניקים בשקי שינה. את גורן הפכנו אני וצוות מקצועי שהקמתי לבית ספר שמכשיר מעצבים מאוד טובים ואיכותיים. מקום שנתן הזדמנות לאנשים מהאזור לקבל השכלה אקדמית בעיצוב ברמה גבוהה. לצערי קצת הלכנו אחורה מאז…

יובל: כן. תגיד, לפני שנעבור לתערוכת אמני עמק יזרעאל, איך התגלגלת מעיצוב גרפי ותקשורת חזותית לאוצרות בשנים האחרונות?

אבירם: קודם כל אמנות תמיד ריתקה אותי וריגשה אותי, הרבה יותר מעיצוב; גם פלסטית וגם מוזיקה, שהיא אזור שאני מאוד פעיל בו. בזכות פרויקט סמינר גלריה לאוצרות שהיה בגורן, שניהל האמן יהודה יציב, נחשפתי לתהליכי עומק עם אמנים וזה קסם לי באופן מיוחד

אבירם: בהמשך אירחנו תערוכה שנתית של משרד החינוך ומגמות אמנות מכל הארץ ואצרתי ללא ניסיון קודם תערוכה של עבודות נבחרות מכל רחבי הארץ. הקמנו ועדת שיפוט ובחירת עבודות והיו תערוכת מדהימות. הפקתי תערוכות נוספות בעיצוב של סטודנטים ומעצבים וגיליתי עולם. לתערוכה הזו בעמק אפשר להגיד שהגעתי במקרה אבל גם באופן טבעי

יובל: טוב אני הכי מזדהה, גם אני מעולם לא למדתי אוצרות ואפשר להגיד שהגעתי אליה במקרה, ואולי באופן טבעי. אבל בחזרה אליך: תערוכת אמני עמק יזרעאל – מה אתה יכול לספר על התערוכה שתיפתח אוטוטו

אבירם: אני באמת חושב שזה מעבר טבעי וזה מספק אצלי (כמו שאתה מבין) מקום מיוחד של אמת ורגש שאולי בעיצוב קצת חסר לי. 

תוך כדי ההכנות וקבלת עבודות מהאמנים הגיעה המלחמה הנוכחית והנחיתה אותנו למציאות ובאמת להבנה העמוקה עד כמה המושג התחדשות רלוונטי. חלק מהאמנים ביקשו להחליף עבודה בעקבות המלחמה

התערוכה הזו שנקראת ״תערוכת אמני עמק יזרעאל״ ונושאת בכל שנה שם ספציפי אחר, התחילה כיוזמה פרטית של האוצרת נורית טל טנא והמפיק דוד הירש באחד היישובים, והציגו בה ציור, פיסול ועוד. עם השנים זה התפתח ובשנים האחרונות מחלקת תרבות ואמנות של המועצה האזורית עמק יזרעאל החליטה לקחת את התערוכה תחת חסותה ולהפיק אותה. 

יש תהליך מסודר, יש קול קורא, יש הפקה ואוצרות מקצועית ובעיקר יש הצע מטורף של אמנות מהאזור שמעידה על העושר התרבותי העצום שיש כאן. אפשר כבר להגיד עמק יזרעאל והקונוטציה תהיה לא רק שיבולים וריח פרות, אלא גם יהונתן גפן, מאיר שלו, עדי נס, יעקב דורצ׳ין ועוד… מה שבעיקר מרגש זה שזה הולך וגדל ועוד פרויקטים וגלריות נפתחות באזור.

את התערוכה הזו הפקתי בשנה שעברה והשנה נבחרתי לאוצר שלה. חייב להגיד שזה היה אתגר מאוד גדול ומעט מלחיץ, אבל מאוד מרגש עבורי

יובל: לגמרי, כמה אמנים בסוף היא כוללת, כמה עבודות? והקול הקורא הוא מה – תציעו עבודות טובות או שיש תמה?

אבירם: יש בתערוכה מעל 60 אמנים, וזה עוד אחרי סינון ובחירה. חשבנו הרבה על הקול הקורא ובסוף ההחלטה הייתה להתכנס סביב מושג ״התחדשות״. היינו אחרי הסבב הראשון באיראן וכמובן בצל המלחמה בעזה ולבנון. 

המחשבה הייתה שמעבר ליפה ולחדש, התחדשות היא צורך נפשי קיומי שלנו שמאפשר לנו לצמוח ולקום מחדש אחרי משבר, ולהשיל מאיתנו פיזית ופנימית את היום־יום ואת הקשיים ולהמשיך ליצור, לעבוד, לחיות. וכמו שאומר הפתגם ״אדם עושה תוכניות ואלוהים צוחק״, תוך כדי ההכנות וקבלת עבודות מהאמנים הגיעה המלחמה הנוכחית והנחיתה אותנו למציאות ובאמת להבנה העמוקה עד כמה המושג הזה רלוונטי. 

אגב, חלק מהאמנים ביקשו להחליף עבודה בעקבות המלחמה ואפשרתי את זה. אני יודע שהיצירה עבור רבים מהם הייתה בתקופה הזו ממש הצלה ודרך להתמודדות, למרות שיש גם את אלו שזה ממש כיבה אותם. 

חזרה למושג התחדשות, זה מספיק רחב ומאפשר להגיש עבודות חדשות שנוצרו במיוחד לתערוכה וגם לתת קונטקסט חדש לעבודות קודמות. אז זה התיישב מאוד נכון

יובל: תתן קצת דוגמאות לאמנים ועבודות?

אבירם: מה שיפה בעיניי בתערוכה הזאת, הוא המארג והחיבור בין אמנים בעלי שם והכרה בין־לאומית כמו דורצ׳ין, אלי שמיר, טלי בלומנאו ועוד, לצד אנשים שחיים ופועלים כאן בעמק, כולל שתי תלמידות תיכון ממגמות אמנות ששלחו עבודה שלהן והתקבלו לתערוכה. יש פה קסם ובעיקר תחושה קהילתית מאוד חזקה. 

המפגש בין כולם באירוע הפתיחה בנהלל הוא משהו שקשה להסביר. זו קהילה של אנשים שעושים דרך יחד שנים, נפגשים ללא מסכות ואגו בשבילי הקיבוצים והמושבים, משתפים פעולה ויושבים בסטודיו אחד של השני. באסוציאציה שלי זה כמו מוסכניקים ששותים קפה יחד אצל הפחח השכן או משהו כזה. יש רשימה ארוכה של שמות אבל מה שקופץ לי כרגע הן עבודות של אורי קלוס, איתי בר יוסף, ליאורה קוריס ורני ששון… 

זה עוול לעוד אחרים שלא כתבתי 🙂

יובל: אתה יכול לאפיין איכשהו את אמני העמק? את העבודות? סגנון? תמות? משהו אחר? מי שיבוא לתערוכה יידע מבלי לקרוא שאלו אמנים מעמק יזרעאל? אני לא אומר שזה חובה כמובן

אבירם: באופן כללי ובמבט על, אפשר לראות פה ושם את נופי העמק ואת המקום מבצבצים בין העבודות. בשנה שעברה זה היה מאוד בולט ושם התערוכה היה ״עת קציר״. הפעם ניסחתי את הקול הקורא כך שלאו דווקא העיסוק בנוף או בסביבה יהיה משהו מוביל ואז אפשר לראות שהנושאים שכל אמן מביא הם יותר אישיים ולא בהכרח מדברים על נוף ומקום. קשה לי להצביע על משהו ספציפי, אבל אני מניח שמבקר מבחוץ אולי יידע לתאר את זה מהחוויה הפרטית שלו/ה.

מה שכן, אתה מגיע לעמק ונכנס לנהלל ובאמצע העיגול ליד מגדל המים עומד לו בית העם ההיסטורי ובו התערוכה. קשה לנתק את זה מהחוויה

יובל: אני מניח שאחד החלקים המשמחים בתהליך היה המפגש עם האמנים, ביקורי הסטודיו, שזה חלק שפחות היה נוכח באופן הזה בקריירת הניהול והעיצוב שלך

אבירם: האמת היא שחיכיתי לשאלה הזאת. המפגשים עם האמנים אצלם בסטודיו זה אולי הדבר הכי משמעותי, מרגש ומיוחד בתהליך הזה. אתה נכנס לסטודיו של אמן ושם זה נטול אגו ומאוד חשוף, קנווסים עירומים וציורים מותחלים באמצע תהליך, שיחות אישיות על החיים ועל משפחה ועל דרך אישית, לפעמים באופו מפתיע אנשים נחשפים ונפתחים בפניי באופן שלא ציפיתי. 

כמובן שלא עם כולם יצא לי להיפגש, חלק פשוט שלחו עבודה ונבחרו (או שלא). אבל זו זכות ומתנה גדולה שקיבלתי מהפרויקט הזה לחיים

יובל: לגמרי. מה עוד? מה הלאה? מה התכניות לעתיד שאתה יכול לספר?

אבירם: באופן אישי משהו אצלי התעורר, גרם לי לחזור לעבודות ישנות שלי ולהרהר במחשבה על יצירה בעצמי. עוד מוקדם לדבר על זה ובכל זאת. בנוסף אני אוצר בגלריה ״נקודה״, באתר רכבת העמק ההיסטורי בכפר יהושע, שם מיתגנו גלריה קטנה ואינטימית של קבוצת אמנים בתערוכות מתחלפות. 

ואם לדבר על העתיד היותר רחוק, אני מרשה לעצמי לחלום על הקמת בית ספר תיכון לאמנויות כאן בעמק שייתן, מעבר למגמות לבגרות, מענה רחב ומעמיק לצעירים שהשפה האמנותית היא הכלי שלהם לבוא לידי ביטוי. אז כמו כל חלום, זה מתחיל בשיחות ובלהגיד לכל מי שאני פוגש את הרעיון הזה ואולי אולי משהו יקרה, מבחינתי זו התקווה והתקומה האמיתית.

אה, ועיצוב, עדיין כאן. אני מעצב ללקוחות ועובד בתחום, כך שלא עזבתי את המקצוע

יובל: אמן. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שניפרד?

אבירם: חוץ משאשמח שתבוא לעמק לתערוכה? זו אולי קצת קלישאה,  אבל יש אמנות ויש יצירה מרגשת בכל מקום בו חיים אנשים, צריך יותר לדבר על זה ולתת לזה מקום. אני מאמין שזה עוזר להתגבר על כל מה שקשה ודורש תיקון בחברה שלנו

---

התחדשות | תערוכת אמני עמק יזרעאל
אוצר: אבירם מאיר
בית העם, נהלל
פתיחה: 14.5; נעילה: 13.6