הרשימה המשותפת // 14.5.26

הדס סט בגלריה רו ארט

״הולי מולי״, תערוכת יחיד להדס סט, תפתח הערב (14.5) בגלריה רו ארט בתל אביב. התערוכה נעה סביב שנת 1912 – נקודה בזמן שבה קרח, אש, ופסיכדליה מתנפצות האחת לתוך השנייה; וסביב שלוש דמויות הנושאות את השם מוֹלי. הן לא מכירות זו את זו, אבל יחד הן מגלמות את היופי והאימה ברגע הסף, לפני שהתרבות שוקעת לשדות קרב בוערים של מלחמה גדולה.

סט קוראת ומפרשת את ההיסטוריה הסמויה של הדימוי המצולם באמצעות החוויה הקיומית שלה עצמה. עבודתה נעה בין התבוננות ישירה בחיי היומיום של משפחתה ואהוביה לבין מהלך פרשני רחב יותר, שבו דימויים מזמנים ומקומות שונים נשזרים זה בזה. דרך פעולת השידוך הזו נבנית מפה מנטלית שבה טיול משפחתי הופך למסע, גוף לנוף, ותנועה בחלל נפתחת כאפשרות לתנועה בזמן.

---

נאהד אבו אלהיג׳א חמזה במוזיאון אום אל פחם

״מוּדעוּת לזיכרון״, תערוכת יחיד לנאהד אבו אלהיג׳א חמזה, תפתח בשבת (16.5) במוזיאון אום אל פחם (אוצר: פריד אבו שקרה), ובה עבודות טקסטיל ורישום היוצרות מרחב אינטימי טעון. התערוכה נולדה מתוך חקירה אינטימית של אובדן – זיכרון של אם לצד זיכרון של מולדת – ומתרחבת לכדי אמירה רחבה יותר על האופן שבו זיכרון נטמע בחומר, בגוף ובמרחב הביתי.

באמצעות רישומים עדינים ואינטנסיביים על גבי בדים יומיומיים – מצעים, וילונות וטקסטילים ביתיים – יוצרת אבו אלהיג׳א חמזה שפה חזותית טעונה, שבה החומר עצמו הופך לנושא זיכרון. הבדים הם לא רק מצע, אלא עדות חיה: הם נושאים עקבות של חיים, ריחות, אינטימיות וסיפורים אישיים.

---

אמיר תומשוב בגלריה ליטבק קונטמפוררי

״עד פה תבוא״, תערוכת יחיד לאמיר תומשוב, תפתח הערב (14.5) בגלריה ליטבק קונטמפוררי בתל אביב (אוצרת: הדס גלזר). עיקר עיסוקו של תומשוב הוא במבנים, כאלה שלא מציעים מחסה, אלא דווקא חושפים את קיומם השברירי, מועד לפורענות ובר חלוף. תומשוב, אדריכל בהכשרתו, מתבונן בעולם דרך שפת הבנייה: יסוד, קיר נושא, חתך, מודל, תוכנית.

המבט האדריכלי אינו תכנוני, אלא פורנזי, כמו מבקש לחקור בכלים אמנותיים־קליניים את מה שנותר לאחר האירוע, את קריסת הבית והגבולות ואת האופן שבו משמעות וזהות מתפרקות יחד עם החומר.

---

אש ללא עשן בגלריה גבעת חביבה

התערוכה ״אש ללא עשן״ תפתח בשבת (16.5) בגלריה גבעת חביבה (אוצר: ברק רובין), ותעסוק בבלתי־נראה כשדה של כוחות המשפיעים על המציאות, הפועלים מעבר לטווח החושים האנושיים, ונוכחים בה למרות שאינם ניתנים לתפיסה ישירה.

נקודת המוצא של התערוכה נטועה במסורת האסלאמית, שבה הג׳ין מתוארים כישויות שנבראו מ״אש ללא עשן״ חומר נטול צורה ונראות, אבל בעל נוכחות ותודעה. לצד זאת, התערוכה מהדהדת תפיסות מדעיות עכשוויות, שלפיהן חלק ניכר מהמתרחש במרחב מתקיים מחוץ לטווח הראייה האנושית. מתוך מפגש זה, התערוכה בוחנת איך מנגנוני חשיפה טכנולוגיים, חזותיים וגופניים מגדירים את גבולות הנראה, ומעצבים יחסים של גילוי והסתרה, ידע וכוח.

---

---

רונית פורת וגוני שפרון במוזיאון בית השומר

״וְאֵין הַבַּיִת הַשּׁוֹתֵק מִתְנוֹדֵד״, תערוכה משותפת לרונית פורת וגוני שפרון, תפתח מחר (15.5) במוזיאון בית השומר בכפר גלעדי (אוצרות: בשמת הראובני זאבי וזוהר מונסונגו). שתי האמניות, בנות קיבוץ כפר גלעדי, חוזרות אל נוף ילדותן מתוך נקודות מבט שונות ורחוקות. פורת נעה בין ישראל לאירופה; שפרון חיה בפריז.

הן פועלות בתוך ארכיון חי: תצלומים מהקיבוץ, דימויים של פסלי בתיה לישנסקי ותבניות הגבס שהולידו אותם, שברים של זמן. הארכיון הוא גוף חי ונושם. כל דימוי, כל תבנית, כל שזירה וקפל, שומרים בתוכם תנועה שאינה פוסקת, תהודה של זיכרון ועתיד גם יחד.

---

חדווה אלמוז בבפנוכו

״חלונות לתקווה״, תערוכת יחיד לחדווה אלמוז, תפתח ביום שני (18.5) במרחב בפנוכו בתל אביב, ובה סדרת ציורים שיצרה לאורך שנים, שבמרכזם החלון כסמל לתקווה, לחיבור בין פנים לחוץ ולעולמות פרטיים שמסתתרים מאחורי הקירות. עבור אלמוז, החלונות הם לא רק אלמנט אדריכלי או עיצובי, אלא פתח לעולמו הפרטי של מי שגר מאחוריהם – חיבור בין ממש לדמיון, בין הנראה לעין למסר הסמוי.

---

דוד נאמן בגלריה טובה אוסמן

״מפגשים אלכימיים״, תערוכת יחיד לדוד נאמן, תפתח מחר (15.5) בגלריה טובה אוסמן בתל אביב (אוצרת: גלית סמל), ותעסוק במפגשי גורל מגוונים, הנעים בין טכניקות שונות למסורות אמנותיות משתנות. המפגשים מייצרים שפה המהדהדת את המציאות הקשה והמורכבת של זמננו, והם כוללים חולשות ופחדים, תשוקות ויצרים, לצד כוח חיים ראשוני.

נאמן שואב מהמיתולוגיות העתיקות דימויים ארכיטיפיים תת־הכרתיים, המהווים מכנה משותף עמוק וכוח קיום בסיסי המשותף לבני האדם באשר הם. העבודות נוצרו מתוך צורך להתמודד עם הסערה הרגשית הפוקדת את ההווה – הקיטוב, הקרע והאלימות, אבל בה בעת הן שומרות על מידה של הרחקה מודעת מן ה״כאן ועכשיו״.