מילאנו 2026 // YET Architecture

מי

איליה ואנסטסיה קוטלר, מייסדי YET Architecture – סטודיו תל־אביבי העוסק באדריכלות, עיצוב פנים ותכנון מרחבי ניסיוני.

לצד הפרקטיקה האדריכלית הקמנו את YET:FAB – מעבדת פבריקציה ופלטפורמת ייצור ניסיונית, שבאמצעותה רעיונות אדריכליים מתורגמים לאובייקטים פיזיים, אבות־טיפוס, גופי תאורה ומחקר חומרי, תוך שימוש בתכנון חישובי וטכנולוגיות ייצור דיגיטליות. עבודתנו נעה בין חלל לאובייקט ומשלבת חשיבה אדריכלית עם ניסויים בצורה, באטמוספירה ובשיטות ייצור.
אתר / אינסטגרם

מה

בשבוע העיצוב במילאנו הצגנו את אלהרד (ALHERD) – סדרת אובייקטים פיסוליים מוארים. הפרויקט, בהשראת מבני אלמוגים ותהליכי סחיפה טבעיים, בוחן איך תכנון חישובי וייצור דיגיטלי יכולים לייצר גופי תאורה אטמוספריים הנעים בין אדריכלות, פיסול ועיצוב מוצר. הסדרה כוללת מנורות רצפה, שולחן ותלייה, שיוצרו באמצעות הדפסה תלת־ממדית וגימור ידני בסטודיו שלנו בתל אביב.

לפני

ההכנות לשבוע העיצוב במילאנו הרגישו פחות כמו תהליך הפקה רגיל ויותר כמו שרשרת של אילתורים. בשבועות שלפני התערוכה התמודדנו עם חומר הדפסה בעייתי, סתימות במדפסות, טיסות שהתבטלו בעקבות המלחמה ואי־ודאות מתמשכת סביב לוגיסטיקה ושינוע. בשלב מסוים אפילו תכננו להגיע למילאנו דרך מצרים עם המנורות והפדסטלים במזוודות.

אבל דווקא הלחץ הזה הכריח אותנו להמציא פתרונות חדשים. הפדסטלים לתערוכה, לדוגמה, פותחו ברגע האחרון מלוחות אלוקובונד וחוברו באמצעות מחברים מודפסים בתלת־ממד. בסופו של דבר, הרבה מהדברים שהתחילו כפשרות הפכו לחלק משמעותי מהפרויקט עצמו. עד שהמנורות הגיעו למילאנו, הן כבר נשאו בתוכן את כל התהליך – הניסויים, הלחץ, האלתורים וההתעקשות להמשיך למרות הכול.

במילאנו

הצגנו את הפרויקט בסופרסטודיו, וזו הייתה גם הפעם הראשונה שלנו להשתתף באירוע. הרושם החזק ביותר היה האופן שבו העיר כולה הופכת בו־זמנית למרחב שמאורגן סביב עיצוב – לא רק באולמות תצוגה, אלא גם ברחובות, חצרות, גלריות, חנויות וחללים בלתי צפויים. העיצוב מפסיק להיות משהו שנוסעים לראות במקום אחד, והופך לאווירה של העיר כולה.

במקביל, אחרי כמה שעות מתחילים לראות איך טרנדים מסוימים מופיעים שוב ושוב. גם כשהפרויקטים שונים – רבים מהם מתחילים לנוע בכיוונים דומים. במובן הזה, דווקא התערוכות של מעצבים צעירים ועצמאיים היו עבורנו מעניינות במיוחד, כי הורגשה בהן יותר התנסות, יותר סיכון ויותר עיסוק ישיר בחומרים וברעיונות חדשים.

אחרי

התחושה המרכזית היא בעיקר מוטיבציה להמשיך. מעבר לחשיפה עצמה, היה חשוב עבורנו לראות איך אנשים מגיבים לפרויקט באופן פיזי; במיוחד לחומריות, לקנה המידה ולגיאומטריה הלא־שגרתית של המנורות. הרבה מהשיחות עסקו לא רק באובייקטים עצמם, אלא גם באפשרות לתרגם את השפה הזאת למיצבים וחללים גדולים יותר.

החוויה הזאת החזירה אותנו לחשוב פחות על מוצרים בודדים ויותר על אדריכלות ומרחב. היום אנחנו מפתחים כמה כיוונים למיצבים ניסיוניים ופביליונים, שאפשר יהיה ליצור בשיתוף פעולה עם מותגים ולהציג בשבועי עיצוב ואירועי תרבות בעתיד.

המטרה שלנו לשנה הבאה היא להשתתף במילאנו בקנה מידה מרחבי יותר – לא רק דרך אובייקטים, אלא דרך סביבה אדריכלית שלמה. אנחנו כבר עובדים על קונספטים וחומרי פנייה לשיתופי פעולה, ומקווים שהכיוון הזה יתפתח הלאה.