הרשימה המשותפת // 28.5.26

אוסף דובי שיף במוזיאון נחום גוטמן

התערוכה ״שדה פתוח״ תפתח הערב (28.5) במוזיאון נחום גוטמן, ותציג מבחר מאוסף דובי שיף, מהאוספים הפרטיים המשמעותיים בישראל, המוקדש לשימור ולקידום הציור והרישום הפיגורטיבי־ריאליסטי (אוצרת: מוניקה לביא). התערוכה פורשת פסיפס של גישות אמנותיות המנהלות דיאלוג עם המציאות הישראלית והגלובלית – זהות וביקורת חברתית, מרחב אישי וביוגרפי, ריאליזם בעידן הדיגיטלי, מיתולוגיה וריאליזם קלאסי ועוד.

התערוכה היא לא רק מחווה לאמנות הציור, אלא גם אירוע המדגים את התרומה המכרעת של אספנות פרטית לעיצוב פני השטח של האמנות בישראל. היא מזמינה את הצופה למרחב של ייצור משמעות, שבו הטעם המובחן של האספן פוגש את השדה הביקורתי המוסדי, מתוך שאיפה להפעיל את השפעתו בשדה.

סמאח שחאדה במוזיאון נחום גוטמן. צילומים: סטודיו שוקי קוק

אינגה פרייס קנטור

זוהר פריימן

סיגלית לנדאו בגלריה אלון שגב

״במקום כאב״, תערוכת יחיד לסיגלית לנדאו, תפתח מחר (29.5) בגלריה אלון שגב, ובה גוף עבודות חדש. היצירות הדו־ממדיות נוצרו בטכניקות שיש בהן ממד של אי־שליטה: Monotype, הדפסים חד פעמיים, שמתארים סצנה אלימה בעלת ממד ארוטי. לנדאו שאבה השראה להדפסים מקודקס ולרשטיין, כתב יד גרמני מהמאה ה־15 המפרט טכניקות של אומנויות לחימה.

Dye & Tie או צביעה בקשירה, היא שיטת צביעה עתיקה בה מקפלים, מסובבים או מקמטים בד וקושרים אותו בחוזקה לפני הכנסתו לתמיסות הצבעים השונים. טכניקה זו מזוהה עם תרבות הנגד של שנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20, ובעבודות Flag (round) ו־Black and Green, Red היא מיושמת כ־Tableau.

בתערוכה יוצגו גם שני פסלי ברונזה פיגורטיביים: Landing Angel – דמות אישה נופלת וממריאה כאחד; ו־Bag a Tuppence – סצנה של ילד המאכיל יונים. שם העבודה לקוח משיר מתוך הסרט מרי פופינס (1964), שמתייחס להאכלת ציפורים ונדיבות.

סיגלית לנדאו בגלריה אלון שגב. צילומים: יותם פרום

תערוכות חדשות במרכז אדמונד דה רוטשילד

שתי תערוכות חדשות ייפתחו מחר (29.5) במרכז אדמונד דה רוטשילד. הראשונה, ״שוב הפעם״ (אוצרת: ליאורה רוזין), מזמינה להתבונן בחזרתיות כחלק יסודי מהאופן שבו אנחנו פועלים, חושבים וחווים את העולם. בעבודות המוצגות, החזרה פועלת כעיקרון פואטי, חומרי וטכנולוגי, המבנה את העבודות עצמן. החזרתיות לא מוצגת בהכרח ככפייתית או פתולוגית, אלא כשיטת עבודה, אמצעי חשיבה, או דרך להחזיק מציאות מורכבת.

השנייה, ״המדריך החלקי להתבוננות בציפורי נייר״, תערוכה משותפת לאלמה בן דוד וליאור הראל (אוצרת: טלי רומם), שפועלות בתוך השבר שחוללו המודרנה והקפיטליזם ביחסי אדם־בעל חיים. דרך ארכיון צילומי הנע בין שיטוט אורבני למהלכים מבוימים, הן מגששות אחר נוכחותה של החיה במציאות שבה היא הוכפפה למערך של שליטה וניצול.

דורותי נודלב במרכז אדמונד דה רוטשילד. צילום: מ״ל

רועי וילנר. צילום: עינת דנינו

אלמה בן דוד וליאור הראל

כאן, שם ובשום מקום במוזיאון הרמן שטרוק

התערוכה ״כאן, שם ובשום מקום״ תפתח מחר (29.5) במוזיאון הרמן שטרוק בחיפה (אוצר: ליאב שופן גוצ׳ב), ותבחן ייצוגי נוף ביצירות הדפס שנעשו בטכניקות מגוונות, מאוספי כלל מוזיאוני חיפה. נקודת המוצא של התערוכה היא גוף העבודות של הרמן שטרוק, הנעים בין מראות ארץ ישראל לבין תיעוד מסעותיו בעולם, ומקיימים דיאלוג עם אמנים יהודים וערבים מקומיים בני תקופות שונות.

התערוכה מחולקת לשלושה צירים רעיוניים: כאן: התמקדות בנוף המקומי ובמסורת ההדפס הישראלית שהחלה בשטרוק; שם: הצגת נופים רחוקים ומרחבים לא מוכרים – ממראות מהמזרח הרחוק ועד צפון אמריקה ואירופה; בשום מקום: צלילה אל מרחבי ביניים, נופים מסתוריים ומבנים מדומיינים היוצאים מתוך שיווי משקל אל עבר המופשט.

מיכה אולמן במוזיאון הרמן שטרוק. צילומים: מ״ל

אורית חופשי

מילביה מליאנה

דגנית ברסט וליליאן קלפיש בגלריה גורדון

שתי תערוכות יחיד מוצגות בגלריה גורדון בתל אביב: בחלל המרכזי ברחוב הזרם מוצג ״דיפטיכון עצוב״ של דגנית ברסט, שמציגה גוף עבודות מהעשור האחרון. ‫העבודות מפגישות בין גריד, טקסט, עיתון, שירה, צילום והאות העברית; לא רק כשפה שנועדה לקריאה, אלא כחומר חזותי: סימן, קצב, עקבה וזיכרון. בידיה של ברסט, פני השטח הופכים למקום שבו קריאה וראייה מצטלבות, קוטעות זו את זו, ומתהוות בהדרגה לכדי דימוי.

בחלל ברחוב הפלך מוצגת ״היכן טמון היופי?״ של ליליאן קלאפיש, ובה כתריסר עבודות בפורמטים קטנים מהשנה האחרונה. היופי בציורים החדשים של קלאפיש בנוי על הסטת המבט מהמרכז הצידה: המוטיב המרכזי מאבד מכוחו והפריים המצויר מכיל קצוות וחלקים של דברים שוליים. קלאפיש מרחיבה את המבט ומנכיחה את מרחב הסטודיו הכאוטי בתוך הציור. היא מדגישה דווקא את הארעי והמפוזר בסביבת עבודתה והופכת את השוליים לשווי־ערך.

דגנית ברסט בגלריה גורדון. צילומים: מ״ל

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

שבט בגלריה נעם

התערוכה ״שבט״ תפתח מחר (29.5) בגלריה נעם במתחם הקואופרטיב החברתי בשכונת נווה שאנן, תל אביב (אוצרת: נעם בן גוריון מוסרי), בשיתוף עמותת לא עומדות מנגד. שבט הוא יחידה חברתית־פוליטית קדומה, המבוססת על מוצא משותף, על שפה, תרבות וטריטוריה משותפות, ומהווה מסגרת השתייכות בסיסית.

האמניות המשתתפות הן נשים שהאמנות מאחדת ביניהן כשבט, שיציגו עבודות ציור, צורפות, וידאו, הדפס לינולאום, רקמה ואיורים. 50% מהכנסות מכירה מיוחדת שתתקיים באירוע הפתיחה ייתרמו לטובת פעילות העמותה.

ענבל לימור פפר בגלריה נעם. צילום: שי בן אפרים

יערה רוזנסקי. צילום: אביחי בארס

דניאלה שריה

תערוכות חדשות במסגרת פסטיבל רונדל

סדרה של תערוכות חדשות ייפתחו בסוף השבוע הקרוב בחיפה, במסגרת פסטיבל רונדל שיתקיים בשכונת הדר שבעיר. בבית הספר הנביאים תפתח התערוכה הקבוצתית ״אביב״ (אוצרות: דניאל דורמאה וולרה רוזט) שעוסקת בצילום כדרך ליצור חיבור מתוך פירוק, מפגש בין שפות וחומר; ״גוף זה גוף״ (אוצרים: בן כהן וטליה סיון), שמזמינה למסע התבוננות במנעד הרחב של האנושי והגופני; וקיר אמנית לגילי ענבר (אוצרת: פז הדס).

בגלריה החדשה סדק תפתח התערוכה ״לאן?״ (אוצרת: גיל מיודוסר באומן) שנקודת המוצא שלה היא עבודה של האמן טולי באומן (סביה של האוצרת). בפירמידה – מרכז לאמנות עכשווית, תפתח התערוכה ״התכנסנו כאן״ (אוצרת: דנה בן שלום) שנולדה מתוך מדיום הטקסטיל ומתוך מבט המבקש להתבונן בו לא רק כחומר אלא כשפה; ו״משחקי ילדים״, תערוכת יחיד לטום גולדסמיט, ששואבת השראה מציורו של פיטר ברויחל ״משחקי ילדים״ ומתמקדת בפירוק הקומפוזיציה הצפופה שלו לבידוד רגעים קטנים ואינטימיים של משחק ואינטראקציה אנושית.

בילסאן כרים ואפנייתני בק בגלריה סדק. צילומים: מ״ל

נסטיה פייביש בפירמידה

אוגניה ארביטמן בנביאים

אום כלטוב בגלריה ויטרינה

״גמילות חסדים של התת־מודע״, תערוכת יחיד של אום כלטוב (Oum Kultuv), תפתח מחר (28.5) בגלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון (אוצרת: תמר לב־און), ותציג מאות עבודות רישום ואיור, צבעוניות ומקפיצות ובה בעת מציגות דימויים ונושאים קודרים. התערוכה היא מופע שופע של מסירות וטוטליות, מכלול מציף של צורות, צבעים, חוויות ופיזיוּת.

אום כלטוב היא אמנית אוטודידקטית רב־תחומית, עוף שונה ומוזר בנוף המקומי. היא יוצרת עולמות ענק גרוטסקיים וסוריאליסטיים אך בה בעת עדינים ומוקפדים. באמצעות ריבוי הפרטים היא מבקשת להנכיח את תהליך העבודה הסיזיפי שהיא מקבלת על עצמה ולהעביר את הצופה דרך קשת של חוויות רגשיות וגופניות.

אום כלטוב בגלריה ויטרינה. צילומים: מ״ל