צבע טרי 2026 // חממת האמנים

פורטפוליו בשיתוף צבע טרי

---

אלק וקסמן

הפרויקט שאציג כולל ציורי נוף העוסקים במפגש בין טבע, מבנים מעשה ידי אדם ונוכחות אנושית. כל העבודות הן ציורי שמן, וחלקן משלבות מדיה מעורבת ואלמנטים צילומיים שנוצרו באמצעים ממוחשבים. חלק מהעבודות כוללות גם שכבות של מציאות רבודה שמרחיבות את הציור אל מרחב דיגיטלי.

הפרויקט מבוסס על חקירה של נופים (בעיקר בישראל). הסביבות האלה, ובעיקר המדבר והחוף, משמשות כמקור השראה מרכזי הן מבחינה חזותית והן מבחינה רעיונית. העבודות משקפות ניסיון מתמשך לחבר בין תהליכים פיזיים ודיגיטליים ולשלב בין ציור לטכנולוגיה כחלק מפרקטיקה אחת מתפתחת.

אני עובד בעיקר בשמן. לרוב אני מתחיל מנופים שאני חוקר ומצלם בעצמי, ומשתמש בכלים דיגיטליים כולל AI כדי לפתח קומפוזיציות, שאותן אני ממשיך להרחיב באמצעות הדמיון, לפני שאני מתרגם אותן לציורים. רוב העבודות שלי כוללות שכבות וידאו הניתנות לצפייה באמצעות אפליקציית מציאות רבודה שפיתחתי. בשנים האחרונות אני מתמקד בשילוב בין אדם וטבע – גם במובן הרומנטי של האדם הקטן מול הטבע הענק, וגם השילוב ביניהם.

---

יואב פיש ודאנה טנהאוזר

אנחנו בני זוג שיוצרים ביחד ולסירוגין לאורך השנים. לפני שנה וחצי הקמנו סטודיו עצמאי שבו אנחנו מייצרים ויטראז׳ עכשווי. הבחירה בטכניקה היא לא רק אסתטית ורעיונית, אלא מציבה אתגרים פיזיים ומנטליים. היא דורשת תכנון קפדני, עבודה סיזיפית, תשומת לב לשבריריות ולקיחת סיכונים בבחירה שבין קונסטרוקטיביות לאסתטיקה. מגבלות החומר מאלצות אותנו לעבד את הסקיצה שוב ושוב, להוסיף ולהשמיט אלמנטים ולצאת מהרגלי הציור – עד שמגיעים לתוצאה שאפשר לייצר בוויטראז׳. המאמץ הסיזיפי הוא חלק מהעיסוק שלנו ומשקף את נטל החיים.

אנחנו נציג סדרת עבודות ויטראז׳ העוסקת במרחב הביתי האישי. הן מציגות סצנות מתוך חללים ביתיים – סלון, רהיטים, צמחי בית וחפצים יומיומיים, ובחלקן מופיעות גם דמויות אנושיות בעלות מאפיינים היברידיים, המשלבים גוף אנושי עם רמזים ליצורים מיתולוגיים. העבודות נוצרו בטכניקת ויטראז׳ מסורתית, שבה חתיכות זכוכית צבעונית נחתכות ומחוברות באמצעות פסי עופרת, כך שהדימוי נבנה מתוך מפגש בין צבע, אור וקו מבני.

מדיום הויטראז׳ מזוהה היסטורית עם אדריכלות דתית ועם מרחבים מקודשים, וכשהוא משמש לתיאור חיי היומיום נוצרת הסטה עדינה: הסלון הביתי, הצמח על המדף או הנר על השידה מקבלים איכות טקסית. דרך המדיום ההיסטורי, העבודות נעות על סקאלה שבין קודש לחול ובין המיתי לבנאלי. מקורות ההשראה של העבודות שלנו מגיעים גם ממסורת של ציורי פנים וחללים ביתיים בתולדות האמנות, כמו נישואי הזוג ארנולפיני של יאן ואן אייק, ציורי הסלון והבית של דייויד הוקני, וחללי הפנים של מאטיס. הדמויות בעבודות מושפעות מתיאורי דמויות ויצורים היברידיים בתבליטים אשוריים ומצריים קדומים.

---

טל דותן

״ורטיגו״ הוא גוף עבודות שמייצג מרחבים שבהם אני מבקרת בהם שוב ושוב, למרות שאינם קיימים במציאות; אלא נובעים מתוך בנק הזיכרונות שלי. דימיונות עתידיים הנובעים מזיכרונות עבר, השזורים בגילוי בהווה של טריטוריות חדשות. הטכניקה שבה אני עובדת משלבת צילום, פוטו־טרנספר ורישום.

תהליך העבודה מתחיל באיסוף חומרים מהשטח: שיטוט ואיתור של מבנים ברוטליסטים נטושים ותיעוד שלהם. את המבנים אני מצלמת בצילום דיגיטלי בחשיפה משולשת, כך שכבר בדימוי הצילומי מתקיים השיבוש המרחבי הראשון. הצילומים מודפסים על נייר ומועברים באופן לא אחיד אל הקנבס. המעבר החלקי לקנבס מקיים את השיבוש המרחבי השני. האזורים שבהם נתפס הדיו על הקנבס מהווים את הבסיס שממנו מתחיל הרישום. הדימויים המרחביים נבנים בהדרגה ובאופן ספונטני באמצעות רישום ידני בפחם, גרפיט ופסטל. המבנה החדש, הדמוי־אדריכלי, מונחה על ידי האור והצל הקיימים על פני הבד.

תהליך העבודה שלי חוקר את היחסים שבין זיכרון לדמיון. אנחנו נוטים לחשוב שהמוח קולט מידע חדש באופן פסיבי ובכיוון חד־סטרי, מהחוץ פנימה, אבל למעשה אנחנו סופגים מידע במקטעים ונשארים עסוקים כל העת בהשלמת המידע במקטעים החסרים, כלומר – עסוקים בפעולת הניבוי של הדמיון. כדי להבין מידע חדש, אנחנו מחפשים מודלים מוכרים במוחנו, ומשתמשים בהם כנקודות ייחוס אישיות. העולם ש״נחשף״ בפנינו פורש את הקשרים העמוקים והלא־מודעים שלנו. כשאנחנו ניצבים מול טריטוריות חדשות, נבנה במוחנו קולאז׳ של שכבות.

יצירה עבורי דומה לגילוי של טריטוריה חדשה ולא מוכרת, לצד צלילה עמוקה אל תוך עולם פנימי בלתי נראה. זהו שילוב של שיטוט פיזי ושיטוט נפשי בעת ובעונה אחת. העבודה התפתחה שחזרתי ארצה משנים שבהן חייתי בברצלונה ובניו יורק. תמיד גרתי בסביבות אורבניות אינטנסיביות, ותמיד נמשכתי למובלעות בתוך הערים שיצאו מכלל משימוש.

---

---

זיו בלבירסקי

אני מציגה בעיקר ציורי שמן על בד ורישומים בצבעי עיפרון, שמתארים רגעים מחיי היומיום שלי במרחבים ביתיים וציבוריים. תהליך העבודה שלי מתחיל בתיעוד באמצעות מצלמת הטלפון, המשמש לאחר מכן בסיס לציור בסטודיו. אני בוחרת לתעד רגעים לימנליים הלוכדים את המבט שלי ומעוררים שהייה. פעולת הציור מאפשרת לי להתעכב עליהם יותר, לחוות אותם מחדש ולמצות אותם.

בחלק מהעבודות אפשר להבחין בדמותי שלי, שמגיחה כצללית או השתקפות, וממחישה את האופן שבו אני נתקלת במפתיע בקיום שלה דרך העולם החיצוני. המפגש הזה טומן בחובו מתח בין תחושת האני המופשטת לבין הביטוי הקוהרנטי במרחב, בין החוויה האנושית הפנימית לבין ההתגלמות החזותית של הגוף.

בגוף העבודות נכללת סדרה העוסקת בגלריית הטלפון שלי. הסדרה מציגה דימויים שאספתי כבסיס לציור, לצד צילומים שגרתיים ואקראיים – צילומי מסך, תמונות סלפי, מסמכים מתועדים ועוד. מאחר שגלריית הטלפון מהווה את נקודת המוצא לעבודותיי, בחרתי להתייחס אליה כדימוי העומד בפני עצמו, אבל בו זמנית מכיל ריבוי דימויים חסרי היררכיה, העוברים תהליכי הפשטה, פירוק וטרנספורמציה ציורית. האוסף המבולגן והמקוטע מתלכד לכדי קומפוזיציה צבעונית חדשה, המהדהדת את אופני ההתבוננות והחוויה של חיינו בעידן הטכנולוגי הנוכחי.

---

נטליה וולקוב

גרעין היצירה שלי הוא צילום, אבל יש לי זיקה גם לתוכנות מחשב וטכנולוגיה מצד אחד, ולמלאכת יד מצד שני. אני משתמשת בהדפסים של הצילומים כחומר גלם, שממנו אני מפסלת בתלת ממד לפי מודלים הנבנים בתוכנת מחשב. אני נעה בין הדיוק הנדרש לבניית הפסלים, לבין שחרור השליטה בכל מה שקשור לתוצאה הסופית. אני שואבת רעיונות והשראה מתוך עולמי הפנימי. הנושאים העולים ביצירה הם הבית, תחושת שייכות, בריאות הנפש והניסיון להעביר רגש בצורה ויזואלית.

אני אציג עבודות משני פרוייקטים: הראשון, ״געגועים לבית שאף פעם לא היה״ כולל תמונות סטילס ופסלים. מקור ההשראה לפרויקט היתה הרגשה של אי שייכות בארץ בתור עולה מרוסיה, אבל גם חוסר שייכות ברוסיה, כמי שעלתה לארץ בגיל שלוש. מצד אחד עברתי כאן בין הרבה דירות עם המשפחה שלי, ומצד שני הבית הקבוע היחיד שהכרתי בילדותי היה זה של סבתא שלי ברוסיה, שאליו הייתי חוזרת לביקורים תכופים. הפרויקט נוצר כשהרגשתי צורך חזק להביא למרחב שלי תחושה של ביתיות, עם מעבר הדירה האחרון בארץ, והחלטתי לשלב בו פסלים של אובייקטים ביתיים מתמונות שצילמתי בביקור האחרון אצל סבתי.

הפרויקט השני, ״נשכח״, מבוסס על צילומים של מרחבים נטושים בישראל, ואובייקטים שנוצרים מהצילומים. המניע לפרויקט הוא הפחד להישכח, להינטש, להישאר לבד.

---

איגור מיקוצקי

אני אציג שלוש סדרות של ציורים מופשטים, כולם מהשנה האחרונה: חלק קטנים ואינטימיים וחלק גדולי ממדים, בעיקר בצבע ספריי וצבעי אקריליק תעשייתי על בד או נייר. העבודות נעות בין סדר וארגון דרך יצירה עם סלוטייפ וסכין יפנית, לבין זריקות צבע אקראיות שמייצרות תגובות בלתי צפויות במפגש עם חומרים כמו אציטון. יש בהן משחק בין שליטה לבין כאוס. אני מתנסה בשיטות עבודות שונות: מתיז צבע בלחץ, קורע או חורך את הבד. חלק מהעבודות נוצרו בשיא החורף, כשהוצאתי ציורים לגג ונתתי למבול לשטוף אותם במשך כמה שעות.

אני חוקר צבעוניות, טקסטורות וצורניות. עבודת הסטודיו שלי מגוונת אבל מתחילה תמיד מבחירת צבעים, ומארגון המצעים לציור (דיקטים, ניירות ובדים). הפעולות הראשונות הן בדרך כלל מאוד חופשיות. אני עובד על לפחות 4-5 בדים במקביל, בפעולות מהירות, כשמרווח הזמן והחשיבה ביניהן יכול לקחת שעות וימים. השלב השני בדרך כלל יותר מחושב, ונוצר כתגובה לחלק הראשון ביצירה. ככה נוצר תהליך עבודה בשלבים, עד שאני מרגיש בטוח לעצור ולסיים.

חלק גדול מההשראה שלי מגיעה מהתבוננות ברחוב: קירות מקושקשים, פוסטרים תלושים ואלמנטים כמו צינורות ברזל של מזגנים. החיבורים הוויזואליים הרנדומליים האלה מסקרנים אותי, ובעבודות אני מנסה להתחקות אחרי האסתטיקה הזו.

---

אירוע חשיפת אמני החממה
חמישי 11.6 בשעה 18:00. חיסין 27, תל אביב
–
יריד צבע טרי לאמנות ועיצוב, תל אביב
24-29.6, מרכז טכני קרמניצקי, תל־אביב-יפו
להזמנת הסיורים של פורטפוליו ביריד >>>