רוטשילד 104 // אלמה בן דוד וליאור הראל

פורטפוליו בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד

---

מי?

אלמה בן דוד: בת 25, במקור מראשון לציון. ליאור הראל: בת 28, במקור מרעננה. אנחנו זוג בחיים וצמד צלמות, גרות יחד ביפו עם הכלב וויז.
אינסטגרם+אתר אלמה  / אינסטגרם+אתר ליאור / אינסטגרם+אתר משותף

התערוכה

״המדריך החלקי להתבוננות בציפורי נייר״ היא תערוכת היחיד הראשונה שלנו, שאצרה טלי רומם בחלל ״יחיד.ה ברוטשילד״ במרכז אדמונד דה רוטשילד. פרויקט הגמר שלנו בלימודים עסק בתערוכות כלבים. מתוך העניין שלנו ביחסים בין בני אדם לבעלי חיים, רצינו להמשיך ליצור סביב הנושא, אבל הפעם מכיוון קצת אחר.

בזמן שיטוטים וצילומים התחלנו לשאול את עצמנו על מה אנחנו מסתכלות כשאנחנו מצלמות, ומה מניע אותנו לרצות לצלם עוד ועוד. שמנו לב שאנחנו כל הזמן פוגשות בעלי חיים, אבל לא בהכרח את החיות עצמן. אנחנו פוגשות אותן כהדפסים על בגדים, כצעצועים, כקישוטים, על אריזות ובפרסומות. הן נמצאות בכל מקום במרחב העירוני, אבל לרוב כייצוג או מוצר, ולא כחיה אמיתית.

כך לדוגמה נולד הדימוי ״בוגי״ עם הדפס הטיגריס שמצאנו מונח על חוף הים בלילה. הרגשנו כאילו היקום זימן לנו את המפגש הזה, ושלנו יש משימה להחזיר אליו מבט ולחץ אותו משם. באקט קצת אירוני, כשצילמנו אותו החזרנו אותו לים.

בדיפטיך ״טיגריס נפצים וחתולי שוקולד״ אנחנו מחברות בין שניים מאותה משפחת חתוליים, שקיבלו בתרבות שלנו משמעויות שונות לגמרי: אחד מסמל סכנה ופראיות, והשני מתיקות וחמידות. עניין אותנו לראות איך ההבדלים האלה נטמעים בנו, ואיך אנחנו לומדים לקרוא אותם כמעט באופן אוטומטי.

נשאבנו לחיפוש אחרי עוד ועוד רגעים כאלה – חלקם מקריים וחלקם מבוימים. אספנו, סידרנו, הדפסנו, תיעדנו ושיחקנו עם חומרים ועם רדי־מייד. מצאנו את עצמנו מצלמות בעלי חיים שטוחים, מודפסים, דו־ממדיים, וכאלה שהפכו למוצר.

אחת העבודות ששואלים אותנו עליה הכי הרבה היא ״תינוק אדם״. העבודה הזאת נולדה מתוך שאלה שגם אנחנו שאלנו את עצמנו: האם אנחנו באמת מחוץ לסיפור הזה, או שגם אנחנו חלק ממנו? האדם נוהג לראות את עצמו בראש הפירמידה, כטורף־על, אבל בסופו של דבר הוא גם בעל חיים. בצילום מופיע תינוק לבוש בהעתק של עצמו – תמים, לא מודע, ועוד רגע לפני שהוא לומד מי הוא אמור להיות.

הלימודים

שתינו למדנו והכרנו בתואר ראשון במחלקה לצילום בבצלאל. אולי אפשר להגיד שבמזל כל אחת הייתה בכיתה אחרת, כך שלמרות שהיינו מהבוקר עד הערב באותה מסגרת עדיין השיעורים וההגשות היו בנפרד. כל אחת פיתחה שפה משלה, תחומי עניין שונים, בחרה קורסים שונים, אבל עדיין הייתה משיכה משותפת להרבה נושאים.

את הפרויקט הראשון הרציני שלנו יחד (spicy pudding with camel on top) עשינו בכלל בחופשה הראשונה שלנו בחו”ל. קבענו טיסה לבקר את אחות של אלמה אבל בפועל הטיול הפך להפקה של סרט אקספרימנטלי על רן, בן הזוג הסקייטר של אחות של אלמה, ועל החוויה שלו כמהגר ישראלי שחי בברלין.

דרך הלימודים זכינו להציג את הפרויקט בגלריה בדיסלדורף. זה היה הפרויקט הראשון שלנו ביחד והיה מאוד לא פשוט, וכמה שהיה נדמה שלא נוכל לעבוד יותר ביחד, אחרי שראינו את התוצר שתינו ידענו שלא נוכל לוותר אחת על השניה.

קילומטראז׳

בתחילת הלימודים הצגנו עבודת וידאו בגלריית אונומטו בדיסלדורף, לאחר מכן היא הוצגה באוניברסיטת ue בברלין. ב־2024 הצגנו את פרויקט הגמר שלנו ״כל הדברים נבונים כמופלאים״ גם במסגרת שבוע העיצוב בבית הנסן שבירושלים, וגם ב׳׳יוצאים לאור, גלריית קופסאות האור ביפו העתיקה. סיימנו בהצטיינות, והפרוייקט זכה בפרס על שם מוסיה טולמן ז״ל. לאחר סיום הלימודים השתתפנו בתכנית לפיתוח מקצועי של מרכז אדמונד דה רוטשילד.

ב־2025 הצגנו שני גופי עבודות מצומצמים במסגרת תערוכה של גלריית תרבות בירושלים, שעסקה בעבודות שנשארו במגירה או נקטעו, ״דברים דחופים״ (באוצרות עוז זלוף ורותם אמיתי). בנוסף הצגנו עוד דימויים מפרויקט הגמר בתערוכה ״חבר כלבבי״ שאצרה דלית מרחב בגלריית רוטשילד 69 בתל אביב ועסקה ביחסים בין אדם לכלב

עתידות

יש לנו כבר מחשבות על הפרויקט הבא, ואנחנו אף פעם לא באמת עוזבות את הקודמים. מאוד היינו רוצות להדפיס ספר על התערוכות כלבים, ואנחנו עובדות על זה כשמתאפשר. הרומן שלנו עם לימודים אקדמאיים לא נגמר, ואנחנו שואפות לתואר שני באירופה, רוצות להגיש כצמד שזה לא פשוט בכלל כבר בספטמבר הקרוב.

---

מרכז אדמונד דה רוטשילד בצבע טרי

מרכז אדמונד דה רוטשילד פועל כבית מקצועי עבור אמנים, אמניות, מעצבים ומעצבות החל מראשית דרכם המקצועית. בביתן שיוצג ביריד ״צבע טרי״ הקרוב יוצגו קולקציות חדשות של שלושה חברי רשת של המרכז – אורי שיפרין ענבי, גל קופליק ועמית נאור – שזכו במענק הפקה לפיתוח הקולקציות. כל אחד מהם יציג גוף עבודה הנע בין מחקר חומרי, מלאכת יד ותהליכי ייצור עכשוויים, ומשקף גישה אישית לשאלות של חומר, שימוש, טכנולוגיה וצורהץ

שיפרין ענבי הוא מעצב תעשייתי ויוצר רב־תחומי, שבוחן את המרחב שבין חומר גלם, אובייקט ותהליך ייצור, תוך שימוש בחומרים יומיומיים ובטכניקות ניסיוניות המאתגרות הבחנות מקובלות בין עיצוב, אמנות ותעשייה. קופליק היא מעצבת ויוצרת הפועלת מתוך דיאלוג בין חומר, טכנולוגיה וזיכרון. עבודותיה הקרמיות מתאפיינות בשפה אורגנית ובמחקר צורני המשלב בין תהליכי ייצור חדשניים למסורות מלאכה. נאור הוא מעצב תעשייתי שעבודתו נעה בין פיתוח מוצרים לבין מחקר ניסיוני. באמצעות שילוב של כלים דיגיטליים, ייצור תעשייתי ומלאכות מסורתיות, הוא בוחן יחסים בין חומר, טכנולוגיה וחוויה חושית.