מה קורה // ״כלים מארחים״ בסטודיו מעין בן יונה

מי?

מעין בן יונה, 39, תל אביב.
אינסטגרם

סטטוס זוגי?

רווקה. פתוחה להפתעות.

מה בצלחת?

בגדול, הכל. אני לא אוהבת להתעסק עם בשר ומשתדלת לשמור על המטבח שלי כשר בשביל המשפחה. אני אוהבת את הרעיון של סלט. האפשרות לערבב אוסף של דברים, צבעים, מרקמים, טמפרטורות וטעמים  שיוצרים יחד משהו חדש. זאת גם הדרך שבה אני מסתכלת על הכלים שלי ובונה קולקציות חדשות.

המפגש בין האוכל לכלים הוא חגיגה שאני מאוד נהנית ממנה. אני אוהבת לשחק עם הצבעים, הצורות והמרקמים של הכלים ושל האוכל, ולחפש את החיבורים ביניהם. רוב הזמן יש אצלי הרבה ירקות, דגים, קטניות וגבינות עיזים. אני אוהבת להוסיף לאוכל עלים ירוקים ועשבי תיבול מהגינה, ובתקופה האחרונה משמשים ובמיה מככבים בארוחות בסטודיו.

איפה ומתי אפשר לפגוש אותך השבוע ומה חשוב לדעת לפני שאנחנו רצים לשם?

אפשר לפגוש אותי בסטודיו שלי בקריית המלאכה. אני כאן מאז 2016, כשסיימתי את לימודי הקרמיקה בבצלאל. האהבה לקרמיקה הייתה שם עוד מילדות. אני לא יודעת להגיד מתי בדיוק הבנתי שזה מה שאעשה בחיים, אבל דווקא ברגעים שבהם רציתי לעזוב הכול הבנתי שאני והחימר זה כנראה לנצח. העבודה עם החומר והיצירה אפשרו לי להכיר את עצמי, והן עדיין ממשיכות ללמד אותי ולהפתיע אותי.

בסוף השבוע הקרוב, 18-20 ביוני, יתקיים בסטודיו אירוע בשם ״כלים מארחים״. הוא תוכנן במקור לפורים, מתוך מחשבה על כלים שמתחפשים לרגע למשהו אחר, נדחה, ובינתיים התגלגל למקום הרבה יותר מעניין.

הזמנתי חמישה חברים שאני אוהבת ומעריכה להיכנס לעולם שלי. כל אחד מהם בחר כלים שיצרתי, צייר עליהם, התערב בהם והשאיר עליהם את השפה האישית שלו. יש משהו מרגש בלראות כלי מוכר הופך למשהו שלא הייתי יכולה לדמיין בעצמי. להסכים לא להיות במרכז, לפנות מקום לאחר ולגלות מה נולד מתוך המפגש.

באירוע יוצגו עבודות משותפות שלי עם הילה קינן, נעם ונקרט, ענת ורשבסקי, תמרה תורג׳מן ואברהם קריצמן. כולם חברים מתקופות שונות בחיים. בשבילי זאת הייתה הזדמנות נדירה לשים את עצמי רגע ברקע ולתת את הבמה לידיים אחרות.

המלצות

• עירית אבא: עירית הייתה המורה הראשונה שלי לאובניים בבצלאל. מאז עברו הרבה שנים, אבל אני עדיין מרגישה את ההשפעה שלה על הדרך שבה אני חושבת על חומר, עבודה ויצירה. ב־18 ביוני נפתחת תערוכה שלה בבית בנימיני, ואני מחכה לראות אותה.
• א־לה רמפה: המקום הקבוע שלי לפגישות עבודה, מפגשים עם חברים ולפעמים אפילו דייטים. יש בו משהו נעים ולא מתאמץ שגורם לי להרגיש בבית. במשך שנים הוא היה המקום היחיד בקריית המלאכה, הרבה לפני שהאזור הפך למה שהוא היום. הוא עדיין אחד המקומות שאני הכי אוהבת לחזור אליהם.
• חוף כיכר השעון: הפינה האהובה עליי בעיר. אני משתדלת להגיע לשם כמה פעמים בשבוע, להיכנס למים או פשוט לשבת מול הים. אני אוהבת את הריח והרעש של הים, שמצליחים להשתיק את כל רעשי הרקע, ואת המרחב האינסופי שאפשר פשוט להיבלע בו.
• יקב מיה לוצה: אני אוהבת דברים מקומיים: יין, גבינות, שמן זית ותוצרת שמגיעה מהאנשים ומהמקומות שסביבנו. אני כבר לא זוכרת איך הבקבוק הראשון של קובי ארביב הגיע אליי, או ממי קיבלתי אותו, מאז הוא גבוה ברשימת היינות האהובים עליי.

אני לא יכולה בלי?

פורצלן. זאת הייתה אהבה ממגע ראשון.

מהו פרויקט החלומות שלך וכמה כסף צריך לממן אותו?

יש הרבה חלומות. לפעמים הם מתחברים ולפעמים לא, ואני מבינה שחלקם נועדו רק כדי ליהנות מהמחשבה עליהם. אבל אם מישהו מחפש איפה להשקיע, אני פתוחה להצעות.

החלום הגדול הוא להקים מפעל קרמיקה מקומי, כמו שהיו כאן פעם לפיד וחרסה. מקום שמייצר כלים, אבל גם מייצר הזדמנויות, מחבר בין אמנים, מעצבים ואנשי מלאכה, ומשלב עבודה עם אוכלוסיות בשיקום. העבודה על “כלים מארחים” הייתה תזכורת לכמה אני נהנית ממפגשים ושיתופי פעולה וכמה הייתי רוצה ליצור להם בית קבוע. 

וגם תהיה חנות קטנה בניו יורק.

ואני אגור במדבר.

---

כלים מארחים בסטודיו מעין בן יונה
19-22.6 | חמישי: 19:00-22:00, שישי־שבת: 11:00-14:00 | בר יוחאי 20, תל אביב